השקר המוסכם של שיוויון בנטל

ההבטחות של יאיר לפיד ונפתלי בנט לא מרשימות את רונן טל: הוא לא בונה על זה שמחר בבוקר יגייסו את החרדים, ובכלל לא בטוח שהוא רוצה אותם בתוך הצבא. למה שלא נדאג שיהיה להם חינוך טוב ואופק תעסוקתי, במקום?

28/01/2013
רונן טל קבלו עדכונים מרונן
  • RSS

מבין כל המנטרות השחוקות ("פוליטיקה חדשה"), התיוגים הריקים ("גוש ימין-מרכז") והסיסמאות העמומות ("העם רצה שינוי"), צירוף לשוני אחד מתבלט בריקנותו הקוסמת כמו עוד קמפיין כושל של ארתור פינקלשטיין: "שוויון בנטל". על זה, כך אומרים לנו, תקום ותיפול הממשלה הבאה. זו התחייבות אישית שנתן יאיר לפיד לבוחריו. גם נפתלי בנט לא יתפשר עד שאחרון חובשי הכובעים השחורים לא יתחפר באיזו שוחה מול הגבול בסיני.

כמעט מבלי שהרגשנו השוויון בנטל הפך לשקר מוסכם. די ברור שממשלה בת ח"י ח"כים תוקם, גבעות השומרון יפונו ממאחזים לא חוקיים ונבחרת הכדורגל תעפיל למונדיאל – הרבה לפני שראשון האברכים של ירושלים ובית"ר עלית יגיע לצו ראשון בבקו"ם. לפיד עצמו יודע זאת טוב מכולם. תוכניתו השאפתנית לגיוס חרדים היא לא יותר מאשר קריצה חברמנית שבאה להרגיע את כל ממלאי התפקידים במחזה המוסר הזה – הבוחרים שרוצים שינוי, העסקנים החרדים שמזהירים מאינתיפאדה בשטריימל ושליחי כל המפלגות במשא ומתן הקואליציוני. כי מה שהיה הוא שיהיה: גולני וגבעתי ימשיכו להיות כור היתוך של חובשי כיפות סרוגות, אתיופים ויוצאי חבר העמים. בג"צ שוב יידרש להתערב באיזו פסיקה תקדימית שלא ניתן ליישמה. ותרומתם של מצביעי ש"ס ויהדות התורה למאמץ המלחמתי תמשיך להסתכם באמונה יוקדת ומלמול פסוקים.

אפילו התוכנית המהפכנית של לפיד קוראת לגיוס חרדים רק בעוד חמש שנים מהיום (נצח במונחים מקומיים ומערכת בחירות אחת נוספת לפחות). החיילים החדשים יהיו בני 21, נתון שהופך את גיוסם ללא כדאי ולא נחוץ: בגיל הזה רוב הגברים החרדים נשואים, אפילו הורים לילד או שניים, מה שמבטיח להם שירות מקוצר ומשכורת מוגדלת. גם אם יאומץ ויופעל – והוא לא – מתווה כזה אינו מבטיח שוויון אמיתי בנטל. הוא ממיר פריבילגיה גורפת אחת בפריבילגיה גורפת אחרת.

ואת החיילות תזרקו לעזרת נשים?

אני לא הראשון שאומר: עדיף להיות חכמים מאשר צודקים. צה"ל לא ערוך לקליטת עשרות אלפי חיילים חרדים ולא מעוניין בהם, וממילא הצרכים הביטחוניים של ישראל מחייבים, אם כבר, צמצום הדרגתי של הכוחות הלוחמים ולא ניפוח מלאכותי שלהם. גיוס חרדי המוני פירושו יחידות מיוחדות עם תקני גלאט כושר מחמירים, בסיסים ללא רדיו והתערבויות יומיומיות של רבנים מחצרות שונות שכבר עכשיו לא מסכימים ביניהם על אורך הקפוטה. כל בסיס שיאויש בחרדים יצטרך להיפטר מהחיילות שנמצאות בו, או לכלוא אותן בתוך עזרת נשים המוגנת בחוטי עירוב. נראה אתכם מתלוננים אז על איזה טר"ש מזוקן שקם באמצע שירת נשים.

ישראלים ממעמד הביניים, שהמיסים שלהם מקיימים כבר עשרות שנים מעמד לא יצרני שחי על תרומות ושנור, צריכים לוותר על אשליית השוויון הצבאי בנטל ולהעדיף במקומה יעדים צנועים יותר, להעביר את המלחמה לזירות חלופיות כמו מערכת החינוך ושוק העבודה. אם אנחנו כבר מנסים להכתיב לחרדים שינוי תקדימי באורחות החיים שלהם, מוטב למצוא דרך להתערב במערכת החינוך השערורייתית שמגנה עליהם מכל חידושי העולם החיצון ונוקטת אפליה עדתית שהמדינה לא יכולה להסכים לה. צריך להחדיר להם, בסיוע רגולציה ותמיכה מהמדינה, לימודי ליבה, ליצור הזדמנויות בשוק העבודה, ולעשות את כל אלה תוך הסתייעות בגיוס הכוחות בחברה החרדית שמעוניינים בשינוי הזה. בלי הסכמה עקרונית של הרבנים, אלפי צעירים יעדיפו להמשיך להצטופף בדירות של חדר וחצי ולהעמיד פנים שהם לומדים בישיבה.

הדבר המטריד בדיון הנוכחי על השוויון בנטל הוא העובדה שהצבא מקבל – שוב – את עמדת הבכורה. כאילו אין דרך – או אסור שתהיה – לנסות לממש שינוי חברתי בלי מדי זית וגריז בין האצבעות. כמה פעמים אמרתם לעצמכם, "קודם שיעשו צבא?". שירות בצה"ל נתפס מאז הקמת המדינה כאחד הריטואלים המכוננים את הישראליות עצמה. במובנים רבים, זה עדיין ככה. אבל אפילו הצבא יודע שיש אנשים שלא כל כך מתאימים לו – סרבני מצפון, טיפוסים אמנותיים הסובלים מאוסף מדומיין או אמיתי של בעיות רגשיות, בר רפאלי – והוא מסתדר היטב בלעדיהם. מנגד, יכול להיות שאם יותר ויותר צעירים חרדים יקבלו חינוך טוב וייהנו מאופק תעסוקתי, חלקם עשויים אפילו לבחור, מרצונם, לעשות צבא.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה