הספר WILD: אם כבר לבד אז שיהיה עם תרמיל

סלונה מחלקת 20 עותקים של הספר WILD מאת שריל סטרייד, הגירסה הצעירה, העצבנית והארצית יותר של "לאכול להתפלל לאהוב", שנותנת לכל אישה סיבה טובה לקחת תרמיל ולחפש את הייעוד שלה

20/03/2013
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • בדואר
  • RSS

במהלך הקריאה בספר WILD מאת שריל סטרייד (בהוצאה החליטו לא לתרגם את השם, ובכך להשאיר את הפרשנות חסרת מגדר: זו גם הכותבת שהינה פרועה, וגם הטבע), עלה בי חשק אדיר לטייל לבד. אני מכירה את התחושה הזו מכמה אפיזודות בעברי - תלישות נעימה וממכרת שהיכתה בי באוטובוס בהודו, או בתוך חושה בסיני, או תופסת טרמפים באירלנד - הנה אני. אישה עם תרמיל. לבד. מכירה אנשים, מספרת סיפורים, מחליפה כתובות - ובכל זאת - לבד. ומאושרת. רציתי לחזור למקומות האלה, ואז זה היכה בי: מה הם החיים אם לא טיול אחד ארוך, לבדנו? מהן מערכות יחסים, אם לא אנשים שאנחנו פוגשות בדרך - אבל עדיין לא משנים את העובדה, כי את הטיול הזה התחלנו סולו וכך גם נסיים? אז למה אני לא מרגישה את החופש הפלאי הזה ביום יום, מדוע אני צריכה תרמיל בשביל לגיטימציה להתהלך כאן לבדי?

לסטרייד יש תרמיל כבד מאוד על גבה, אותו נשאה במשך 4,262 קילומטרים של שביל הרכס הפסיפי במערב ארה"ב, מסלול שהחליטה לעשות בגיל 26, אחרי משבר שכלל את מות אמה וגירושיה. התרמיל שלה קיבל אישיות ושם ("מפלצת"), ונתן לה משמעות. בשלב מסויים בספר היא מספרת כיצד כל דבר שקרה לה במשך החודשים על השביל, חושב אצלה בקואורדינטות, ביחס למקום המצאו של התרמיל. זהו תאור מאוד מעניין להתמודדות עם חרדה. לכאורה, כדי שאישה תקבל את החופש  להיות, לחקור, לנבור פנימה - היא צריכה נקודת ציון מוחשית. אבל האומץ האמיתי מגיע כשאת מוותרת על הקואורדינטות האלה. התהליך שסטרייד מתארת הוא לא כזה שחייבים לצאת מהבית בשבילו. הוא בעיקר פנימי. הקוראת, בכל מקרה, תרגיש אותו בכל המובנים: היא תטפס עם סטרייד על הרים, תקפא איתה בשלג, תזיע איתה בחמסין, תישן איתה על הקרקע, רגליה יפצעו עם הרגליים של שריל, עד שבסוף הספר התחושה היא שגמעת בעצמך את הקילומטרים האלה, והגוף כואב.

ספרי המסע הנשיים של השנים האחרונות מרגשים אותי. כן, יש בהם מין הקיטש, הדידקטיות וה"העצמה", מילה שנטחנה עד מוות  - אבל הם גם נותנים צוהר למחשבה חדש על דמות האישה בספרות. רוב הגיבורות בסיפורים שעליהם גדלנו, מחפשות אחר אהבה רומנטית - אישה עם תרמיל מחפשת את עצמה. אין לה שום תפקיד מלבד למצוא את הייעוד שלה, והעולם גדול, כך שזה יכול לקחת הרבה זמן. זה נרקיסיסטי במידת מה, אבל אם את מביאה לזה כשרון כתיבה יוצא דופן, את יכולה לעשות דברים מופלאים. אליזבת גילברט עשתה את זה "בלאכול, להתפלל, לאהוב", כמובן, וכעת סטרייד הולכת בדרכה. אבל יש כאן הבדלים מאלפים. גילברט שאבה מעולמות תוכן רבים ומשונים, שילבה אותם עם חוויותיה האישיות, ונתנה לתובנות לצאת ממנה באופן מיידי ונלהב. הכתיבה של סטרייד יותר רזה ואיטית. היא פשוט הולכת. מטיילת. מספרת לנו מה קורה איתה ומה עובר על גופה, ועם הזמן מכניסה את הקורא לתודעה המשתנה שלה, ומאפשרת לנו להרגיש את ההשלכות בעצמנו, מבלי שהיא בהכרח מספקת פרשנות.

סטרייד גם פיקנטית יותר מגילברט. שתיהן מגיעות מעולמות דומים: הן אמריקאיות משכילות, יפות, גרושות וקצת היפיות. אבל סטרייד היא, איך נאמר זאת, פחות סחית. בעוד גילברט סיפרה לנו תאוריות ניו אייג'יות על לאב אנד הפינס, סטרייד מקדישה לא מעט מלל לסמים וזיונים. השפה שלה ארצית יותר, היא ממעטת להשתמש בסופרלטיבים, ונמנעת מענייני מיסטיקה. בכל מקרה, אני אוהבת את שתיהן. אגב, בעוד ג'וליה רוברטס זכתה לגלם את גילברט בסרט, הפעם זו תהיה ריס ווית'רספון שתגלם את סטרייד. מעניין איך יהיה.

גמעתי את WILD בהנאה, למרות שלא הבנתי בדיוק איפה הייתה המטיילת שלי בכל רגע נתון, איך היא הצליחה לסחוב את התרמיל העצום, איך היא הצליחה לנווט ולמה היא לא יצאה לדרך עם יותר כסף מזומן בכיס. נהניתי מהספר גם אם לא זכרתי את כל האנשים שפגשה בדרך, וגם כשתאורי הנוף לא התאמצו מדי לצייר לי תמונה ברורה של הטבע. הרי גם ככה הטבע לא באמת ניתן לתיאור, וגם כך דמויות המשנה פחות חשובות מאשר מערכת היחסים ששריל ניהלה עם עצמה. ובעיקר, נהניתי מתחושת החירות שהספר הזה הזכיר לי שקיימת, ואני רק צריכה להושיט ידי ולקחת אותה לעצמי. זהו ספר מתנה מושלם לחג החירות, לכל אדם, גבר או אישה - שזקוקים גם הם לתזכורת הזו.

.

>> סלונה מחלקת 20 עותקים של הספר WILD בהוצאת כנרת זמורה ביתן, לראשונות שירשמו בטופס. בהצלחה!

.

[contact-form 404 "Not Found"]




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה