הצילו אותי מהנשמות הטובות

כבר כמה שנים שאני מוקפת בנשמות טובות שמנסות להציל אותי ואני צועקת הצילו! הצילו אותי מהם בבקשה

 עידית, כאן כדי להישאר

בשנים האחרונות אני נחשקת ביותר, אנשים, בעיקר גברים חשים לעזרתי מכל פינות האינטרנט  (בעיקר אבל לא רק). זה לא שאני באיזה מצוקה תמידית, או בצרה מתמשכת. הסיבה שאותם גברים חשים לעזרתי קשורה לרוב ליציאתי מהארון. נניח לשנייה בצד את אותם חביבים שכמה דקות לאחר וויכוח/דיון פייסבוק בנושא גאווה כזה או אחר צצים לי במסנג'ר עם ההודעה המקורית בעולם "היי" כי אני מדהימה מדליקה ו… "את פנויה?" כי ידוע שחיבתי לנשים, היא רק כי עוד לא פגשתי את הבחור הנכון כמובן. אבל אלה לא מטרידים אותי.

מי שגורם לי לתחושה קשה של כאב מהול בזעם, הם הצדיקים שצצים ומנסים להציל את נפשי, את רוחי ואת עתידי לאחר מותי ולאחרונה הם מתרבים סביבי. זה התחיל סביב  מצעד הגאווה הירושלמי, אז צץ ברשת סרטון של התאגיד בהקמה "כאן".

[youtube m5HS7P_4faw nolink]

 כביכול סרטון חמוד שכזה, מהסוג שהם מתמחים בו. הסרטון מראה את "רב הבית" של התאגיד, כולו חיוכים ומתיקות וקבלה. בהאזנה שנייה קבלה מזויפת. למה מזויפת? כי הקבלה הזאת מלאה בתנאי והגבלות ורמזים. הרב אומנם מדבר כמה צריך לקבל את "החבר שלך" על כך שרק המעשה מגונה ולא המחשבה אבל באותה נשימה טוען כי החבר הוא מסכן ואומלל, שאלוהים הטיל עליו לסבול כל חייו ולהתמודד מול המשימה שלו. אז נכון, להיות להטב"ק זה לא קל, אבל מהכרות עם הסגנון הדיבור הזה, הכוונה היא שעל אותו חבר לוותר על הרצון לאהבה וזוגיות. או להשתנות. וההשתנות הזאת, הטיפול הזה הם המפחידים ביותר. כי לא משנה כמה חיוכים, ומתיקות תוסיף "טיפולי המרה" הם לא דבר חמוד מתוק ונחמד, אלא טיפולי השפלה שפעמים רבות גם מסוכנים (אחד מכל עשרה נערים וצעירים העוברים טיפולים אלו מנסה להתאבד).

יד מושטת לעזרה (צילום: שאטרסטוק)

אחריו צצה הבחורה המחויכת לא פחות, שבמתק שפתיים הסבירה למה "בחרנו" להיות ככה (כאילו זה בכלל משנה האם נולדתי ככה או שחיי הובילו אותי לכך – אלו חיי לא חייה) ושעלינו להתמודד מול מה שאלוהים בחר להטיל עלינו. ושאנחנו צריכים להשתנות (שוב טיפולי ההמרה האלה) . ועוד ועוד עצות שטובלות ביוהרה של "אני יודעת את האמת הצרופה היחידה". היא מדברת בקלילות על ה"דבשת" שלי ואיך כל מה שעלי לעשות הוא להתמודד מולה, כמו שהיא עושה עם שלה. אני לא יודעת מהן הדבשות שלה, וכמה עמוקות הן בנשמתה. אבל אני יודעת כמה גדולה ומהותית שלי.  והזלזול שלה ברצון שלי לקבל את עצמי וברצון שלי באהבה (כן, כן הגיע הזמן להוציא את הנטייה המינית מהמיטה, היא ממש לא רק שם). מכאיב. אני רק חושבת על נערה צעירה שמתחבטת בנושא זה, ודברים אלו זורקים אותה עמוק לארון. כי אין שם שום הקשבה. מעניין אם הרבנית החביבה בסרטון נכחה בכנס הרבניות שהתקיים ממש בנושא זה, שבו כמובן לא דיברו נשים גאות (כלומר לא בצורה מתוכננת – זהורית שורק המדהימה דיברה גם דיברה).

[youtube YPhLgfS00uw nolink]

חביב נוסף, שיש לו פרופיל מזויף בפייבסוק, הוא נציג של רבים שפנו עלי בניסיונות להראות לי את האור, להציל את נפשי מאש השאול. זה האחרון אפילו פנה עלי בפרטי, על מנת להפריך את טענותיי כלפי "הרב" יוסי מזרחי (מסתבר שהוא עורך את הסרטונים שלו) , אשר על דבריו כתבתי בעבר. גם הוא ניסה להסביר לי שכדאי לי לבחור בדרך הנכונה ולא בדרך הנוחה לי (כי להיות לסבית ירושלמית ולמצוא את הדרך מחוץ לארון זו הבחירה הקלה, כנראה). הוא גם הסביר לי שהוא עושה את כל זה בגלל האהבה הגדולה שלו לכל עם ישראל, ודאגה אמתית לשלום נפשי. הוא רק רוצה להציל אותי.

המציל האחרון לא ניסה להציל אותי, אלא את המפלגה שלו . הוא פרש במחאה על כך שראש המפלגה שלו מעסיק, השם ישמור, לסבית מוצהרת. והוא מוזכר פה כי כמו השאר, הוא חי במחשבה שניתן להעלים אותנו בדרך זו או אחרת מהעולם. בדרך של לחץ חיובי מתקתק, או של איומים כאלה או אחרים. ויפה שהשר בנט עמד על דעתו כי הוא בוחר את עובדיו והצהיר שכולם נבראו בצלם. עם זאת, אם הוא כל כך מאמין בדברים שכתב, אולי כדי לו לתמוך בחוק אחד או שניים לטובת הדוברת שלו, במקום שמפלגתו תטרפד את כולם.

נפתלי בנט מצייץ להגנת הדוברת הלסבית

אז תודה מקרב לב לכול המצילים שלי. באמת כמה נעים לדעת שאתם כל כך מוטרדים בגללי ובגלל שאר חברי הקהילה. אבל הסירו דאגה מלבכם, אני בסדר גמור. בניגוד למה שאתם חושבים , אני ראיתי את האור ומצאתי את דרכי. בניגוד למה שאתם חושבים, עברתי דרך ארוכה להיות מי שאני עכשיו. כשהייתי בארון הייתי בחושך, בדיכאון, עכשיו אני מרגישה מלאה שלמה ונכונה. ואשר לרווחתי הרוחנית. זה כמובן עניין שלי מול הנשמה שלי, איזו אמונה שאבחר לאמץ לעצמי. אז בבקשה מכם, אל תנסו להציל את מי שאינו זקוק לכך. ואם חשקה נפשכם בהצלה, אז זה  פשוט מאוד, מלאו את לבכם בקבלה פשוטה, בלי תנאים, בלי "אבל"ים.

סיפורי הדרור
בגיל 42. יצאתי למסע ... עם ארבעים נשים מופלאות. אחת מהן אמרה לי אם את כותבת אם יש לך מה להגיד לכי לסלונה... מאז סלונה ואני עברנו המון תהפוכות. אבל עדין אני כותבת. ועדין יש לי מה להגיד אז אני פה ומקווה שאתן רוצות להקשיב.