המטרה: בית משפט בשירות הפוליטיקאים

ההצעה לשימוע למועמדים לביה"מ העליון צריכה להדאיג את כולנו. בית משפט עצמאי וחזק הוא המפלט האחרון להגנה על זכויותינו, במיוחד כאשר נחקקים חוקים הפוגעים בהן

14/11/2011
ד"ר נעמה כרמי קבלו עדכונים מד"ר נעמה
  • RSS
» ד"ר נעמה כרמי. צילום: חן כרמי

הצעת החוק לשימוע פומבי של מועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת היא הצעה גרועה. גרועה כי היא תגרום לפוליטיזציה של המערכת המשפטית. משמעותה היא העברת הבחירה למעשה מהוועדה לבחירת שופטים אל הכנסת.

יש שופטי בית המשפט העליון בדימוס הטוענים שמכל העולם עולים לרגל לישראל כדי ללמוד מאיתנו את השיטה לבחירת שופטים. אינני יודעת אם השיטה הישראלית היא הטובה בעולם וודאי שאינני שותפה לדעה כי היא נטולת פגמים. כך, למשל, יש לי ביקורת נוקבת על הקרטל, הלכה למעשה, שמפעילים נציגי בית המשפט העליון בוועדה, המצביעים כבלוק אחד. לו היה הסדר כזה בגוף ציבורי מגיע לפני השופטים הנכבדים בשבתם בדין, הרשו לי לנחש כי היה נפסל על ידם.

אבל בשום פנים ואופן אין להחליף את הבלוק השיפוטי בבלוק פוליטי. אסור אפילו להטות את מרכז הכובד בוועדה לכיוון הפוליטי. ודאי שלא להוציא את ההכרעה החוצה, אל הפוליטיקאים בכנסת. ההרכב הנוכחי של הוועדה נועד למנוע שליטה פוליטית במינויים לתפקידי שיפוט, ובצדק. נכון, יש מדינות שבהן שופטים נבחרים בבחירות, או ממונים על ידי פוליטיקאים ואז עוברים שימוע. אך שיטות המשטר שלהן מספקות איזונים ובלמים באופן אחר. זה המצב למשל בארה"ב, על השיטה הפוליטית המורכבת מאוד שלה. שיטה היא מערכת שלמה, אי אפשר לייבא ממנה רק חלק חילוף אחד. מלבד זאת, כלל לא בטוח שהמצב שם טוב יותר מאצלנו.

גם שיטת הוותק, שעל פיה נבחר/ת כיום נשיא/ת ביה"מ העליון, איננה קריטית בעיני. באותה מידה יכלו לבחור נשיא/ה על ידי הטלת מטבע. אם עד כה נבחרו נשיאים ראויים, אין ראיה לכך כי היה זה על שום הוותק שלהם ולא למרות הוותק שלהם, או למצער שיש קשר בין שני הגורמים. בכלל, ותק אינו קריטריון רלוונטי ליכולות. רק בקיבוץ הוא נחשב פעם לאיזושהי שיטת חלוקה סבירה והיום גם שם לא (היכן שעוד יש מה לחלק). על כן תמכתי בזמנו בהצעתו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין להפקיד את הבחירה של נשיא בית המשפט העליון בידי השופטים המכהנים שם בעצמם. הפוליטיקאים, לעומת זאת, רוצים זאת בידם. לכן הם מנסים גם לקבוע מי יהיה נשיא בית המשפט העליון באמצעות חקיקה מיוחדת, שתפלס את הדרך למועמד ה"נוח" בעיניהם.

נסיונם של פוליטיקאים מסוימים להשתלט על בית המשפט העליון הוא רק חלק מחזית רחבה יותר, המבקשת לבצע סיכול ממוקד בדמוקרטיה הישראלית. המהלך משולש: פגיעה בחופש הביטוי, פגיעה בארגוני החברה האזרחית ועכשיו בבית המשפט. שלושתן פוגעות בדמוקרטיה. בין אם על ידי הגבלת המרחב שבו מתורגלת אזרחות פעילה; בין אם על ידי הגבלת שכנוע, דיון, ביקורת, מחאה והתנגדות, שהן חלק מאופוזיציה לשלטון שבלעדיה לא ניתן לדבר על דמוקרטיה; בין אם על ידי סירוס בית המשפט שבין השאר תפקידו לבחון את חוקתיות החוקים ובכך את התאמתם לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה. יש הבדל של שמים וארץ בין ביקורת על בית המשפט העליון – שיכולה וצריכה להמשיך ולהישמע באופן הראוי - לבין ניסיון להשתלט עליו ולהכפיפו לכנסת. המגמה הזאת צריכה להדאיג את כולנו: בית משפט עצמאי וחזק הוא המפלט האחרון להגנה על זכויותינו. במיוחד כאשר נחקקים חוקים הפוגעים בהן. מי שהיום רוב יכול להיהפך מחר למיעוט ולהיפך. לכן לא מדובר ב"הם": כולנו נפגעים פוטנציאליים מחקיקה הפוגעת בזכויותינו, מצרה את צעדיו של בית המשפט או כופפת אותו לערכאה פוליטית. דמוקרטיה רעועה, פגועה ומסורסת צריכה להדאיג את כולנו.

ד"ר נעמה כרמי היא בעלת הבלוג קרוא וכתוב




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה