ואל אישך תשוקתך: אלימות במשפחה החרדית

סמדר סלומון מדווחת מיום עיון על אלימות נגד נשים במשפחה החרדית. המודעות הולכת וגוברת, אבל מדוע יש רק מקלט אחד לנשים מוכות דתיות וחרדיות?

25/06/2012
סמדר סלומון קבלו עדכונים מסמדר
  • RSS

לא כל יום מתאפשרת הצצה לעולם החרדי כל שכן הצצה למתרחש בחצר האחורית שהקהילה הזו הטיבה לסגור מעיני הציבור הרחב ואף הליטה את פניו מפני עצמה. ביום עיון שנערך באונ' בר אילן בשיתוף עם המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון תחת הכותרת "הצצה לתוך הקהילה החרדית בישראל" הוצגו לראשונה ממצאי מחקרה החלוצי של ד"ר מלי שחורי ביטון, המחלקה לקרימינולוגיה, מרכז אוניברסיטאי אריאל ואונ' בר אילן,שעקב במהלך עשור אחר 88 נשים מהמגזר החרדי בזמן שהייתן במקלט לנשים מוכות, אפיין את דפוסי האלימות מהן סבלו ואת השיקום שהגיע בזכות היציאה למקלט.

בשנה שבה המגמה של הדרת נשים הלכה והקצינה, קולה של ד"ר מלי שחורי ביטון הינו שינוי מרענן. גורמים מהקהילה הדתית החרדית שישבו בקהל הטו אוזן לאישה שפרשה לפניהם את תוצאות מחקרה בנושא שעד לא מזמן טואטא מתחת לשטיח כמו עוד תופעות שהיו במגזר החרדי דתי בבחינת "לא בבית ספרינו". הבשורה הטובה ישנה התעוררות ופתיחות להקשיב ולטפל, הבשורה הרעה: קיימת אלימות ואף אלימות קשה כלפי נשים במגזר החרדי והדרך שלהן כדי לצאת משם היא ארוכה יותר ומפרכת ביחס למגזר החילוני.

מספרים של אלימות

תחום האלימות במשפחה מעולם לא היה שקוף לחלוטין, לא במגזר החילוני ובוודאי שלא במגזר החרדי. אנו יודעים על הנשים שבאות ומתלוננות, לעולם לא נדע על אלו ששותקות.אישה אחת מתוך שבע נשים שתארו את המשך ההתעללות מצד בעליהן אומרת שמדובר ב"טרור אלימות ונפשית מינית ומעט פחות פיזית.  גם הילד חי באווירה של טרור."

אלו הם פני הדברים: 88 מתוך 300 נשים שעברו במקלט לנשים מוכות במהלך עשר השנים האחרונות, מציגות תמונה מטרידה ומחרידה בו זמנית. מספר השנים שבהן חוו אלימות במהלך חייהן נע בטווח של עד 34 שנים, כאשר 77%  מהן דיווחו על אלימות פיזית (בעיטות, סטירות, משיכות בשיער, מכות קשות), 92% חוו אלימות רגשית ומילולית (צעקות, קללות, איומים, זריקת חפצים), 56% חוו אלימות כלכלית, 49% חוו אלימות מינית (קיום יחסי מין בניגוד לרצונם).

אין ספק שמדובר בנתונים קשים התארים חיים בצל טרור והפחדה ונתון עצוב לא פחות הוא אותן 34 שנים שלקחו לחלק מהנשים לעשות מעשה ולומר "די מספיק." ובדיוק כאן נכנס המאפיין המשתנה בין המגזר הדתי לחרדי. "ככלל, אומרת ד"ר שחורי ביטון, "קיים דמיון רב במרבית המאפיינים של נשים מוכות חרדיות-דתיות ונשים מוכות. עם זאת ישנם מאפיינים ייחודיים אחד מהם הוא משך הזמן שלוקח לאישה לצאת ממעגל האלימות. נשים מדברות על עשרות שנים של סבל."

הסדק שדרכו נכנס האור.

אם לצטט את שירו של לאונרד כהן Anthem: "בכל דבר יש סדק, דרכו נכנס האור". את הסדק הזה ניתן למצוא בנתונים המשווים את מצב הנשים לאחר השהייה במקלט לעומת מצבן לפני ההגעה למקלט. נכון להיום, מתוך 88  הנשים ששהו במקלט רק 15 נשארו במסגרת המשפחתית ומתוכן 7 עדיין מדווחות על כך שהן חוות אלימות. כל הנתונים שנאספו תומכים בעובדה שלמקלט היה אפקט גדול של העצמה נשית, טיפולית שאפשר לנשים לארגן את חייהן מחדש. זאת ניתן לראות גם בירידה באלימות מצד הגברים מהזמן שבו הנשים עזבו את המקלט ולאורך תהליך הגירושין. לדוגמא מתוך 39 נשים שדיווחו על כך שבעליהן הכריחו אותן לקיים יחסי מין לפני ההגעה למקלט, 6  נשים דיווחו שמצב זה נמשך גם לאחר היציאה מהמקלט, מתוך 61 נשים שדיווחו על הגבלת צעדיהן לפני ההגעה למקלט רק 12 דיווחו כי המצב נמשך לאחר היציאה ממנו. הירידה ברמת האלימות ניכרת בכל התחומים ולכן ברור שליציאה למקלט, יש כוח מרתיע כלפי הגברים והוא מטיב עם הנשים ומעצים אותן אישית, נפשית ומשפחתית.

"עוד נתונים מעודדים ניתן למצוא באחוז הנשים שסבלו מפוסט טראומה לאחר השהות במקלט – 20% בלבד", אומרת ד"ר שחורי ביטון, "זה אולי נשמע הרבה אבל ביחס למצב זה נתון סביר ואף נמוך. דבר חשוב שעולה הוא הפתיחות שיש לנשים לפנות לשם קבלת עזרה. נמצא שבאופן מובהק רוב הנשים (40%) תפנינה דווקא לאנשי מקצוע וחברים לעומת מספר מועט שתפנינה לרב כמקור ראשון (21%). התהליך הזה שבו במגזר החרדי הכתובת הראשונה היא לאו דווקא הרב מעידה על פתיחות כלפי גורמים חיצוניים שאינם דווקא אוטוריטות דתיות".

נורת אזהרה אדומה

המחקר הראה צמיחה בכל תחומי החיים: כוח אישי, יחסים עם אחרים, רוחניות, הזדמנויות חדשות בחיים. ודווקא מכאן יש להבין את החשיבות המכרעת שיש להתערבות טיפולית בתוך המגזר החרדי. זו הזדמנות  להדליק נורה אדומה בתוך הקהילה החרדית ומחוצה לה ובעיקר בקרב אלו המאמינים שתופעת האלימות במגזר החרדי היא שולית. היעילות של השהות במקלט תוך קבלת מענה טיפולי מחזקים את החשיבות שבמתן הטיפול  ולכך נדרשת מדינת ישראל לספק את הביקוש עולה על ההיצע. נכון להיום בישראל יש רק מקלט אחד לנשים מוכות דתיות וחרדיות! זה מעט ואפילו מעט מדי כשהתופעה הולכת וגדלה עם השנים.

יתכן שכעת נפתח סדק דרכו ניתן להכניס אור ולהתחיל לפעול בעדינות אך בנחישות למען נשים שקולן לא נשמע עד היום וגם כאשר הוא נשמע זה קורה לאחר שנים ארוכות של ייסורים. ישנה התעוררות במגזר החרדי ונכונות להכיר בתופעות הקשות של האלימות המתחוללות בקרבן. לפתחה של החברה הישראלית מונחת הזדמנות לטפל בבעיה קשה וכואבת – צריך רק לקחת אותה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה