חשד להטרדות מיניות מצד 11 מרצים באונ' העברית

אלימות מינית היא תופעה רווחת בכל מקום וגם באוניברסיטאות אחרות. ריבוי המקרים המגיעים אלינו מעיד על כך שלא מדובר בתפוח רקוב אחד, אלא בתופעה רחבת היקף, כזו שאנו לא רוצים לדעת עליה

01/06/2015
שלומית הברון קבלו עדכונים משלומית הברון
  • RSS

הטרדות מיניות באקדמיה. צילום: שאטרסטוק

אתמול שלחה עמותת "אחת מתוך אחת" מכתב לאוניברסיטה העברית, הקורא לראשיה לכנס בדחיפות את הוועד המנהל שלה ולהתחיל בהליך בירור בשיתוף סטודנטיות בנוגע לאופן בו ניתן להגיש תלונה באוניברסיטה, ובעיקר בנוגע לאופן בו המקרים מטופלים בתוך הקמפוס.

מטרת המכתב שלנו היא לעודד את האוניברסיטה, שהתחייבה בעצמה לטפל במקרים של הטרדות ותקיפות, לייעל את ההליך. עשינו את הצעד הזה בעקבות הצטברות של עדויות על הטרדות ותקיפות באוניברסיטה וכדי לתת גב לסטודנטיות פעילות שעושות מאמצים להביא לשינוי ארגוני בשיתוף פעולה איתן. כפי שכתבנו לנשיא האוניברסיטה, הצטברו אצלנו עדויות לא מעטות על הטרדות מיניות ותקיפות מיניות.

היינו רוצות לנהל את המאבק הזה עם  סטודנטיות בפנים גלויים שעומדות בחזית, מבלי שאנחנו, שכבר סיימנו ללמוד, נעמוד בקדמת הבמה. היינו רוצות, אבל אנחנו לא מצליחות. למה? בגלל פחד. הסטודנטיות פוחדות. הן פוחדות כי הן רואות את המאבק הממושך והקשה שנוהל באוניברסיטה לא מזמן מול פרופסור מריו שניידר ואת המחיר ששילמה המתלוננת וכי הן רואות את המחיר שמשלמות כל המתלוננות החושפות את שכיחותה של תופעת האלימות המינית נגד ילדות נערות ונשים.

לא סתם קוראים לעמותה שלנו "אחת מתוך אחת".

בחודשים האחרונים מתנהלת באוניברסיטה התכתשות בין סטודנטיות החושפות את האופן שבו נוהל הטיפול בתלונות על הטרדה ואלימות מינית ובין המנגנון האחראי על הטיפול באוניברסיטה. שיא האירוע התרחש כשהאוניברסיטה בחרה לקנות מודעה ממומנת בעיתון הסטודנטים "פי האתון" ולתקוף במודעה שתיים מהסטודנטיות שחשפו באותו עיתון את האופן הבלתי הולם שבו טופלה תלונתן.

כשנפגעת הטרדה או אלימות מינית שנמצאת גם ככה במצב חשוף וקשה, מותקפת על ידי הגוף שאמור לתת לה גב, היא לא תמהר אחר כך לצאת לעיתונות הארצית. הפחד גדול מדי. זו הסיבה שאנו עושות כמיטב יכולתנו לתת גב לסטודנטיות ולעמוד מול התקשורת.

מכתב להנהלת האונ' העברית. המכתב שנשלח להנהלת האונ' העברית ע"י עמותת "אחת מתוך אחת"

האוניברסיטה העברית בחרה ללכת אתמול למשטרה ולהגיש תלונה. נשמע כמו צעד נכון, נכון? אבל אם נקדיש לכך עוד רגע של מחשבה... מה זה?! באוניברסיטה הוקם מטעם חוק גוף שאמור להתמודד עם פגיעות מיניות בתוכה, בדיוק כדי שמתלוננות לא יצטרכו ללכת למשטרה. לא כל אחת רוצה ללכת למשטרה, לא כל אחת בנויה לזה. ההליך במשטרה מורכב, כואב וארוך, שלא לדבר על מה שקורה במשטרה עצמה בנוגע לעבירות מין... אי אפשר להגיד שמדובר במקום הכי בטוח למתלוננת.

האוניברסיטה צריכה לטפל בנושא בעצמה ולא לרוץ למשטרה. לטפל במסר שהיא מעבירה לתוקפים ולמותקפות. לטפל במנגנון. לטפל בהאזנה. בקשבה. בהאשמת הקורבן. את כול זה היא מחקה כשהלכה למשטרה.

אנחנו רוצות להיות אוזן לנפגעות, גם תא הפעילות הסטודנטיאלי רוצה, אבל מי שחייבת, צריכה, מחויבת על פי חוק להיות קשובה להן זה המנגנון שאמון על הטיפול בנושא. לא אנחנו. אנחנו מזמינות את האוניברסיטה למלא את החלל בפעילות מהותית, אמיתית לשינוי המצב ולא בהיסטריה וריצה למשטרה.

אלימות מינית היא תופעה רווחת בכל מקום וגם באוניברסיטאות אחרות. ריבוי המקרים המגיעים אלינו מעיד על כך שלא מדובר בתפוח רקוב אחד, אלא בתופעה רחבת היקף, כזו שאנו לא רוצים לדעת עליה. לא רוצים לדעת שהיא כל כך רחבה. לא רוצים לדעת שכן, זה באמת קורה לאחת מתוך אחת. אנחנו רוצים לחשוב שזה נקודתי, אבל לצערנו זה לא.

הסטודנטיות הפעילות באוניברסיטה העברית ואנחנו ב"אחת מתוך אחת" מאמינות בהידברות ובעבודה משותפת. אנחנו קוראות לשינוי התקנון כך שיאפשר לנפגעות להתלונן. אנחנו רוצות לראות את מינויה של אשת מקצוע, שאינה נמנית על חברי וחברות הקהילה האקדמית, כאחראית על הנושא וכמי שתוכל לתת גב לנפגעות ולא להיות בניגוד אינטרסים קבוע.

אנחנו רוצות שמי שיפחדו הם הפוגעים ולא הנפגעות ואנחנו רחוקות מאוד משם. אבל אנחנו עדיין מאמינות.

.

* שלומית הברון, ממייסדות העמותה "אחת מתוך אחת"




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה