השיטה הסודית

רחל טלשיר, שהוציאה בימים אלו את רב המכר “השיטה הסודית”, מטיפה נגד חלב, מסבירה למה סוכר לבן ממכר ומתגעגעת מידי פעם לפינוקים מבית אמא

23/01/2012
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • בדואר
  • RSS
» רחל טלשיר, צילום: יוסי צבקר

האם יש דבר כזה, שיטה סודית לאכילה בריאה שניתנת ליישום קבוע? רחל טל-שיר שכותבת כבר כמה שנים טור ב”הארץ” במוסף גלריה בנושא פרסמה ספר חדש “השיטה הסודית” (כתר) ומיד כשיצא הפך לרב מכר, וכבר שבועיים ממוקם במקום הראשון בספרים הנמכרים בקטגוריה. הספר מפרט 4 שיטות ידועות לאכילה בריאה לפי רשימות (קינגסטון, ויגמורטנקו, צום סוכר, השיטה המצפונית, ואחת סודית שהרכיבה בעצמה). העקרונות כתובים בשפה משעשעת וקולחת, החלוקה לרשימות מקלה על צליחתן, וניתן גם להבחין שטל-שיר, הנחשבת קיצונית בגישתה לתזונה מערבית, התמתנה מעט.

לאורך השנים שאת כותבת את הטור שלך מאשימים אותך בקיצוניות ומיסיונריות, מה התגובות הכי קיצוניות לטוב ולרע שקיבלת מקוראים?

בעניין הזה יש שינוי משמעותי על ציר הזמן. ביולי 2005 כאשר התחלתי לכתוב את הטורים, רוב הקוראים האשימו אותי לא רק בקיצוניות ובמיסיונריות אלא גם באיזוטריות ובתמהונות. מיעוט בטל הסכים אתי והביע תמיכה ועניין. במהלך השנים המגמה התהפכה ואני, שהתרגלתי לנאצות, די נבוכה ומופתעת.

את ידועה כמנהלת מאבק נגד צריכת חלב, מתנגדייך טוענים כי מבוסס ומוצדק שאין אנטיביוטיקה בחלב בישראל, מאין את שואבת את הידע הנגדי?

העניין המרכזי בכול הנושא של צריכת מזונות מהחי ומוצרי חלב בכלל זה הוא מידתיות. אף מוצר לא מזיק כול זמן שהוא נצרך במידתיות אבל בכול הנוגע לצריכת מוצרים מהחי, גם בלי לפשפש בפרטים כמו כמויות האנטיביוטיקה, הגענו לנקודה שבה חייבים לעשות מעשה ולהגביל אותם. גם למען הבריאות הפרטית וגם למען כדור הארץ. בעניין האחרון של השפעתו המזיקה של משק החי על כדור הארץ כבר ברור לכול שאחד האתגרים המשמעותיים בעתיד יהיה צמצום.

ובחזרה לחלב: הסיבה להמלצה להמעיט בלקטוז מורכבת. מוצרי החלב, ממש כמו מוצרי הבשר, אפופים סבך של קורים בעייתיים ממקורות שונים שהמוסרי והבריאותי משמשים בו בערבוביה. ישנה תפיסה מושרשת,  חלקה הנכבד נשען על אסטרטגיות שיווקיות מצויינות, לפיה מומלץ להרבות באכילת מוצרי חלב ובשתייתם.

הטיעון הראשון והעיקרי בעד הימנעות מצריכת מוצרי חלב או הגבלתם מתרכז ברעיון לפיו חלב נועד לתינוקות. חלב פרה נועד לעגלים. חלב עזים לגדיים וכן הלאה. האדם הוא אם כן המין היחיד שצורך חלב גם בבגרותו. אנחנו גם משקים בו את בעלי החיים שבייתנו. אנחנו גם המין היחיד ששותה חלב של מינים אחרים. למה בעצם?

הטיעון השני הוא בריאותי בעיקרו ומדגיש כי חלב מכיל הורמונים. לא רק את אלה שנמצאים בו באופן טבעי. גם את אלה שניתנים לבעלי החיים באופן קבוע כדי להגביר את תפוקת החלב. מי מעוניין לבלוע כל יום הורמונים שאין לו מושג מה השפעתם?

הטיעון השלישי מתייחס לעובדה שרוב הפרות ניזונות באופן בעייתי. פרות מגידול תעשייתי אוכלות תערובות שעלולות להכיל בין השאר תירס מהונדס גנטית, סויה מהונדסת גנטית, זבל עופות וגם, על אף שיש ויכוח בקשר לכמויות, אנטיביוטיקה. מעורר תיאבון?

הטיעון הרביעי הוא מוסרי ונשען על נתונים מצולמים ומוכחים לפיהם רוב הפרות במשקי החלב חיות בתנאים מזעזעים. הן, בניגוד לציורים על האריזות, לא ראו מימיהן עשב ירוק וודאי שלא זכו ללחוך ממנו. לא נעים.

הטיעון האחרון הוא פשוט ומובן: מוצרי חלב מייצרים ליחה. כול מי שסובל מליחה וניסה להמנע ממוצרי חלב חווה הקלה מיידית.

וזאת רק רשימה חלקית נגד צריכה בלתי מבוקרת של מוצרי חלב. למישהו עדיין מתחשק כוס חלב?

האם איך דרך ביניים? נדמה במהלך השנים שהלכת והקצנת באיסורים שלך, יכולה להסביר לקוראים מדוע צריכה של סוכר וקמח לבן למשל במינון סביר גורמת נזק?

ברור שיש דרך ביניים והיא מוצגת לפרטי פרטיה בספרי “השיטה הסודית”. אלא שכדי לאמץ את דרך הביניים צריך להכיר היטב את המוקשים בדרך הרווחת ולהיות מודעים אליהם. ובאשר לשאלה על צריכה של סוכר וקמח לבן – מאליה עולה השאלה מהו מינון סביר? פעם ביום? שלוש פעמים ביום? כל היום? וצריך כמובן להדגיש את אופיו ההתמכרותי של הסוכר הלבן שככל שצורכים ממנו רוצים עוד.

קראתי לא מעט טורים שלך וחלק מהספר, את מדברת בהקדמה על כך שאת משוכנעת ששינוי התזונה שלך ריפא אותך מסרטן, האם זה לא עלול ליצור ציפיית שווא בקרב חולים? זה הרי אינו מבוסס מדעית.

כל טקסט כתוב פתוח לפרשנויות של קוראיו. קראתי את כול הטורים שלי ואת כול הספר ואני משוכנעת שאני רואה בבריאות מערך שלם שכולל גוף, נפש ורוח. יותר מזה: החלמה ממחלה, כל מחלה ובעיקר מחלה קשה, היא מעשה טלאים שמורכב מהרבה פעולות ובתוכן כמובן שינוי תזונתי הוא מרכיב מרכזי אבל בשום אופן לא יחידי.

איך אפשר ליהנות מאוכל, שעבור רבים הוא נחמה ועונג, עם גישה ספגנית כפי שמתבטאת בטורים שלך?

זה עניין של נקודת השקפה. אני ושכמותי נהנים משפע של מזונות מהצומח (ירקות, פירות, דגנים מלאים, אגוזים וזרעים) בשלל צורות הכנה. יותר מזה: מן המקום שלי, המיוסרים הם דווקא אותו ציבור שניזון בעיקר ממוצרים תעשייתיים וסובל ממגוון של מחושים שמפני שהם כ”כ רווחים נחשבים חלק בלתי נפרד מחיים תקינים.

אין לך לעתים מצבים שאת מוותרת לעצמך ומתנפלת על קינוח עתיר קלוריות?

לפי כלל 84 ב”השיטה הסודית” אפשר וטבעי, וגם צפוי, לחרוג מדי פעם מן הכללים. לא קרה כלום. בארבע מילים: הכול באיפוק – גם האיפוק. יש כמה מאכלים וביניהם כאלה שאמי הייתה מכינה לי בילדותי שקורה שאני מתגעגעת אליהם ולעתים אוכלת אותם. אבל מפני שאני לא בשום סוג של חסך אני לא מוותרת לעצמי או מתנפלת אלא הולכת אחרי הגעגוע. ונהנית. אבל חוזרת ל”שיטה הסודית” שטובה לי ומספקת את כול צרכי.

מה החזון שלך בספר הזה? האם בעידן של שפע קולינרי שכולנו מקשרים עם “רמת חיים”, אפשר לעשות שינוי רדיקלי כשאין הכרח מציאות?

העובדות מדברות בעד עצמן. על הרצון של הציבור בשינוי מעיד, בין השאר, העניין העצום בספרים שמציעים דרך שונה. זאת ועוד: אם בעבר הגישה הרווחת הייתה ששינוי רדיקלי עושים רק אחרי אסון (סרטן למשל) הרי שבהדרגה משתלטת מגמה של חיפוש דרך טובה מתוך אסטרטגיה של מניעה.

צילום: יוסי צבקר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה