השכן שלי, יצחק רבין

אלי ביז׳אווי גדל ברב אשי 5, הבניין בו גר יצחק רבין עד הרצח. הוא זוכר את המפגשים במעלית, את הירידה למקלטים ואת יום הרצח, שבו הפך הבית שלו למוסד לאומי. 22 שנה אחרי

01/11/2017
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • בדואר
  • RSS

rabineli

אני יליד הרב אשי 5. לא מטאפורית.
גדלתי בקומה 2, יצחק ולאה רבין היו השכנים מקומה 8.
אף פעם לא ידעתי מי יותר נבוך במעלית... אבל הוא תמיד אמר ׳שלום׳ ראשון.
עד היום אני שומע לפעמים את המילה בקולו במעלית כשאני בא לבקר את אבא ואמא.

אני זוכר שבמלחמת המפרץ לאה והוא היו יורדים אחרונים למקלט. היא- מתוקתקת, הוא- לא לובש מסכת-גז ואומר ברוגע שאין מה לדאוג.
לא היה פחד במקלט שלנו.
אולי כי היה מנהיג.

בבחירות 92, עם מודעות פוליטית מתפתחת של בן-עשרה, חילקתי פליירים וקלטות של ׳ישראל מחכה לרבין׳.
מהשלב הזה הזיכרונות יותר לאומיים ופחות פרטיים והם מערבים תקווה ופריחה ומאבקים אידיאולוגים ופחד ושבר.
אני זוכר ימי שישי עם משמרות מחאה קבועות תחת הבניין של מי שנראו סהרוריים ובודדים. ביניהם גם מי שעתיד לשלוח בו את ידו.
אני זוכר בהמשך גם הפגנות גדולות יותר שראיתי מהחלון ואת אמא באה לסגור לי אותו כשהקריאות והלפידים נראו לה מאיימים.

ואת ליל הרצח.
ושבוע-הגדנ״ע שהתיכון החליט לא לדחות ולקיים למחרת היום.
ואותנו התלמידים, מטפטפים חזרה הביתה במהלכו כי הרגשנו שנפל דבר. אני חזרתי אחרי יומיים ולא נתנו לי להיכנס לבניין. הוא כבר היה מוקד עלייה לרגל, אנשים, נרות, פרחים; הייתי צריך לשכנע את אנשי-האבטחה שאני הבן של ההורים שלי, אני זוכר את הנסיך חסן במבואה והילארי קלינטון בחניון ואת הכיכר. ושירים ודמעות ומעגלי שיח ועצרות- אני זוכר עוד הרבה אבל דבר אחד אני רוצה להזכיר:
יצחק רבין ז״ל נרצח בעקבות הסתה ומסע דה-לגיטימציה על רקע פוליטי.

זכרו ברוך ומבורך לעולם ועד.

(בתמונה גזיר עיתון, נר נשמה, פלייר של העצרת ההיא וחתימה מתפוררת ששלחתי את אחי לבקש כי התביישתי...)

*הכותב הוא אלי ביז׳אווי, מתרגם, במאי תיאטרון ותסריטאי 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה