השלום שייך לעם והאחריות להביאו היא שלנו

לשלום אין גוון והוא לא שייך לימין או שמאל הוא שייך לעם, להתעוררות הרצון המשותף לטוב המשותף. בואו ניקח אחריות על חיינו ונביא את השלום יחד

02/10/2017
יהלומה זכות קבלו עדכונים מיהלומה
  • בדואר
  • RSS

יהלומה זכות

שמי יהלומה זכות. נולדתי, גדלתי והקמתי משפחה בעיר הפיתוח אופקים ואני רוצה שלום. אני פועלת כחלק מצוות ההיגוי של תנועת “נשים עושות שלום” ומנהלת את מרכז החוסן הקהילתי באופקים, עיר שמתנהלת בצל אי הוודאות, שחייה מהולים במתח בטחוני לאומי וקיומי.

הגעתי לאוהל צום איתן בירושלים כאישה פשוטה מהדרום שמספרת את סיפורו של חוסן אופקים במטרה ליצור התעוררות ושותפות בין אזרחי המדינה וחיבורים בין פריפריה למרכז. מצאתי עצמי בתנועה הנמצאת בעיצומו של שיח שלום המייצר שפה חדשה, המדגישה כי השלום שייך לכולנו והוא דרישת העם לתקווה.

תנועת “נשים עושות שלום” קמה בקיץ 2014, במהלך מבצע צוק איתן. אל מול הייאוש, תחושת חוסר האונים, החרדה ואובדן הביטחון, בחרו נשים נחושות לייצר אלטרנטיבה של תקווה ושלום. התנועה, שלה 40,000 תומכות ותומכים, פועלת להשגת פתרון בלתי אלים למציאות החיים הקשה וקוראת להחזיר את המנדט לכלל אזרחי המדינה, כי השלום הוא עממי. בדיוק לפני שנה השתתפו אלפי נשים יהודיות וערביות, מצביעות ימין, מרכז ושמאל, חילוניות ודתיות יחד ב”צעדת התקווה” והוכיחו לישראל ולעולם שזה זמן נשים.

צעדת התקווה צועדות בטבעון (צילום: גל מוסנזון)

ב-2012, מספר חודשים לפני מבצע עמוד ענן, נפל גראד ליד הבית שלי. הבהלה, הבלבול וחוסר האונים שהרגשנו הובילו לכך שבבוקר למחרת קמנו בידיעה שחייבים להקים כיתת כוננות שתיתן מענה לתושבים במצבי חירום. כך נולד וצמח מרכז החוסן הקהילתי באופקים המשרת את כולם. בזמן מבצע צוק איתן, נתן המרכז שירות לא רק לתושבי אופקים אלא גם לתושבי רהט הסמוכה. מכל הארץ, ואפילו מחו”ל באים ללמוד מאופקים מהו מרכז חוסן קהילתי.

אני רוצה שלום כי אני רוצה עתיד שבו תושבים גרים בבתים ישנים או בבתי עץ בעיירות הפיתוח בנגב לא יצטרכו להסתתר להגנתם בצינורות ביוב הפזורים לאורך הרחובות. אני רוצה שסוליקה הזקנה המרותקת למיטתה בבית הישן שקיבלה מהסוכנות לא תצטרך לעצום עיניים כשנשמעת אזעקה והיא נשארת לבדה כשהמטפלת שלה רצה למקלט השכונתי ומתפללת שלא תפגע. אני רוצה שיוליה שעלתה מברית המועצות לא תחשוש לגור בקומה שלישית שמא לא תגיע למקלט שבקומת הקרקע. אנו רוצים חיים שפויים.

רענון מילואימניקים בחוסן בצוק איתן

המפתח לשלום הוא בקהילה, ללא הבדל דת, מין מגזר או מגדר. הטילים לא בוחרים במי לפגוע והקהילה שלנו יודעת להתאחד מול איומים, אבל גם מול הזדמנויות לצמיחה והתפתחות.

לפני כשלוש שנים אופקים פגשה לראשונה את נשות “נשים עושות שלום”. המפגש הציב בפנינו את האתגר למציאת מכנה משותף והשוני חידד לנו את הפערים החברתיים, הכלכליים, הדתיים והאידיאולוגיים בינינו. אך במהרה הבנו שהשלם גדול מסך חלקיו והבנו עד כמה אנחנו דומות למרות השוני. וכך, השותפות שלנו באה ממקום של הקשבה והכלה. מהמקום שקורא לעם “בואו וניקח אחריות על חיינו ונביא את השלום יחד”. כי לשלום אין גוון והוא לא שייך לימין או שמאל הוא שייך לכולנו.

נשים עושות שלום בדימונה

איך הופכים להיות פעילי שלום

מרגישים עם - דרך הוויתור על האני, דרך בנייה משותפת ומציאת שפה משותפת.

שותפות - השותפות שלנו ב”נשים עושות שלום” אינה באה מתוך שכול, פחד, כאב או חולשה כי אם מתוך עוצמה וכוח. אנו חזקות מספיק כדי להוביל שינוי לשלום.

קידוש החיים – שלום דרך הסכם מדיני-מטרה ברורה לכל השותפות.

הקשבה – הפסקנו לדבר בסימני קריאה והכנסנו סימני שאלה. אין אמת אחת ואנחנו לא יודעות יותר או צודקות יותר.

שינוי שפה- שלום — מלשון שָׁלֵם. כשמבינים שעולמנו אינו שחור ולבן ויש בו מגוון של נורמות, נרטיבים ואמיתות שאינן ממותגות מפלגתית, מגזרית או עדתית, נוצרת בשלות לכוח אחד שלם שרואה לנגד עיניו בני אדם.

מפילות את חומות הפחד- אני יהלומה זכות מעיר הפיתוח אופקים, מזרחית, ימנית, בבחירות האחרונות השתתפתי בקמפיין של ש”ס, לפני כשנה התפקדתי לליכוד ואני רוצה שלום. אני מבקשת מעצמי ומהסביבה להפסיק למתג, לנכס ולשייך אנשים כי זה מפריד ומחליש אני שייכת לתנועת שלום מתוך חופש בחירה ובחירה בחירות.

פרקטיקה – תנועת שטח ללא היררכיה שפועלת בתחומים רחבים

לא שחור ולבן כי אם כולנו עומדות בציר משותף אחד- הקצה הימני של הציר הוא מקסימום אחריות אישית וקהילתית, הקצה השמאלי שלו הוא חירות אישית וקהילתית. החירות היא החופש להיות מי שאתה, לעשות את מה שחפץ לבך ולא לקבל את הכול בתבניות חברתיות ארוזות של התקוטטות ומאבקים. האחריות היא המחויבות להיטיב. אנו נשים עושות שלום האוחזות את ציר המספרים הטבעי ולאורכו מימין, מרכז ושמאל ברגישות בוראות את מצב הרוח הלאומי הבנוי על חירות אישית וקהילתית העטופה באחריות קיומית ולאומית.

יהלומה ושוקי במסע לבית שאן

מסע השלום: “במסע השלום אנו מספרות את הסיפור המקראי על הקשר בינינו הישראלים ובין שכנינו הפלשתינים, כולנו צאצאי אברהם אבינו. כאן, באדמת הנגב התחיל הסכסוך בין האחים ישמעאל ויצחק בני אברהם וכאן יתחיל מסע השלום של תנועת “נשים עושות שלום”. במסע השלום משתתפות עשרות אלפי נשים יהודיות וערביות, חילוניות ודתיות, מהמרכז ומהפריפריה מכל גווני הקשת הפוליטית והחברתית הקוראות יחד לציבור ולמנהיגים, להקשיב מחדש, לחזור לשולחן הדיונים ולהושיט ידיים לשלום.

המסע החל מראש השנה בין כסה לעשור ימי חשבון נפש. לא כולם מסכימים עם עמדותיי בעיקר בעיירות הפתוח, בקיבוצים ובכפרים בנגב. מדוע חבריי איבדו את האמון והתקווה לשלום? מדוע בחברה הישראלית ישנה קוטביות כזאת? יש קושי רב בתקווה שנוצרת על רקע עבר של מלחמות, סכסוכים ושכול. תפקידנו להפיח תיקווה בציבור ואמונה שניתן לעשות אחרת, שיש דרך לשלום.

אני סומכת על ההנהגה בישראל מימין ומשמאל ודורשת הסכם מדיני. אני סומכת על צבא ההגנה לישראל ומאמינה שהאחריות שלנו האזרחים היא לדרוש עתיד של שלום.

כנשים עושות שלום בחרנו בחירות להיות מי שאנחנו מרגישות ומאמינות ויצאנו מבתינו להעיר את השלום הקיים בללבות העם.

כנשים עושות שלום קיימת בנו חירות לטשטש את התבניות החברתיות הבנויות על הדרה ומאבקים ולהמיס את חומות

 הפחד העוטפות אותן תוך בחירה בפשטות מכילה.

כנשים עושות שלום קיימת בנו האחריות לקידוש החיים, לטוב המשותף, לדור הבא, ולשלום.

נשים עושות שלום

 

לא נרפה, עד שיהיה הסכם מדיני מקובל על קובעי המדיניות הישראלים והפלשתינים. כך שכולנו נצא נשכרים. בכל יום מצטרפות עוד ועוד נשים אלינו. קיים בנו כוח ממגנט גשמי ורוחני שבאפשרותו להציל חיים. השלום יביא ריפוי והגשמה למדינת ישראל.

רק עשו זאת עוד היום.

אמר רבי נחמן מברסלב: וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאד מְאד! וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל.

.

** הכותבת היא תושבת אופקים, חברה בצוות ההיגוי של תנועת “נשים עושות שלום” ומנהלת את מרכז החוסן הקהילתי באופקים

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה