התינוק שלי לא יעבור ברית מילה

כשהריתי, היה לי ברור שטקס החניכה הכולל סכין חד ואיבר מין של תינוק לא יתקיים אצלי בבית. ידעתי מה זה חריגות, וידעתי שיש אלף דרכים לחוש כזו גם בלי שאיבר המין שלך שונה משל כל היתר

30/04/2017
תמר לזר קבלו עדכונים מתמר
  • בדואר
  • RSS

"טוב, הוא עקשן. או היא. לכו לסיבוב, תאכלו משהו, תחזרו עוד שעה".

היינו במתח, אבל אסירי תודה על כך שהסכימה לקבל אותנו שוב בעוד שעה, ולא שלחה אותנו חזרה הביתה. אכלנו משהו כנדרש וחזרנו למרפאה, שם גילינו שהחמוד הסכים להסתובב סופסוף, ואפשר לראות את זיו פניו החייזריות מעט, שכן בכל זאת, הוא בן מינוס חמישה חודשים.

"כן, חייזרי קצת אבל חמוד. לא חמודה אגב", הסכימה איתנו הרופאה. "זאת אומרת – יש לכם בן," פירטה למקרה שלא הבנו, והכניסה אותנו לעולם חדש ומופלא של בנים זכרים.

יש לנו כבר בת. אורי שמה, מהממת בת ארבע. לידתה טלטלה את עולמנו והפכה אותנו לאנשים עייפים מאוד ומאוהבים מאוד. בעודה ברחמי, עוד לפני הבשורה על מינה, הודעתי לגיא שאם מדובר בבן – אני לא מוכנה שיעבור ברית מילה. הופתעתי לגלות שהוא לא לגמרי מסכים איתי. "את מבינה שאת גוזרת עליו חריגות תמידית?" הוא ניסה לוודא, מבולבל.

תמר נצר ומשפחתה

בנקודה הזו אולי כדאי לעצור ולתת קצת רקע. נולדתי וגדלתי למשפחה דתית. בת שלישית מתוך שישה אחיות ואחים. בגיל 14 הסקתי שעבדו עלי. שאלוהים, לפחות זה התנ"כי עם המצע המפורט והדרישות התובעניות, לא קיים יותר מפיית השיניים, ושבאופן כללי ביזבזו לי את הזמן בהרבה מלמולים מיותרים וריטואלים מכבידים.

הייתי ילדה חוקרת, סקרנית. חננה, בקיצור. קראתי הרבה ספרי הגות ופילוסופיה וחיפשתי איזו הוכחה משכנעת שלא תגרום לי להחריג את עצמי מהחברה שגדלתי בה. ספויילר: לא מצאתי. הבנתי שדרכנו המשותפת הסתיימה, ואמרתי לאלוהים יפה שלום. הוא מצידו השיב לי שלום ולא להתראות וגיחך בנקמנות כשהעיפו אותי מהאולפנא, בליווי מכתב המעיד שאני לא לגמרי נורמלית, ושנוכחותי מסכנת את שלוותן ושלמותן הרוחנית של יתר הבנות.

לא התפקרתי בהדרגה. מרגע שהחלטתי שמדובר בסך הכל בסיפור בדיוני עם יחסי ציבור טובים במיוחד, חיללתי בבת-אחת את מה שאפשר, אם כי יש להודות שלא היה אפשר הרבה: בכל זאת הייתי ילדה די טובה שחיה בקיבוץ דתי. לא היה לי מאיפה להשיג בייקון או חמץ בפסח, אז סתם כירסמתי שוקולד ביום כיפור והייתי גאה בעצמי.

שני עשורים אחר כך, כשהריתי, היה לי ברור שטקס החניכה הכולל סכין חד ואיבר מין של תינוק לא יתקיים אצלי בבית. ידעתי מה זה חריגות, וידעתי שיש אלף דרכים לחוש כזו גם בלי שאיבר המין שלך שונה משל כל היתר. ידעתי גם שזה בהחלט לא סוף העולם, ובטח שלא סיבה לעשות דברים בלתי-הפיכים שאת לא מאמינה בנחיצותם. קראתי מחקרים והשתכנעתי שאין שום תועלת רפואית בברית מילה, ולגבי יהדותו של בני, החשובה לבני משפחתי – ובכן, היא נתונה מראש מאחר שאני יהודייה, ואינה תלויה בצורת איבר המין שלו.

אמרתי את כל זה לגיא, בן הזוג שלי. הוא לא השתכנע. החריגות הפחידה אותו.

תמר נצר ומשפחתה

אבל אז נולדה אורי. יפהפיה-לא-נרדמת-אף פעם. עינינו הטרוטות התבוננו בה בפליאה גדולה: כמה מושלם היצור הקטן הזה! ואז, רק אז, גיא הבין.

לא מעט אנשים נוטים להשוות בין לידה של ילד ללידה של ספר. כמי שילדה בת אחת עד כה, מתעתדת ללדת את השני בקרוב, והוציאה לאור שני ספרים, אני מוכרחה להתנגד להשוואה הזו.

למעשה, אני לא יכולה לחשוב על שני דברים פחות דומים. כתיבת ספר היא תהליך ארוך של ניסוי וטעייה. אני מאמינה גדולה באמנות המחיקה, ולדעתי האומץ למחוק ולוותר על חלקים מהטקסט חשוב אף יותר מכישרון כתיבה. באופן אישי, גזרתי והשלכתי לפח המחזור של ה-word  פרקים שלמים מ"מצילות", ספרי החדש, וגם מקודמו – "זיכרונות של עץ".

ילדים, לעומת זאת, נולדים מושלמים. תפקידנו כהורים – רק להיזהר לא להרוס. אורי נולדה מושלמת, נוכחנו אביה ואני מהרגע בו ראינו אותה לראשונה. וגם הקטן, זה שעדיין אין-לו שם, יוולד מושלם. לא נעיז להתערב בשלמות הזו, לגרוע ממנה, לשנות אותה. הוא יוולד מושלם ואנחנו נהיה שלמים בהחלטה להשאיר אותו כמו שהוא, כמו שברא אותו האל, זה שהתגבר בינתיים על היצר הנקמני ונזכר שבסופו של דבר – יש פה עולם לברוא וילדים להביא אליו, ואין פלא גדול ושלם מזה.

** הכותבת היא תמר לזר, סופרת והרומן שלה "מצילות" ראה אור לאחרונה

הספר "מצילות" עוסק בסיפורה הרגיש והאינטימי של הדס (31); צלליו של אירוע קשה מן העבר ממשיכים לרדוף אותה בחייה הבוגרים. בתהליך רוחני אינטנסיבי היא נסחפת לסחרור מסוכן. שתי נשים ייחודיות נחלצות להוציא אותה משם. הדס עברה טראומה קשה בילדותה, ועקבותיה ניכרים בכל תחום בחייה.

גם כעבור שני עשורים היא מתקשה לחיות חיים שיש בהם משמעות ולא רק הישרדות. בגיל 31 היא מתגוררת עם תרצה אמה בבית ילדותה בגבעתיים, מעבירה את ימיה במירוק וסידור חרוזים עבור חברתה התכשיטנית של אמה, ומקיימת זוגיות מגושמת ומסויגת עם עמית, סטודנט סבלני ועדין-נפש. כדי להשתחרר מצללי העבר מוצאת הדס מפלט במדיטציה אינטנסיבית, אך התהליך הרוחני לא רק שאינו מיטיב עימה, אלא הוא משתלט עליה, מנתק אותה מהסביבה, וגורר אותה לסחרור מסוכן בתוך מצולות נפשה.

מצילות הוא ספרה השני של תמר לזר, קדם לו "זיכרונות של עץ", שיצא לאור בהוצאת "ידיעות ספרים" ב-2012. תמר לזר מתגוררת עם משפחתה במושב צופר שבערבה.

עטיפת ספר מצילות




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה