על היחסים בין יוסי שריד לשולמית אלוני

אמרו שהוא דעתן מדי, חזק מדי, ובעל אגו פוליטי גדול מכדי שיוכל לכהן תחתיה, או אפילו לצידה, אבל שלומית אלוני הבינה שאם שריד פונה ומבקש לחבור אליה, אסור לה לסרב

05/12/2015
ענת סרגוסטי קבלו עדכונים מענת
  • RSS

יוסי שריד ז"ל. צילום מתוך יוטיוב

יוסי שריד עשה כמה וכמה דברים לפני שנכנס לכנסת, וגם בשנותיו הראשונות כחבר כנסת, אבל ייתכן שפריצתו הגדולה לתודעה הציבורית הייתה ביוני 1982, כאשר סירב ליישר קו עם ״דין התנועה״ ונמנע בהצבעה על מלחמת לבנון הראשונה.

בעוד כל חבריו למערך חשבו שבעיצומה של המלחמה זה לא הזמן להביע התנגדות, החליט שריד שלא ירים את ידו לתמיכה במלחמה שהובילו אריאל שרון כשר הבטחון, ומנחם בגין כראש הממשלה.

זה היה מעשה מרדני שלאחריו חיפש לעצמו בית פוליטי חדש. אך טבעי היה שיצטרף למפלגה הצעירה, האופנתית, למפלגה עם הערכים האוניברסליים, החילונית בדרכה ובאידיאולוגיה שלה, עם פוטנציאל צמיחה. זו הייתה רץ, המפלגה שהקימה שולמית אלוני כעשור לפני כן, והובילה אותה למחוזות פוליטיים ואידיאולוגיים חדשים, כשהיא מסמנת דרך חדשה בשדה הפוליטי בכלל ובכנסת ישראל בפרט.

השידוך בין שולמית אלוני ליוסי שריד לא היה משמיים. גילוי נאות - על הזיווג הזה למדתי דרך עיניה של אלוני במהלך שלוש השנים שליוויתי אותה כשביימתי סרט דוקומנטרי עליה (״האזרחית אלוני״). כולם הזהירו את אלוני מפני שריד. אמרו שהוא דעתן מדי, חזק מדי, ובעל אגו פוליטי גדול מכדי שיוכל לכהן תחתיה, או אפילו לצידה.

גם ראובן אלוני, בעלה, הזהיר אותה מפניו, אבל היתה לה אינטואיציה פוליטית בריאה ומשובחת והיא הבינה שאם שריד פונה ומבקש לחבור אליה, אסור לה לסרב. היא האמינה שכוחם ביחד יהיה גדול יותר מאשר כל אחד מהם לחוד. היא הבינה בחושים המפותחים שלה שכך תוכל בקלות יותר לממש את הפוטנציאל הגלום באידיאולוגיה של רץ, שאותה הובילה.

וכך עשתה - היא פתחה לו דלת. זה היה בראשית שנות ה-80, עשור שבו בלטה רץ כמפלגה ערכית, שהיתה מצפן לכל השמאל הציוני בישראל. יוסי שריד היה כבר פרלמנטר טוב, בעל נסיון פוליטי עשיר, ובעיקר מי שכבר הוכיח את עצמו כאדם ערכי, ישר, עם נכונות לתרומה חברתית מהמעלה הראשונה.אחד הפרטים הביוגרפיים המרשימים בקריירה של שריד הוא החלטתו לעבור עם משפחתו למושב מרגליות שעל גבול הצפון, בתקופה שתושבי הצפון סבלו מירי קטיושות (טפטופים בימינו) והיותו מורה בקרית שמונה.

שולמית אלוני ויוסי שריד בלטו בחדות לשונם, בפריצת גבולות, באיתגור השיח, ובהיותם אופוזיציונרים שנונים, חכמים, מרדנים, עם קול צעיר ושונה. אלוני צדקה. אחרי כניסתו של שריד לרץ כוחה של המפלגה גדל.

באותו עשור הצליחה אלוני, יחד עם אמנון רובינשטיין משינוי ויאיר צבן ממפ״ם, להקים גוש משותף, שב-1992 רץ ביחד לכנסת תחת המותג מרצ. אלוני עמדה בראש, שריד היה אחריה ברשימה. ההצלחה היתה גורפת: 12 מנדטים, שאפשרו ליצחק רבין להקים ממשלת שמאל חזקה.

אבל, כמו שניבאו רבים, השידוך בין שולה ליוסי לא עבד. אלוני מונתה לשרת החינוך, ומשכה אש כשניסתה להוביל את משרד החינוך למחוזות חילוניים. ההתנגשות עם החרדים היתה מהירה וכואבת, והם דרשו את פיטוריה מן המשרד.

איש מחברי מפלגתה לא עמד לצידה כאשר היתה מטרה לחיצים מורעלים של ראשי ש״ס והמפלגות החרדיות. גם לא שריד. אלוני אמרה לימים שהיו גורמים במפלגה שרצו לקבל את המשרד במקומה. היא רמזה ששריד מאוד רצה את משרד החינוך, אולם הוא לא ירש אותה במשרד. מי שמונה במקום אלוני כשר החינוך היה אמנון רובינשטיין. שריד היה לשר חינוך רק שנים אחר כך, בממשלתו של אהוד ברק.

אלוני הלכה ונחלשה במפלגה, ושריד הלך והתחזק, עד שדחק אותה החוצה. ״ליוסי שריד היתה חצר״, אמרה לי בראיון לסרט, ״לי לא הייה חצר״. היא לא היתה אישה של קליקות ושל קונספירציות פוליטיות. לטוב ולרע.

שריד היה איש שנון, בעל חושים פוליטיים מחודדים. היו לו אוהדים, מעריצים, עוזרים ותומכים שהלכו איתו דרך.

הוא ידע לנתב את דרכו במשעולי הפוליטיקה וגם התקשורת. הנה דוגמא: הוא הקפיד במשך שנים להעביר לרדיו ידיעות פוליטיות שקשורות אליו בימי שבת. כעתונאי לשעבר, ידע שבשבתות אין חדשות ולכן קל לדחוף ידיעות, והידיעות האלה משודרות אחר כך לאורך כל השבת.

וכך, למרות שהתכוונה לפרוש בעצמה מהחיים הפוליטיים בתום הקדנציה ב-1996, לא המתין שריד שכך תעשה אלוני, והיא נדחקה אל מחוץ למפלגה שהקימה והובילה. שריד נבחר לעמוד במקומה בראש המפלגה.
בראיון שערכתי איתו לסרט, לא הכחיש שדחק את שולה החוצה. שולמית אלוני, לעומתו, גם כשלחצתי אותה לקיר, לא הסכימה לומר מילה רעה לגנותו. לימים התפייסו השניים ויחסיהם היו טובים. הוא אף דאג, כשהיה שר חינוך, להעניק לשולמית אלוני את פרס ישראל על מפעל חיים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה