הרבי אמר שאסור להתמודד

רוב הסיעות הדתיות בכנסת לא חולמות לשלב נשים ברשימות. במפלגה שכן עושה זאת, הבית היהודי, האישה הבכירה היא בכלל חילונית. מה תת הייצוג של הנשים הדתיות אומר עליהן?

03/12/2012
ענת סרגוסטי קבלו עדכונים מענת
  • בדואר
  • RSS
» איילת שקד. חילונית במפלגה דתית

לפני זמן קצר הוקמה קבוצה חדשה בפייסבוק: "לא נבחרות, לא בוחרות": לא בוחרים במפלגות ללא ייצוג נשים. קבוצה ששמה על המוקד את המפלגות החרדיות, והכותבות בקבוצה באות מתוך החברה החרדית. הקבוצה מדברת על השתקה, על הדרה ועל התעלמות מצרכים של נשים. כך, למשל, נכתב באחד הפוסטים: "מלחמת הכיסאות באגודת ישראל. מן הסתם ישריינו מקום לכל זרם בגלל צבע גרביו השונה ובשל המיקום והמרקם של פיאותיו וכיפתו. אבל אף אחד לא חושב, הלו, יש עוד מגזר פה, חצי מהבוחרים שלכם הן בוחרות, מה דעתכם לפחות לבדוק אולי הוא רוצה ייצוג... אולי יש לו אינטרסים שונים שאין לכם מושג בהם..."

העובדה שבכנסת היוצאת רק 20% מהנבחרים הן נשים, נעוצה בין השאר בכך שחלק מהמפלגות לא משלבות נשים ברשימות שלהן בכלל: מפלגות חרדיות ודתיות, יהודיות וערביות.

בש"ס לא עולה על דעתם לשלב נשים ברשימה לכנסת, כך גם ביהדות התורה.

דווקא המפד"ל (שרצה ביחד עם הבית היהודי), הפתיעה. בפריימריז שהתקיימו במפלגה נבחרה איילת שקד, אישה לא דתית, למקום השלישי הריאלי ואישה נוספת, שולי מועלם, מתוך המגזר הדתי, למקום התשיעי.

נשים דתיות נוספות אפשר למצוא דווקא במפלגות חילוניות, או במפלגות שהדת אינה חלק מהמצע ועולם התוכן שלהם: ציפי חוטובלי ולאה נס (שתיפרד מהכנסת בתום הקדנציה) בליכוד וד"ר עליזה לביא במפלגת "יש עתיד".

זה מעלה כמובן כמה שאלות:

מה משקלה של הבוחרת הדתית-אורתודוכסית במערכת השיקולים ובקמפיין שמנהלות המפלגות הדתיות? כלומר: עד כמה סופרים את הנשים, או שהן קולות מובטחים?

מה משקלו של סדר היום הפמיניסטי במערכת השיקולים של הנשים הבוחרות בקהילות הדתיות? כלומר: עד כמה חשוב להן, עד כמה הן מצליחות לקדם נושאים שחשובים להם לתוך המצע וסדר היום של המפלגות שאמורות לייצג אותן?

האם אישה דתית יכולה להתמודד במסגרת מפלגה דתית, או שהיא יכולה להתמודד רק במפלגה חילונית ומשם לקדם את סדר היום הדתי-פמיניסטי שלה?

בעבר כיהנו שתי נשים כחברות כנסת של המפד"ל: טובה סנהדראי שכיהנה יותר מעשור (1959-69) ושרה שטרן קטן שבאה אחריה. שתיהן, אגב, היו יו"ר אמנה, תנועת האישה הדתית לאומית. כלומר: המסלול לכניסת נשים לפוליטיקה בקרב הציבור הדתי-לאומי היה דרך תנועת הנשים.

אבל מאז השתיים האלה, לא הצליחו נשים להיות חלק מההנהגה הדתית-לאומית.

לאחרונה ישנה התעוררות בקרב נשים אורתודוכסיות שמובילות מאבקים ציבוריים.

למשל, רחל עזריה, חברת מועצת העיר ירושלים, מובילה בחודשים האחרונים מאבק עיקש ומוצלח נגד הדרת נשים במרחב הציבורי בבירה. עזריה, אורתודוכסית דתית-לאומית, כפי שהיא מגדירה את עצמה, שייכת לרשימה חילונית "התעוררות ירושלמים": "חרדיות אינן יכולות לומר דברים רדיקליים, משום שזה יסכן את המשפחות שלהן. משום שזה עלול לתייג את המשפחה ולהזיק לה בקרב הקהילה החרדית שאליה היא משתייכת. ולכן הן חוששות יותר להיחשף ומקבלות עליהן את דין החברה שבתוכה הן חיות. לדתיות-לאומיות קל יותר".

עו"ד ריקי שפירא מתנועת קולך, פורום נשים דתיות, מציפה באתר התנועה את הדילמה בין הנאמנות לערכים הדתיים לבין הנאמנות להיבטים המגדריים, לאור העובדה שנשים אף פעם אינן מיוצגות במפלגות הדתיות וקולן לא נשמע.

ד"ר עליזה לביא, חוקרת ומרצה בתחומי תקשורת, מגדר ויהדות, ומחברת שני הספרים המצליחים "תפילת נשים" ו"מנהג נשים", הצטרפה לאחרונה למפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד והוצבה במקום טוב בעשירייה הראשונה. לביא ידועה בתפיסת עולם פמיניסטית מגובשת, והותקפה לא אחת דווקא מכיוון הקהילה שלה, כשניסו לדקדק בסוגיות צניעות ולא איפשרו לה להופיע באירוע משום שאינה מכסה את ראשה. ללביא דעות מגובשות: "אנחנו נצליח לקדם דברים רק אם נעבוד ביחד, אי אפשר שכל מפלגה תדאג רק למגזר שלה ותתעלם מהקבוצות האחרות. אי אפשר ששר השיכון יכניס לתקנות הזכאות סעיף של ותק בנישואין וכך יצור קריטריון שדרכו יוכלו לעבור רק זוגות חרדים."

לפני שבועות אחדים פסק הרב שלמה אבינר, אחד הקולות הבולטים של הציונות הדתית, שחל איסור להצביע עבור נשים בבחירות המוקדמות במפלגות.

"אני לא ביקשתי אישור מרבנים," אומרת ד"ר לביא, "אבל אחרי שהודעתי קיבלתי טלפונים מרבנים שעודדו אותי בצעד שעשיתי." עם זאת, לביא מודעת לכך שללא תמיכת רבנים ובתוך מסגרות דתיות, נשים דתיות מודרות מהיכולת להשתלב ולהוביל סדר יום נשי ייחודי.

רחל עזריה מסבירה למה חשוב שנשים יהיו חלק מהפורומים שבהן מתקבלות ההחלטות: "למרבה האבסורד בירושלים יש מקוואות שמצבם קשה מאוד ולא משפצים אותם למרות שתקציב המקוואות בבירה גדול. ואז הסתבר שמנהיגי הציבור הדתי מעדיפים לבנות מקוואות בשכונות חילוניות כדי להפחיד את החילונים החוצה, וזה על חשבון שיפוץ ושיקום המקוואות בשכונות הדתיות. וברור שהמקוואות בשכונות הדתיות חשובות לציבור הנשים."

רחל אליאור, פרופסור לפילוסופיה יהודית באוניברסיטה העברית מעניקה הסבר אחר: "בתורה כתוב 'שום תשים עליך מלך', ההלכה מפרשת מלך ולא מלכה. כלומר: לכל ענייני הנהגה, שלטון, סמכות ושררה ממנים גברים ולא נשים. בימים הרחוקים היו נשים חברות כנסת של הציבור שומר המצוות כמו טובה סנהדראית, או בתו של הרב מימון. היום אין נשים במפלגות הדתיות חרדיות כי שם מתקפלים בפני החוגים האולטרה-אורתודוכסיים החושבים שכבוד הציבור אינו מתיר נוכחות נשים במוסדות הנהגה דתיים וחילוניים."

אז ייתכן שנשים בולטות כמו רחל עזריה בירושלים, וד"ר עליזה לביא במפלגת "יש עתיד" הן ראש החץ שיוביל את השינוי. הן דתיות, אורתודוכסיות אבל מובילות סדר יום נשי מובהק, שאינו מרכין ראש בפני ההקצנה שעוברת על המגזר הדתי והדתי-לאומי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה