הרווחים שכולאים את הנשים

בעוד הנשים עסוקות בלכרוע תחת הנטל היום יומי, הגברים דואגים לעצמם להנחות, מעבירים סכומי כסף, מקימים חברות קש ומסדרים אחד לשני ג'ובים - אסתי סגל חושבת שהגיע הזמן לעצור אותם

07/11/2012
אסתי סגל קבלו עדכונים מאסתי
  • RSS

בימים האחרונים כותרות העיתונים צועקות את הצירוף הקריאטיבי "רווחים כלואים", הרשת מוצפת בממים ובקריאות למרד, והפוליטיקאים מסבירים לנו שאנחנו לא מבינים שום דבר.

ו... כן אנחנו לא מבינים שום דבר. בעיקר לא מה היה כל כך דחוף להעביר את החוק הזה השנוי במחלוקת, אחרי שכבר פוזרה הכנסת. אין ספור ויכוחים מתנהלים גם ברגע זה ברחבי הפייסבוק, ובצידם אי הבנות, כי הסיפור אכן מסובך, וקשה לעקוב אחרי פרטיו, ולא ברור למה מי שהצביע בעד החוק שישחרר את הכלואים הוא מ"הרעים", ומי שהצביע נגדו הוא מ"הטובים", מה לא בסדר בכך ששר האוצר יובל שטייניץ יחלץ 3 מיליארד שקל מהחברות הגדולות לטובת החור שבתקציב, ולמה מפלגות האופוזיציה טוענות שזו בכייה לדורות.

ואנחנו? אנחנו בכלל לא בשיח הזה. זה הגברים שמדברים על מונחים כלכליים לא ברורים ודי משמימים ומעבירים סכומי כסף אדירים משמאל לימין. ועדת כלכלה היא הצעצוע שלהם. ועדת כספים מנוהלת ביד רמה בידי ח"כ משה גפני, יושבים בה בעיקר גברים שבהבעת חשיבות מתעסקים בצעצוע החביב עליהם – כספים, טבלאות, ודיונים רמים בין כל מיני בעלי תפקידים במשרד האוצר או במערכת הבנקאית (תלוי באיזה שלב הם נמצאים באותו רגע – האם הם בשירות המדינה, או שהרגע עזבו למגזר הפרטי והם חוצים את הכביש אל המערכות הפיננסיות שהיו בפיקוחם שתי דקות קודם).

וככה הם מארגנים ג'ובים וקשרים אחד לשני, מביאים את המג"ד הכושל מהמילואים לנהל תיאטרון, ממנים את מפקד המחנה למנהל פיתוח עסקי בבנק, מסדרים לעצמם משכורות של שישה אפסים אחרי הנקודה, וסוגרים ביניהם שורות כדי להמשיך את החגיגה.

ואנחנו?

אנחנו נשארות בחוץ. אין לנו זמן בתוך הריצה המטורפת שלנו בין העבודה לילדים, ובעיצומם של התמרונים האולימפיים שאנחנו מבצעות יום יום בין ההשכבות, למקלחות, לטיפוח הזוגיות, לקריירה, לבדוק אם זה 120 מיליארד של רווחים כלואים או רק 30 מיליארד, ואם גיל שוייד יצליח להעביר עוד כמה מיליארדים לאיזו חברת קש בסינגפור, או שזה יהיה יו"ר טבע שיעשה  את התרגיל, ממילא אין לזה השפעה על החיים שלנו - שישחקו הגברים בצעצועים שלהם ויתנו לנו קצת מנוחה.

אז זהו, שלא.

רווחים כלואים זה לא נושא גברי. לא לחינם מי שניהלו את עיקר המאבק נגד הצעת החוק של שטייניץ, ונשאו נאומים חוצבי להבות נגד הפטור ממס לחברות הענק היו דווקא זהבה גלאון ושלי יחימוביץ'.

כי על מה מדובר כאן - על הפירצה שיצר החוק לעידוד השקעות הון, דרכה התחמקו החברות הגדולות מתשלום מס (בתנאי שישקיעו את רווחיהן בישראל) ולא רק שלא השקיעו את הרווחים בישראל אלא שבכל מיני שיטות של חברות קש הוציאו חלק מהכספים מהארץ, ועכשיו הם יקבלו פרס - המס על הרווחים שלהם ינוע בין  6%–17.5% במקום מס של 10%–25% (שגם הוא נמוך ביותר).

אז מה כל זה קשור אלינו?

לא לחינם ח"כ נינו אבסדזה (בצילום לעיל) סיפרה בהתרגשות בנאום שלה נגד הצעת החוק, על אמה החולה והביקור הטראומטי בחדר המיון ותיארה את החרדה העמוקה שלה אל מול המצוקה האדירה בכוח אדם, וחוסר היכולת לטיפול סביר.  זה המחיר של החוק הזה (וגם של חוקים אחרים המטיבים עם בעלי ההון ובעלי החברות) – פגיעה עמוקה בכל מערכות החיים שלנו.

הבור בתקציב הרי אמור להתמלא בדרך כלשהי. כמו שאנחנו כבר מבינות, הכסף לא יבוא מקיצוצים במערכת הביטחון, גם לא מהטלת מס ראוי על החברות או על המערכת הפיננסית. הכסף יבוא מקיצוץ במערכת החינוך, והבריאות, והרווחה. הוא יבוא מסגירת מסגרות לנוער במצוקה, צמצום כיתות לילדים בעלי תסמונות, ביטול התקצוב למעונות יום, קצבאות הביטוח הלאומי יורדו עוד יותר (אם זה בכלל אפשרי), נאלץ לשלם תוספות גדלות והולכות לבריאות, לחינוך, לביטוח. המאבק על מקומות העבודה יחריף, מה שכמובן יפגע במעמד שלנו ובמשכורות שלנו שיהיו הראשונות להיפגע. והיו פיטורים נרחבים, והתרסקות של תאים משפחתיים כתוצאה מכך – והכל, הכל יתנקז בסופו של דבר אלינו הנשים.

ככה זה - חוק הרווחים הכלואים מיטיב עם הטייקונים (שוב יד גברית רוחצת יד), ופוגע ישירות בנו הנשים. אז לא הגיע הזמן לקום?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה