וידויו של גרוש: יש לי גרשת נפוצה

למרות שכל הסימנים כבר על הקיר, ההודעה הזאת תמיד נוחתת על הגברים כרעם ביום בהיר. מה שמתחיל בחום גבוה ופרכוסים, הופך בהמשך לפצעי לחץ ובעיקר לבעיות עיכול קשות. כן, עד כדי כך קשה לנו לעכל את הבשורה שאתן רוצות להתגרש מאיתנו

10/02/2015
גילי קצנלנבוגן קבלו עדכונים מגילי
  • RSS

מגדל. גילי קצנלבוגן. צילום: אלבום משפחתי

והכי חשוב שננהל את כל העסק הזה ששנינו, בואי נודה, כשלנו בו כמעט בכל המובנים, ובכל זאת נשארנו עם ארבעה ילדים, כל הילדים שלי, שלך, שלנו. וזה לעולמים, ואם בהתחלה, בשנה הראשונה, הייתי עושה מין דווקא כזה וכן לוקח ולא לוקח וחושב שאני מעניש אותך בזה, היום, במבט לאחור, אני מבין כמה טעויות עשיתי בעבר, ומתוך הטעויות הרי כולנו יודעים שנולדות להן כמו פטריות אחרי הגשם עוד ועוד טעויות שקשה לתקן ומהמקום שהן קורות קשה לך פשוט להבין שאתה חי בטעות אחת גדולה. טעות-טעות כזו.

ובכל זאת משהו בשנה, שנתיים שלוש הראשונות מוליך אותך לחזור ולחזור עליהן, על הטעויות. מין שטן קטן כזה שיושב לך על הכתף ולוחש לך באוזן ככה, תראה לה מי פה שולט בעניינים, תראה לה מה זה החיים הטובים שהיא בישלה לעצמה, תראה לה מה זה חופש.

וכשאתה מבין בשלב מסוים שהשטן הזה הוא באמת שטן כזה, ואתה לא מתקדם לשום מקום חוץ מלהרע עוד ועוד את מצבך, אתה מבין שלא השגת כלום, ואתה עוצר ומתחיל לחשב מסלול מחדש ומפסיק לאט לאט להתנקם בה ובעיקר בעצמך דרך מעשיך המטופשים.

כן, גם עלי לא פסחו השנים האיומות האלה, והשנה הראשונה של אותה "גרשת נפוצה", המגפה הזוגית הזו של המאה הנוכחית, שבה נדבק, מה לעשות, כל זוג שני בסטטיסטיקה.

חלק מהזוגות עוברים את המגפה הזו עם חום גבוה ופרכוסים, לחלק מופיעות הזעות יתר בלילה. תופעות הלוואי שונות ומגוונות ועלולות לכלול גם פצעי לחץ, חוסר שינה, חרדות, רגישות יתר, ואם את בהריון ולקית בגרשת הנפוצה, רצוי שתתייעצי ברופא לפני שתטלי את התרופה. בעצם עזבי אותך, כי רק את יכולה להיות התרופה של עצמך.

ולהיות גבר נטוש זה בכלל אוי יו יוי יוסטון ווי האב אה פרובלם, כי גבר נטוש? אוי געוואלד. סובל תמיד מבעיות עיכול. ולמה?

כי אנחנו הגברים לא מסוגלים לעכל את הגזירה שהונחתה עלינו ככה ביום בהיר על הראש מבלי אפילו לתת לנו להתכונן. אנחנו צריכים שילעסו לנו את האוכל טוב טוב כדי שלא ייתקע לנו בגרון.

ונכון מאוד. כל הסימנים היו על הקיר, אבל הקיר הזה מבחינתנו היה יכול להשאר עומד מולנו עוד שנים רבות וברגע שמוטטתן לנו את הקיר וההודעה הנלווית על הראש, חרב עלינו עולמנו, אנחנו המומים, מוכים, מסכנים, מותשים, נטושים ובעיקר קטנים כמו יתושים.

ואז מתחיל אצלנו שלב הסיפורים:

שלב הסיפורים העצמיים מתחיל תמיד מהשלב בו ההודעה נוחתת עלינו. גבר שננטש וזה עתה קיבל הודעה, יספר לעצמו דבר ראשון שאת כנראה בוגדת, וכנראה מצאת מישהו, ואת במשבר והשתגעת והתחרפנת על כל הראש. והוא ימשיך ויספר שאת רוצה לרוקן לו את הכיסים, והוא יספר לעצמו שחברות שלך שיגעו אותך ושאת בכלל אגואיסטית מגעילה ומי ירצה אותך מי עם שניים שלושה וארבעה ילדים, את פשוט חרא של אמא כי אין כזה דבר שאמא יכולה לעשות כך לילדיה ועוד, ועוד...

ומה שהוא לא יספר לעצמו זה על עצמו, שהוא פשוט לא היה שם איתך.

והוא לא יראה בכלל שמי שהיתה כל השנים לבד, נטושה, וגם הרגישה כך, זו את ולא הוא, ומי שדאג לעצמו ופחות לך זה הוא, ומי שגידלה בעצם את הילדים עד היום זו את ולא הוא.

הוא הלום. הוא בשוק, והוא צריך להתחיל להסתגל למצב החדש. אבל מה, מה שאתן הנשים צריכות להבין זה דבר אחד חשוב, באמת חשוב:

את 85% ממקרי הגירושין יוזמות הנשים, ובדרך כלל כשאתן מחליטות אתן מ ח ל י ט ו ת, וזה קורה לכן אחרי תהליך ארוך ובאמת מייגע, בדרך כלל אתן מתלבטות שוב ושוב וחושבות ומתגלגלות בתוך המחשבות האלה ובוכות ונכנסות לדכאון של ממש כזה, ומפנימות ומתכננות את הכל, צעד צעד, ואז ביום הדין אתן מזמנות את הבעל שיחייה, שקיבל כבר המון המון איתותים מכן, אבל מה לעשות לא התייחס לכך במלוא הכובד, ואז פתאום טראחחחחחחחחחחחחחחחחח הודעה לעיתונות : "אני רוצה להתגרש ממך" , והבעל חושב לעצמו נו טוב, הנה עוד גחמה, סוג של קפריזה, שני אספירינים ויעבור לה, ולמחרת וגם ביום שאחרי, והוא מרגיש שהפעם זה רציני ומתחילים להופיע לו בגוף מן תסמיני אותה גרשת נפוצה ובנוסף גם יובש בגרון, קוצר נשימה, סחרחורות, תחושת בלבול, שלא לומר חוסר התמצאות בשטח וצריבות בעיניים.

קחו בחשבון נשים, שאנחנו הגברים הרבה יותר חלשים והשרדותיים מכן, ככה בראו אותנו. וכשאתן מודיעות לנו מן הודעה שכזו, הודעה של פעם בחיים?

אולי כדי שתעשו את זה בהדרגה, מין המתת חסד כזו, לאט לאט, עם קורס הכנה ללידתנו המחודשת.

לי אישית לקח בערך שלוש שנים להתאושש מההודעה הזו, בעצם אתן יודעות מה...? לא שלוש.. חמש..בעצם לא חמש, ממש ממש ממש לקח לי שבע שנים להיות נקי. אולי אפילו שמונה.

והיום אני מודה לה, לאם ילדיי, במבט לאחור, על שהיתה מספיק אמיצה והחלטית להרים את הדגל השחור, ולשלוח אותי לאתחל את חיי מחדש.

בזכותה הפכתי לאדם טוב יותר, מתחשב יותר וחושב הרבה יותר.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה