חברה של LIKE: תגובה לד"ר עדה בקר

מה המשמעות של התפתחות בתוך חברה שאינה מודעת מגדר, חברה שמקדשת את העדר, וגם מבט אופטימי על האפשרות האמיתית של מנהיגות חינוכית מודעת מגדר לשנות מציאות

07/09/2016
טל ברייר בן מוחה קבלו עדכונים מטל
  • בדואר
  • RSS

מה המשמעות של התפתחות בתוך חברה שמקדשת את העדר, חברה שאינה מודעת מגדר, חברה שמבקשת ממך להתנהג בדיוק כמו בני/בנות מינך ומטילה עלייך סנקציות ועונשים אם לא, חברה שטוענת בתוקף שהיא מחפשת את האותנטיות את המנהיגות הפנימית, את היכולת ללכת אחרי הלב, ובו בזמן עושה הכל כדי להשמיד אותם. וגם מבט אופטימי על האפשרות האמיתית של מנהיגות חינוכית מודעת מגדר לשנות מציאות.

"הילד רוצה ללבוש שמלה לגן? אל תזרמו איתו" זו היתה כותרתו של המאמר שהתפרסם ביום 6.9.16 באתר YNET. מאמר דעה של ד"ר עדה בקר, יועצת התפתחותית לגיל הרך. באופן מפתיע, מתחיל המאמר בתאורה של הכותבת את שנות ילדותה בהן העדיפה לשחק ולהיות בחברת הבנים. לחוויה הזו היא מתייחסת בנימה חיובית ומיד עוברת להצגת עמדה הפוכה ביחס לילד שהיא מייעצת להוריו, שלפי דבריה "כבר כמה שנים מראה סימנים של נטייה להתנהגויות נשיות: משחק עם בנות, לובש בגדי בנות..." המלצתה החד משמעית להורים היא "להפסיק מייד את התמיכה בהתנהגויות הנשיות של בנם ולתמוך בעדינות ובלי לחץ בחלק הגברי שלו."

 במאמר זה אבקש להראות היבט אחד מתוך מגוון היבטים שמצביעים על החשיבות הרבה כן לזרום איתו, להצביע על זוית אחת מתוך מגוון זוויות שמורות על החשיבות הרבה של פתיחת האפשרויות לכל ילד וילדה, על החשיבות עבור הילד או הילדה ובעיקר על החשיבות החברתית של הסוגייה.

 אל לימור נחום, גננת מרמת גן הגיעו כמה ימים לפני פורים זוג הורים לילד בגן, וביקשו את עזרתה:

"הילד שלנו רוצה להתחפש לנסיכה, ואנחנו חוששים..." הם אמרו, "אנחנו יודעים שבפורים מותר אבל אנחנו פוחדים שיצחקו עליו. תעזרי לנו לשכנע אותו אחרת..." ביקשו.

מה דעתכן/ם? איך כדאי ונכון להגיב?

לימור הביאה את הסוגיה לסדנת מנהיגותה שהנחתי, שם דנו בשאלה איך להגיב ומה כדאי לעשות?

דילמות מהסוג שחוותה לימור זוכות בד"כ לשני סוגי התייחסויות: הראשונה היא מהסוג שד"ר בקר מצדדת בה - לחסום אפשרות של שונות מגדרית ולהחזיר את הילד ל"מסלול הנכון". והמסלול הנכון הוא כמובן  זה שהלכו בו בני או בנות מינו. זה מסלול אחד שלדבריה של ד"ר בקר "יראה לו מה פירוש להיות בן".

האפשרות השנייה היא תגובה שמצביעה על המשניות של הפעילות ועל חוסר חשיבותה כמו - "לא נורא תנו לו, זה שום דבר, סה"כ פורים". תגובה שמשמעותה - "נכון, זה לא נהוג, לא מקובל, לא ממש רצוי אבל... גם לא ממש משנה...".

לימור הגיבה אחרת. היא לא הבטיחה להורים שתחזיר את הילד למסלול, היא גם לא אמרה להם שזה "לא נורא". לימור אמרה להורים שהבן שלהם הוא מנהיג, שהעובדה שהוא הולך אחרי ליבו ומרשה לעצמו לא להתנהג כמו כולם מעידה על עוצמה. היא הבטיחה שתעצים את בחירתו זו מול הילדות והילדים.

 ילדים מתחפשים איך שהם רוצים (צילום: שאטרסטוק)

אנחנו חיות וחיים בחברה שאני מכנה אותה "חברה של לייק". לייק כמו בפייסבוק, עם משמעות כפולה גם של להיות  "כמו" , וגם של  "לאהוב".

ילדות וילדים שמתנהגות כמו בנות ובני מינן/ם יודעות/ים שיהיו אהובות/ים מקובלות/ים. אם הם/ן יהיו כמו כולם/ן הם/ן יקבלו הרבה 'לייק'. ילדות וילדים שמתנהגות/ים אחרת יודעות ויודעים שישלמו על כך מחיר כבד. הרבה פעמים, הן והם מנודות/ים על ידי משטור חברתי קשוח וקפדני. זו בדיוק הסיבה שד"ר בקר ביקשה "ליישר" את הילדים שחורגים מההתנהגות המקובלת "כדי שהם לא יסבלו" היא כותבת וזו בדיוק הסיבה שאני מבקשת להסביר שאפשר וכדאי להשיג את אותו רציונל –אבל בדרך אחרת. דווקא בגיל הרך, יש לנו אפשרות ללמד את הילדות והילדים שלנו ללכת אחרי הלב ולא אחרי העדר.  התפקיד החינוכי מגלם בתוכו הזדמנות פז. לא רק לחזק את הילד/ה שלי אל מול בורות ובריונות מגדרית, אלא לחנך שכבות שלמות של ילדות וילדים להוקרת השונה האחר, למציאת הייחודיות וליציאה מהעדריות.

ילדות וילדים לומדות ולומדים מיומן/ם הראשון מהן הציפיות החברתיות שלנו מהן ומהם. הלמידה מתבצעת דרך התגובות שלנו לקבוצות המשחק הנבחרות למשחקים ולבגדים, דרך דמויות המופת והמנהיגים עליהם הם והן לומדות ולומדים (גברים זכרים בד"כ אשכנזים או לבנים) דרך הספרים. הם מבינים מהר מאד שרק אפשרות אחת להזדהות פתוחה עבורם/ן. הבנים מנותבים להיות אקטיביים, יוזמים אגרסיביים ופעלתנים והבנות לומדות שהן צריכות להיות יפות ופאסיביות. להמתין שיגיע הנסיך להציל אותן.

חשוב לציין שהמשטור החברתי מופנה גם אל בנות וגם אל בנים אבל בנים סובלים ממנו יותר. כשבנות מתנהגות כמו בנים זה מתקבל כאפשרות סבירה, הן מפגינות "עליה" במדרג החברתי. אבל כאשר בנים מתנהגים 'כמו בנות'... בהתייחסות לבנים או שם התפיסות המוטות כפולות – לא רק שונים גם "יורדים ברמה" ואת זה יש להפסיק מיידית.

בבוקר פורים שאלה לימור את ילדות הגן מי התחפשה כמו החברות ומי בחרה אחרת, מי בחרה את התחפושת בעצמה והלכה אחרי הלב, כמובן היא המשיכה ושאלה גם את הבנים - מי התחפש כמו החברים ומי אחרת. את אותו הילד שהתחפש לנסיכה היא הציבה כמודל - מודל ליכולת ללכת אחרי הלב, השוותה בינו ובין מנהיגים ומנהיגות אמיצים ואמיצות עליהן ועליהם למדו בגן, העצימה אותו מול החברות והחברים. ימים ארוכים אחר כך, המשיכו ילדות וילדים להגיע אל הגן, ולספר איפה פעלו אחרי הלב ולא אחרי כולם.

מיותר לציין שהילד יצא מהגן בפורים שמח וטוב לב. הוא לא היה מושא לצחוק , להפך - הוא הפך למודל לחיקוי. הילדות והילדים למדו שיעור חשוב על העוצמה והחשיבות שבמחשבה העצמית האותנטית, למדו לכבד את האחרת והאחר בשל הייחודיות שלהן/ם.

לימור בפעילותה שינתה דרך חשיבה של 35 ילדות ילדים ומשפחות והיא לא היחידה. יחד איתה עשרות ומאות גננות שאני מלווה, דרך מנהיגותה, מחנכות כאן דור חושב, דור שוויוני.

מציעה שכולנו נצטרף אליהן נאפשר לילדות ולילדים שלנו לבנות חברה שאיננה חברה של לייק, חברה שמאפשרת קשת אפשרויות לכל שותפותיה ושותפיה, חברה שמאפשרת לכל אחת ואחד להיות היא או הוא. חברה שמאפשרת יצירתיות וחופש, חברה כזו תהיה חברה מגוונת יותר שוויונית יותר איכותית יותר. חברה שאם אי פעם נוכל לאפיין אותה בפוסט בפייסבוק - גם אנחנו נעשה לה לייק.

לשיחה איתי בנושא בתכנית משפחה גרעינית  שהתקיימה ביום 7.9.16. * בשל אורך המאמר לא התייחסתי כאן להטיות מגדריות רבות ומשמעותיות נוספות שעלו במאמר מאוד ממליצה על מאמרה של מנכ"לית חושן בהקשר זה 

טל ברייר בן-מוחה (צילום: לירון ברייר דנציגר)

טל ברייר בן מוחה מייסדת מנהיגותה - פיתוח מנהיגות חינוכית מודעת מגדר,  מחברת ספר הילדות והילדים- לביאת וחברה בארגון SUPERSONAS לקידום נוכחות נשית מאוזנת בצמתי השפעה והחלטה בישראל.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה