האם אני יכולה להצליח לגרום לבת שלי להאמין בעצמה?

אני גדלתי תחת התיוג של מי שמאוד מוצלחת בצד ההומני, אבל בכל מה שקשור למספרים, להגיד עליי טעון שיפור זה אנדרסטייטמנט. הבת שלי גדלה כבר בתקופה שונה, ואני יודעת שהיא חייבת להאמין ביכולות הטכנולוגיות שלה בשביל להצליח בעולם הגדול

17/12/2015
סיגל פאר קבלו עדכונים מסיגל פאר
  • RSS

shutterstock_262974890

ביסודי, כשלימדו אותנו את לוח הכפל, לכולם היה ברור שלי קשה. אני לא מצליחה לזכור כמה זה 6 כפול 3 וגם לא כמה זה 8 כפול 8. וכך, אחת מתמונות הילדות הראשונות שאני זוכרת, זה אותי, בחדר עם מורה פרטית שמלמדת אותי את מה שבעצם הייתי אמורה ללמוד בכיתה. מאז, גדלתי תחת התיוג של מי שמאוד מוצלחת בצד ההומני, אבל בכל מה שקשור למספרים, להגיד עליי טעון שיפור זה אנדרסטייטמנט.

בהרבה מובנים ויתרתי לעצמי בלי לשים לב אפילו. בתיכון, כשאיכשהו הצלחתי להתברג למגמת חמש יחידות מתמטיקה בעקבות מורה פרטי טוב וציונים מוצלחים שהגיעו לאחר שעות רבות של לימודים, חסיה המורה לא חסכה ממני ביקורת והחלטתי לרדת במספר היחידות עד שהגעתי לשלוש יחידות מתמטיקה, שם יכולתי עם מינימום מאמץ לקבל ציון 100 עגול. בפסיכומטרי, לא ניסיתי אפילו להבין את התרגילים השונים, ותירצתי את זה כל הזמן בכך שאין לי חשיבה ריאלית.

אלא ש-20 שנים מאוחר יותר התהפך הגלגל. רצה הגורל ומצאתי את עצמי עובדת במקום בעל נגיעה משמעותית לעולם הכלכלה, כזה שעובדים בו הרבה אנשים בעלי מוח ריאלי, עם תארים בכלכלה, שלא מפחדים ממחשבון. שיודעים לא רק את לוח הכפל, אלא גם חישובים מסובכים בהרבה וכל מיני מושגים שעד אותו רגע נשמעו לי כמה קללות.

וזה עניין אותי פתאום. הצלחתי להבין מה הם אומרים ואפילו לעשות חישובים שבעבר לא דמיינתי שאעשה. נכון, זה לא היה לי פשוט, הייתי צריכה קצת יותר הסברים מאחרים, אבל בסוף הבנתי הכל, ואפילו הייתי דיי טובה במה שעשיתי.

אז האם חווית הילדות שלי קשורה בהיותי אשה? אני לא יודעת להצביע במדויק, אבל אני יודעת שבכיתה שלי, היה רוב ברור של בנים בחמש יחידות. אני יודעת גם שלתחושתי, פשוט לא לימדו אותי נכון. אני בטוחה שאם שיטת הלימוד הייתה שונה, טיפה יותר אישית ופחות ביקורתית, הייתי מצליחה במתמטיקה גם כילדה ונערה.

היום כאמא הנושא הזה מטריד אותי במיוחד. האם צריך לשנות את הדרך בה מחנכים בנות למתמטיקה ולמקצועות הטכנולוגיה? גם אני שמה לב איך כולם מתפעלים כבר היום מהיכולות הטכנולוגיות של הבן הקטן שלי שבונה מגדלים בלגו או מהמשיכה המדהימה שלו לחשמל, לצד ההתלהבות שנרשמת מהציורים של הבת שלי או העובדה שהיא כבר היום יודעת להחליף חיתול. האם בלי שאנחנו שמים לב אנחנו מכוונים את הילדים שלנו למקצועות גבריים ונשיים כבר בילדות? וחשוב מכך – איך אנחנו יכולים לשנות את זה?

אם לשפוט מהמקרה האישי שלי, יש לי תחושה שיש כאן הרבה עניין של אמונה ותמיכה. אם אני אגרום לה להאמין ביכולות הטכנולוגיות שלה ואתן לה את הכלים לראות אותן, אני מניחה שגם היא תמצא אותן. היא יכולה לשחק בברביות וללבוש שמלות, כי היא באמת אוהבת את זה, אבל במקביל, אני יכולה לעזור לה להבין שהיא יכולה להיות כל מה שהיא רוצה להיות, מהנדסת, טייסת, כתבת או צלמת, ואלו רק דוגמאות כמובן. מה שיגרום לה אושר.

ועוד משהו: אני לא יכולה שלא לחשוב, האם באמת כל כך נורא לא להיות טכנולוגי? לא ללמוד מתמטיקה ברמה גבוהה? הרי בסך הכל, כן יצא ממני משהו טוב, והעולם צריך גם אנשים שיודעים לחשב ולתכנת ולפתח קוד וגם אנשים שיודעים לכתוב. התשובה שלי היא שבעולם בו הילדים שלנו יתבגרו, נראה לי שיש חשיבות גדולה יותר להיבט הטכנולוגי. נראה שהתפתחות הטכנולוגיה לא תאפשר לאף אחד להגדיר את עצמו כ"לא טכנולוגי" או "לא ריאלי" ויהיה חייב להתאים את עצמו למציאות המשתנה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה