חרם אז והיום

חרם משאיר צלקות לאורך שנים, איך השתנתה תרבות החרם מאז ועד היום ומה ההורים יכולים לעשות כדי לעזור לילדיהם להתמודד עם הקשיים

04/07/2018
עדה אופיר קבלו עדכונים מעדה
  • RSS

צילום: shutterstock

"חרם הוא דחייה חברתית, נידוי חברתי" מסבירה תמר כהן לביא, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים וצוותי חינוך. "הוא מתבטא בהתעלמות, הפצת שמועות, רכילות, שפת גוף אלימה כלפי אותו ילד, לעיתים אף אלימות פיזית. הילדים היום מפותחים, חרם יכול להתחיל בגיל צעיר, אפילו בגן חובה יכול לצמוח מנהיג שלילי שגורר אחריו קבוצת ילדים. במרבית הפעמים שותפי החרם לא היו שותפים למריבה, אין להם קשר אישי שמצדיק התעלמות,הם נגררים אחרי מי שסוחף את הקבוצה". ילדים בוחרים להשתתף בחרם מתוך צורך להשתייך לקבוצה, כולם מתארגנים סביב ילד אחד שנתפס כחלש יותר ונוצרת נקודת הזדהות משותפת.

מה עובר על הילד הדחוי?

"תחושה קשה. הוא חווה ירידה בדימוי העצמי, מצבי רוח קיצוניים, ירצה להסתגר יותר, לא ללכת לבי"ס או למסגרות אחרות. מתבגרים שחווים חרם בצורה קיצונית יכולים לרצות להפסיק לחיות, בעיקר אם החרם מתמשך לאורך זמן. הוא משבש את כל ההתנהלות והתפקוד ביום יום".להורים מומלץ לעקוב אחרי ההתנהגות, לשים לב אם משהו השתנה, כל דבר יכול להיות נורה אדומה שמשהו עובר על הילד ומצריך בדיקה והתערבות: הסתגרות, מצבי רוח, ילד שהיה פעיל מחוץ לבית והפסיק לצאת, פגיעה בציונים ובלימודים, עצבנות או עצבות. בנוסף מומלץ לבדוק ברשתות החברתיות השונות את הדיונים בהם הילד לוקח חלק, קבוצות בהן הוא חבר ועוד.

אין לאן לברוח

בעידן הרשתות הדיגיטליות, החרם עוצמתי יותר. אם בעבר, כשהיה חרם, הילד היה פוגש את הילדים הפוגעים בבי"ס או בגן וחוזר הביתה למקום הבטוח שלו, ולא נשאר באינטראקציה עם קבוצת המחרימים, היום, בעידן הרשתות החברתיות הפגיעה חוזרת איתו הביתה, "בעידן הדיגיטלי קשה לברוח מהחרם, כשילד חוזר הביתה, החרם ממשיך דרך הרשתות החברתיות: תמונות, הודעות שמופצות עליו. למילה הכתובה יש השפעה,אפשר לחזור אחורה ולקרוא, הכאב נמצא מולך תמיד. בנוסף, יש פומביות גדולה, יכולת להגיע לעוד קבוצות ילדים שיצטרפו לחרם, ילדים מהשכבה למשל. לילד שהתחיל את החרם, קל לסחוף קהל וככל שהוא יהיה גדול ומתלהם, כוחו של המחרים יהיה גדול יותר. הוא מתעצם וצובר כוח שלילי".

בנוסף, מחדדת כהן לביא "אם פעם היו פוגעים פנים מול פנים, היום אפשר לצלם תמונות, לערוך אותן שיהיו מביכות יותר ממה שבאמת, לספר בדיחות, להפיץ שמועות. ההפצה של שמועות ברשת נצרבת בתודעה ואי אפשר למחוק אותה. לילד המוחרם אין לאן לברוח והחרם רודף אחריו ופוגע בו גם בבית המוגן".

אבל השוני בין החרם של אז להיום, לא בא לידי ביטוי רק בקבוצת הילדים, אלא גם בקרב ההורים. "אם בעבר הייתה פחות מודעות לתופעה, היום מבינים ההורים שתופעת החרם גדולה ומתרחשת ולכן חשוב להשקיע ולמנוע אותה, ביחד עם הצוות החינוכי. אם אנחנו כהורים נעודד את הילדים לעצור ברגע שרואים פגיעה ראשונה, נוכל לעצור את החרם לפני שיגרום נזק משמעותי".

שיח פתוח

ילד שכבר מורגל בשיח ושיתוף ביום יום ועל בסיס קבוע, ישתף את הוריו אם שמע על חרם ובוודאי אם הוא חווה אותו, אבל הרבה ילדים לא יספרו ואולי אפילו לא יבינו עד הסוף את המשמעות ההרסנית על הילד המוחרם. בסיטואציה כזאת ניתן להיעזר באפליקציות לניטור הרגלי הגלישה וזיהוי מילות מפתח בעייתיות ופוגעניות שהילדים נחשפים אליהם ברשתות החברתיות או באתרים בהם הם גולשים. במידה והורה מודע לחרם, הוא יכול לתעל את הרשתות החברתיות לטובתו, אם בעברהייתה פחות היכרות עם קבוצת ההורים, כיום יש קבוצות וואטסאפ, פייסבוק ומעורבות של הורים. לכן קל יותר לשתף פעולה יחד, לגייס מחויבות של כלל ההורים, לבנות תוכנית משותפת יחד, במובן הזה המדיה עובדת לטובתנו.

צילום: shutterstock




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה