חג המרתון הגדול

40,000 איש ברחובות, עשרות יפים ומפורסמים במתחם ה-VIP הכי אנרגטי ו-100 רצות מאושרות מכורות חדשות. זה היה המרתון שלנו

01/03/2016
דנה דרבינסקי קבלו עדכונים מדנה
  • בדואר
  • RSS

בנות adidas כבשו את המירוץ. צילום: אלבום אישי 

07:07 היא שעה גורלית שנשמעת כמו המספר האישי של סוכן הביון הנועז בעולם, ג'יימס בונד. בבוקר יום שישי, זו בהחלט נחשבת לשעה מוקדמת מדי להיות מחוץ לבית בסופ"ש. לתחנת הרכבת של האוניברסיטה בתל אביב מגיעה כמות כפולה מהרגיל של רכבות שתוגברו והוספו במיוחד ליום הזה. יוצאים מהן עוד ועוד נשים, גברים ונוער (לפי ההערכות 40,000 איש) בחולצות כתומות אחידות, שעומדים לעשות הבוקר משהו גדול.

מאחורי קו הזינוק כבר עומדת קבוצת המוזנקים הראשונה, דרוכה כמו קליע. אני נושמת בהתרגשות בלתי נמנעת, שהולכת וגואה בגוף.

הכרוז סופר בשאגות עם המקצה הראשון של הרצים את הספירה לאחור, התרועה החזקה נשמעת והם מתפרצים קדימה בשעטה גדולה של אנרגיה שמרימה את האוויר ואת העיר. כמו שרק כוח אחד חזק שמורכב מאלפי שאיפות ומסה עצומה של נחישות, יכול לעשות.

עשיתי את זה! דנה דרבינסקי. צילום: אלבום אישי

אני מביטה ברצים מסתערים על היעד שלהם – בשקט, בבעירה פנימית או בתחושת בילוי ורואה את הפנים שלהם זורחות. הם פה, הם עושים את זה. מהצד אני מחפשת בין הרצים את הדיוות - חברות קבוצת "adivas" שהתאמנתי איתן בחסות adidas,  בשלושת החודשים האחרונים.

היינו ארבע קבוצות של 25 נשים, שנרשמו בטופס שהופץ בפייסבוק והזמין נשים ללא רקע קודם, להצטרף לקבוצות ריצה בחסות ענקית הספורט העולמית.

מתוך 3,000 נרשמות, 100 מאיתנו שרדו את המיונים והפכו לקבוצת ריצה בשם Findyoumore# שטופחה על ידי המאמנים ש-adidas הקצתה לנו, עד לקו הגמר – מרתון סמסונג תל אביב.

קיבלנו שני מפגשים בשבוע עם ארבעה מהטובים שבמאמני הריצה בארץ והרבה חיזוקים ששמרו את הפרויקט הזה חי, בועט ועקשני. כל מה שהיינו צריכות לעשות זה להקפיד להגיע, להאמין שאנחנו יכולות ולגלות לאט-לאט מה בחורה יכולה להוציא מעצמה, כשהיא נועלת את נעלי הריצה הנכונות ומצויידת באטיטיוד של מנצחים.

ההמונים חלפו ברוקח ואז התנקזו למתחם ה-VIP  המפנק של אדידס. מי לא היה שם? שלומי שבן ויובל שרף,  גיא גיאור ולירן כוהנר,אסי ישראלוף , לאה שנירר, ירדן הראל, דון לני גבאי, טל ברמן ואביעד קיסוס, אגם רודברג, מושיק גלאמין, רון שחר, דני רופ ורוני דלומי. כל היפים האלו רצו לצד קבוצת הריצה של צה"ל, קבוצת הריצה של ביילינסון, מוסלמית שרצה עם חיג'אב, דתיה שרצה עם חצאית מעל מכנסי הריצה.

ובנות Findtyoumore#?  כמה רעש עשינו ב-10 השבועות האחרונים. ראיתי אותן מסביבי,רצות בזוגות או בשלשות, עם בחורות שהכירו בקבוצת הריצה, או לבד, מחוברות לאוזניות או פשוט רצות נטורל ונותנות את כל מה שהן הכינו ליום הזה.

הסתכלתי עליהן ונזכרתי בלילות הקרים שרצנו בהם בדצמבר ובינואר. רצנו בחושך, ליד הים, עם כובעי צמר, כפפות וחם-צוואר. זכרתי את הנשים שהיו מגיעות ברגע האחרון עם האוטו למתחם החניה החשוך ברידינג, מחליפות בגדים במכונית ויוצאות החוצה רעננות כאילו סיימו כרגע מקלחת ולא כמו נשים שסיימו עכשיו יום עבודה מלא, הסעות לחוגים של הילדים ועוד 4-5 סידורים.

הסתכלתי עליהן וידעתי שגם אם הן רצות עכשיו לבד במרתון תל אביב, ליד המונים שלא מכירים אותן, הן לא לבד, כי הן חלק מקבוצה מחבקת.

כשעה אחרי הזינוק, הרצות של קבוצת adidas , יחד עם שאר רצי ה-10 ק"מ התחילו לחזור. הפארק התמלא באנשים מתגלגלים על הדשא בתרגילי מתיחה או עטופים ביריעות כסף כדי לשמור על חום הגוף.

בנות adidas חיפשו בעיניים את נקודת הסיום האישית של הפרויקט וראו בקצה המסלול את נציגת Findyoutmore# מחפשת אותן, עם שקית הפתעות שבה מדליה משודרגת, מטליות לחות לרענון באריזה מעוצבת, בננה ותפוח, ואז קיבלו המון חיבוקים מהחברות שלהן והלכו ביחד לפינאלה שעלתה על כל הציפיות.

מתחם ה-VIP של adidas . צילום: ליאור אביטן

מתחם ה-VIP  של אדידס בגן האירועים פיאף - אי מטופח של תענוגות שהתרומם לצד נקודת הסיום. פאטה מורגנה יפהפייה של דוכני מיצים טריים, מוזיקה, דוכן חומוס  בוטיק מלא הפתעות, מאת שף מסעדת "התרנגול הכחול" - שאול בן אדרת, טיפולי מסאז', צלמי מגנטים, טאטו, מתחמי צילום מגניבים, לוקרים, שייקים  ובירות, הופעה מגניבה של "מועדון הקצב" ועוד ועוד ועוד. למה? כי adidas  מאמינים בחוויית ריצה כיפית, שמחה וקבוצתית. ואז, במסיבה המפנקת שהתרוממה במתחם היו אנרגיות כל כך חיוביות, עד שכל השרירים התפוסים התרככו.

חתום בנשיקה. שלומי שבן ויובל שרף. צילום: ראובן שניידר

השיא הזה, בא טוב אחרי המתח שנבנה לפני. היינו אחרי שבוע של חששות שצפו: פחדנו שנאכזב את עצמנו במרתון, שנאכזב את המאמנים, נגלה שאנחנו לא חזקות כמו שחשבנו, שנפקפק ונוותר ונישאר ברגע האחרון בבית.

בקבוצת הווטסאפ רצו וידויים של מי שהודו שהן לא ישנות טוב כבר יומיים, שוכבות עם עיניים עצומות במיטה ושואלות את עצמן למה הן היו צריכות את זה. גלית (35) רצתה לעבור למקצה של ה-5 ק"מ ולא הבינה למה היא נרשמה ברגע של שאפתנות ל-10 ק"מ, סיוון (33) אצנית העל של הקבוצה שלנו, ישבה עם בטן מתהפכת כי נרשמה לחצי מרתון וזה התחיל להרגיש מפחיד.

הזוג הנוצץ: גיא גיאור ולירן כוהנר. צילום: ראובן שניידר

מי שאף פעם לא היו במרתון, גם התקשו לתכנן את ההגעה למירוץ בבוקר של דרכים חסומות. אבל רצו גם על זה. "תחשבי עליי", מספרת רות גבריאל סרור, עורכת דין מהוד השרון שרצה בקבוצת ADHD של adidas , "אני, שתמיד יוצאת מהבית עם תיק גדול שיש בו הכל, ליום שתמיד מתפתח לכיוונים לא צפויים, אומרת לבעלי שיוריד אותי ליד רמת החייל ומתחילה לצעוד לנקודת הזינוק, כשכל מה שיש עלי הם סלולרי ושטר של 200 שקל. המטען הכי קל שאפשר לקחת לריצה. לא חשבתי איך אני אחזור הביתה כשהכל יסתיים. שיחררתי ופשוט יצאתי לרוץ".

מאוחר יותר, התברר שהמנצח במרתון סמסונג מבין המקומיים, הוא דן אלתרמן, שאחיו התאום ושותפו הספורטיבי לשיאי טריאתלון, רן אלתרמן, אימן את קבוצת RunforRan של Findyourmore# ושוב הבנו ש-adidas  בחרה עבור קבוצות הריצה שלנו את המאמנים הטובים ביותר. רן ודן, התאומים הזהים, הם לא רק אלופי טריאתלון סדרתיים (שבכל תחרות שוברים אחד את השיאים של השני לסירוגין) אלא גם אנשים מצחיקים, חמים ומדליקים ביותר.

אגם רוטברג ומושיק גלאמין. צילום: ראובן שניידר

בשעות אחר הצהריים, כשההיי קצת ירד והשרירים חזרו לכאוב את הכאבים הטובים האלה של מאמץ, האדידסיות התחילו להעלות את הפוסטים המסכמים שלהן בפייסבוק. הן סיפרו על המשקל הרב שהיה למילות ומחוות העידוד והחיזוק של בנות הקבוצה שלהן; סיפרו איך מחבורה של זרות הן התגבשו לקבוצה עם שם, מאמנת ומטרה ורצו להודות על הדרך, הליווי והמחוייבות. "לא האמנו שתצליחו לגייס אותנו ככה", הן כתבו למובילי הפרויקט, "אבל אתם הייתם מחויבים אז גם אנחנו".

האם פה מסתיים המסע של Findyourmore? אין סיכוי. הזרעים נשתלו, הנבטים נבטו ועוד ועוד אדידסיות נרשמות ביממה שחלפה מאז הסתיים מרתון סמסונג, למרתון הבא.

גראנד פינאלה. צילוםף ליאור אביטן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה