טרגדיה קולקטיבית

"המדינה אינה אחראית לכישלונות המקצועיים שלך והיא לא חייבת לך כלום!" אמרה הפקידה מבט"ל למובטל. "טיוח לאומי", בלוג שהוקם בעקבות ההצתה של משה סילמן הוא כותל התלונות על עוולות המוסד

19/07/2012
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS
» נתאי פרץ

"המקרה שלי אירע דווקא בלשכת התעסוקה בבני ברק. אני לומד לתואר מתקדם באוניברסיטה ובמקביל עושה תעודת הוראה. עד עכשיו היתה לי מלגה, לא גבוהה, שאפשרה לי לעזור בפרנסת משפחתי (אשה וילד).

השנה הופסקה המלגה. בשל עומס הלימודים בשני המסלולים התקשיתי למצוא עבודה. ניגשתי ללשכת התעסוקה בבני ברק, לפקידה שאחראית על הסבת אקדמאים. שאלתי אותה אם יש אפשרות לקבל עזרה זמנית, אולי הפניה לביטוח הלאומי. בעצם באתי לברר ולשאול איך אני יכול לקבל איזושהי עזרה זמנית.

תשובתה היתה כזו: "המדינה אינה אחראית לכישלונות המקצועיים שלך והיא לא חייבת לך כלום! אתה לא יכול לצפות ממנה שתפרנס אותך". התשובה הזו הכניסה אותי להלם גמור. פשוט קמתי ועזבתי עם פנים אדומות מבושה. אפילו לא העזתי לספר את תשובתה לאשתי. יש לציין שזה המפגש הראשון שלי עם סיטואציה כזו. אני אזרח נורמטיבי, עשיתי צבא, עושה מילואים, משלם מיסים ואפילו מוכר כיתום במשרד הביטחון (אבי עבד שם הרבה שנים). חוץ מזה, במהלך הלימודים תמיד עבדתי במספר עבודות במקביל, ופשוט באתי כדי לקבל מידע איך לעבור את חצי השנה שנותרה עד שאתחיל לעבוד בהוראה.

התשובה מרתיחה פי שנים כי ניתנה בסניף השוכן בלב בני ברק, ומשרת בעיקר אוכלוסיה חרדית לה לכאורה המדינה "חייבת הרבה פחות" (אם להתבסס על דבריה של הפקידה) ובכל זאת נותנת להם הרבה יותר. בינתיים הסתדרתי, קיבלתי מלגת הצטיינות מהמכללה וממשרד החינוך, אבל התשובה שלה תלווה אותי עוד הרבה שנים.

אני יודע עכשיו בדיוק מה יקרה כשאהיה בצרה אמיתית ואזדקק לתמיכת המדינה…"

המכתב הזה הופיע הבוקר בבלוג החדש "טיוח לאומי", שהוקם רק בתחילת השבוע, יומיים אחרי שמשה סילמן הצית את עצמו, ע"י הפעיל החברתי והבלוגר הותיק נתאי פרץ. הוא מספר כי חש דחיפות לתת ביטוי לסיפורים הקשים שהופיעו ברשתות החברתיות על יחסם של פקידי הביטוח הלאומי לאזרחים שונים, ע"ע טרגדיה אישית על פי נתניהו. הוא נדהם לגלות שתוך יומיים קיבל מאות פניות לפרסום, וכי נספרו בבלוג 10000 כניסות, "מה שלוקח לבלוג שנה שלמה להשיג".

"ראיתי שיש המון זעם", הוא מתאר את ההחלטה להעלות את הבלוג, "אנשים שצריכים שיקשיבו להם ואין להם את מסגרת ההתייחסות להקשבה הזו, ברשתות החברתיות, וצפו לי גם סיפורים ששמעתי במאהל בבאר שבע, הסיפורים ששמעתי שם הם לא פחות ולפעמים אפילו יותר נוראיים מהסיפור של משה סילמן. סביב העניין הזה הבשיל הרעיון. זרקתי בטוויטר אם יש מישהו שרוצה להקים בלוג על בטוח לאומי, ענו לי, כנראה שאתה, ואז הקמתי.

הגענו לעשרת אלפים כניסות לבלוג שהוקם לפני יומיים וחצי – זה פשוט לא פרופורציונאלי לבלוג, אני בלוגר ויודע כמה כניסות יש לבלוג. הבוקר בראיון אצל קרן נויבך שדיברתי בו אמרה סמנכ"לית הביטוח הלאומי שהיא קראה את הבלוג, מה שנורא קשה ושובר את הלב שפעם בשעה אני מקבל מייל מפורט, מנוסח שאתה רואה שאדם התלבט בדם ליבו אם לכתוב.

הנזקקות מועכת אותך

איך אתה מתמודד רגשית עם הסיפורים הקשים שמגיעים אליך?

אלו חומרים נורא רעילים, זו שאלה טובה, זה לא רק שהסיפורים האלו קשים אלו גם אנשים כמוני וכמוך, אלו לא פליטים מחוץ השנהב, אנשים כמוני וכמוך, ממעמד הביניים, משכילים, ורק הבוקר קיבלתי מכתב מפרופסורית שהושפלה בבטוח לאומי, זו השפלה שלא עוברת שנים, צריך לזכור שכולנו אנשים גאים. זה פשוט לא ייאמן.

יש ברשת נסיון בעברית מבלוגים כמו כצעקתה המתעד אלימות רחוב נגד נשים, ופנתה אלי כבר עורכת מהבלוג הזה ומסתבר שהתחושות של אנשים הן מאוד דומות, ואפשר להיעזר בניסיון שלהם. לאט לאט אני מקים צוות עורכים כי זו באמת משימה מאוד גדולה ויש לי עבודה, אני לא יכול לעמוד בה לבד, מדובר במספר עצום של פניות.

אתה מפרסם כל מכתב שהגיע אליך?

כן, כל פנייה עולה, הגישה שלי היא שאני מאמין לאנשים, ואני גם משתדל להשיב להם גם חצי משפט אישי כי נורא חשוב שירגישו ששומעים אותם, ולהודיע להם שזה עלה, ולהגיד להם איזו מילה טובה, כי אני יודע כמה זה חסר להם.

סיפור נוסף שקרע לי את הלב, הוא של אשה שכנראה מאוד חולה, ובמצוקה, שקנתה ב16 שקלים שאין לה, כדי להרגיש פעם אחת בן אדם נורמאלי. כמו כולם.

הסיפור של הנזקקות מוציאה ממך את צלם האנוש, היא מנמיכה אותך, דורסת אותך, מועכת אותך. ברגע שאתה הופך להיות נזקק, מבחינת החברה אתה הופך להיות לא זכאי ולא ראוי לדברים הכי פשוטים כמו לשבת לשתות כוס קפה. אתה גם חשוף בדברים הכי אינטימיים שלך מבחינת הממסד, חשיפה לוועדה היא משהו מאוד לא נעים".

ועם הביקורת הקשה והזעם לפרץ חשוב להדגיש, הוא מתנגד להפרטת הבטוח הלאומי, כפי שיש הסבורים שצריך לעשות: "חשוב לנו מאוד להוסיף שבט"ל הוא שירות חשוב, וחשוב שיוסיף להתקיים, וחס וחלילה שיפריטו את השרות הזו, אין תחליף למדינה, למדינה יש חובה לדאוג לאנשים האלו שנפלו ונפלו וכל הרשתות שלהם כשלו, והיא לא צריכה להפריט את החובה הזו, כי אחר כך כשאתה פונה לחברה פרטית הם אומרים לך, אנחנו צריכים להרוויח כסף. ברגע שמפריטים את זה, זה עומד על עניין כלכלי וזהו. צריך להיזהר לא לשפוך את המים עם התינוק, זה מה שעושים בעצם, מייבשים שרות, גורמים לו לא לתפקד, ואז אומרים בואו נפריט אותו. זו טקטיקה ממשלתית ידועה ומוכרת. העניין החשוב הוא מחויבות המדינה לאזרח שלה.

בראיון המשותף ברדיו אמרה סמנכ"ל הבטוח הלאומי כי אין להם אפשרות לכופף את החוק, וכי הוא מקנה שיוויון לכלל האזרחים

אמא שלי ז"ל הייתה עובדת סוציאלית ואני זוכר שהייתה לפגישות עם מטופלים עם שקית חלב בתיק, כי לפעמים לא היה, זה נכון, לכל אחד יש את התירוצים שלו, למה החוק מגביל, אבל יש מקום גם לאנושיות. המערכת צריכה גם בסיס חוקי חדש. גם הגישה שכל אחד רמאי ומנסה לעבוד על המערכת היא משפילה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה