זה לא מספיק שתלבש חצאית

ריקי כהן מברכת על יוזמת "גברים בחצאיות", לציון המלחמה באלימות נגד נשים ומעודדת כל גבר שרוצה להבין מה זה לחיות בתוך העור שלנו. הנה עוד כמה תובנות מחייה של אישה, והמבטים שלא עוזבים אותה כל חייה

13/02/2013
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS

הרבה הדים חיוביים וצודקים מעורר אירוע "גברים בחצאיות", שייערך מחר לציון המחאה נגד אלימות כלפי נשים. כמה גברים יצירתיים יזמו אירוע רשת ובו הם קוראים לאחיהם הגברים "להגיע לעבודה, ללימודים עם פרט לבוש נשי: עקבים, חצאית, שמלה, אודם, סרט בשיער: מה שמתאים - ומסבירים לכל מי ששואל בדיוק למה אנחנו עושים את זה".

אטרקציה, ללא ספק, אני מתפללת כי גם מחוץ לת"א, ובכל הארץ, יצטרפו גברים שייקחו חלק באירוע (בינתיים הצטרפו הגברים החיפאים המצוינים) ויסבירו לגברים אחרים מכל הגילאים, מדוע גם הם צריכים להיות חלק מהתעוררות משותפת של גברים נשים במחאה נגד אלימות כלפינו.

אבל כדי להרגיש איך זה להיות אנחנו, נשים, כדי לנסות לחוות איך ההרגשה לחיות בעור שלנו, לא מספיקה חצאית, גם לא עקבים, אלו עזרים שנותנים התחלה של מסע התקרבות, אבל את המאבקים שלנו אנחנו נאלצות לעשות גם במכנסיים, אי אפשר למנות את כל החוויות המבהירות לך באופן צורב את היותך אשה, "האחר", הנקבה. אבל להתחיל אפשר, ואולי זה נושא המזמין דיון רחב בבלוגים של סלונה ובכלל, איך כל אחת מאיתנו הייתה רוצה שהגברים כאן יחוו את הסיטואציות שבהן היא מותקפת על השתייכות למין הנשי. אני מזמינה את הקולגות והעמיתות שלי לכתיבה על נשים להצטרף לנושא ולכתוב את הרעיונות שלהן.

קודם כל המבט. המבט שמלווה אותך מילדות, או כילדה המתחילה להתפתח, כבר לא רק חמודה, המבט שאת לומדת לזהות די מהר כילדה, הופך אותך לנקבה, ליצור מיני, או במקרים הרעים לאיברים. ואני יודעת שיש גם מבט מחמיא, לא מחפיץ, מבט של תשוקה לגיטימי, אבל באלו נדיר להיתקל ברחוב הישראלי.

בחורים יקרים, נסו ללכת בלבוש נשי לכאורה ברחוב עירוני בשעות שונות של היום, אבל בעיקר בערב. אשה שהולכת לבד, אפילו עם חברה, כמעט תמיד תזכה להערות הנוגעות לגופה, לרוב הערות מבזות ומדכאות. לנסוע במונית, להגיע לבר, לקולנוע, לשוטט בחוץ כי כך את רוצה לעשות, לעתים קרובות יביאו את המפגש עם בני מינכם שיוציא אותך מושפלת זועמת,

נסו לגשת לנותני שרותים כמו בנקים, חנויות רהיטים או רשויות ואפילו בעלי דירות, כדי לראות איך אם את מגיעה עם גבר לצידך, תמיד ידברו אליו ומעל ראשך, כאילו אינך קיימת או מסוגלת לקבל החלטות רציניות. ולהגיע לבדך לסיטואציות כאלו, כאשה, ימשיך לזמן לך דיאלוג מקטין, מעליב, מפלה.

נסו לדמיין איך זה להרגיש שהגוף שלכם אינו אוטונומי והוא נתון כל יום וכל שעה לביקורת וויכוח, איך אתן מתלבשות ואיך לא, כמה אתן שוקלות, מה מצב הקמטים שלכן, ואיזה ניתוחים אתן שוקלות לעשות כדי לשפר את הגוף הזה, גם זה נתון להתערבות, והאם הרמתן את החזה בניתוח או מניחות לו ומזמינות הערות על כוח הכבידה.

נסו לדמיין מעבר שלכם ליד שלט פרסומת ענק ברחוב שמוכר מוצר דרך אחד מהאיברים שלנו, ואותנו כמכשיר אינסטרומנטלי לסיפוק הצרכים של בני מינכם. או צפייה בטלוויזיה שבה אשה נחשקת היא אנורקטית מוכחשת, או סתם רזה מידי, או כזו שמציגה אותנו כקלות דעת, שטחיות רודפות ממון ומטומטמות.

הרשימה הזו עוד יכולה להתארך מאוד, לכדתי כאן כמה סיטואציות מרכזיות ממיליונים, יום יומיות, שחוות נשים במהלך חייהן. וודאי שלכל אחת שקוראת יש רעיון משלה איך לקרב גברים לחוויה הנשית מול התוקפנות הגברית, ואותי מעניין, ביום הזה, שבו מתקיים האירוע, כמה גברים הגיעו למשרד או ללימודים בחצאית, כמה העזו, וכמה מהם קיבלו את התגובה: "איזה כוסית".

>> על עוד ארועים במסגרת one billion rising: מהפכת הריקוד של הנשים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה