הצד האפל של ט"ו באב

הרבה מחאות ומאבקים מונחים לפתחינו ולא תמיד יש לנו אנרגיות לעוד חזית אבל ברצינות, חברות, באמת בא לנו להנציח מסורת של אלימות ואונס?

26/07/2018
רונית הבר קבלו עדכונים מרונית
  • בדואר
  • RSS

הרבה דובר בשבוע החולף על שנאת חינם ואהבת חינם. במציאות שלנו נראה לי שהשנאה אינה חינמית, אבל היום נדבר על האהבה. אנחנו למדים שהיהדות בחכמתה, אחרי שנתנה לנו בראש וקיבצה שלושה שבועות שלמים של אבל ששיאם בט' באב, יודעת גם לפצות. בין ט' באב לט"ו באב מפרידה רק ו' שבפועל מייצגת פחות משבוע וכבר אנחנו עוברים פאזה. אהבה. מסורת יהודית עתיקה שגם החילונים הגמורים ביותר אימצו בחום כשהפרשנות של הישראליות העכשווית היא לא סתם אהבה. זו אהבה של לבבות אדומים, גבר-אישה-מתנה.

אבל נתחיל מלכפור בעיקר. הרבה דברים יפים נותנת לנו היהדות (בלי שמץ ציניות), ואחד מהם הוא היכולת להתפלפל, לפרשן וגם לשאול שאלות. ושאלת השאלות בהקשר לט"ו באב היא כמובן – מה פתאום אהבה? מה בין ארועי היום הזה לאהבה? לא חינמית ולא אחרת.

אני מבינה את הרצון הישראלי להיות ככל העמים ואפילו לעלות עליהם אם אפשר. כך שאם לגויים יש ולנטיין, גם לנו מגיע לחגוג ואפילו פעמיים בשנה. אבל איך הכל התחיל?

אני לא מחדשת פה דבר. אלה דברים ידועים שכדאי להיזכר בהם לפני שאנחנו נדבקים בדבק הרומנטיקה.

לב קטן צילום: By unverdorben jr שאטרסטוק

איש אחד משבט לוי, נקרא לו לוי לצורך הסיפור, לקח לו פילגש. כלומר, אשה נוספת. האשה לא כל-כך התלהבה מהסידור וברחה לו אבל הוא רדף אחריה ושכנע אותה לחזור איתו הביתה. בדרך הם הגיעו לאיזה גבעה ונשארו לישון אצל זקן חביב (לא הכי חביב כמו שיתגלה בהמשך) שהסכים לארח אותם. בלילה פשטו בני שבט בנימין על הבית ורצו לאנוס את לוי. הזקן התחנן עבורו והציע להם את בתו הבתולה ואת הפילגש! רק שלא יאנסו את האורח, ענייני כבוד אתם יודעים. אחרי משא ומתן קשוח ככל הנראה, לוי ממש דחף להם לידיים את הפילגש. הבנימינים אנסו אותה והתעללו בה כל הלילה. אבל לוי הלך לישון. בבוקר הוא גילה אותה על סף הבית ומרוב זעם, עצב, תסכול או השד יודע מה, ביתר את גופתה ל-12 חלקים שווים ושלח לכל השבטים.

השיימינג עשה את שלו. העם היה מזועזע ויצא למלחמה עקובה מדם נגד הבנימינים. בנוסף הכריזו עליהם חרם, מהסוג שאי אפשר להתיר לעולם  – אסור להם להתחתן עם אף אחת מבנות השבטים האחרים של ישראל.

החרם הוביל לתובנה מזעזעת בעם: לא רק שהרגנו אותם באלפיהם, עכשיו השבט כולו בסכנת הכחדה עקב היעדר נשים למטרות פרו ורבו. הדרכים היצירתיות והמחרידות לפתרון הבעיה היו רבות, בכל זאת מדובר בתקופה אלימה במיוחד, אבל הן לא הספיקו כי למעשה אי אפשר היה להתיר את שבועת החרם.

ואז נולד הפתרון הסופר-יצירתי וחינני של ט"ו באב. בליל ירח מלא, כשהבנות יוצאות לחולל בכרמים, נעלים עין ונאפשר לבני בנימין לחטוף אותן. שבועת החרם לא תופר, זה לא אנחנו, זה הם. בעיית הפריון של שבט בנימין תיפתר ותכל'ס מה כבר קרה? בסך הכל מדובר בכמה מחוללות שיצאו לכרמים בבגדים לבנים, ועוד מושאלים (יד שניה).

ואת זה אנחנו חוגגים כחג האהבה. ועם זה אנחנו, הנשים משתפות פעולה.

ירח מלא צילום:  Zacarias Pereira da Mata שאטרסטוק

נכון, הרבה מחאות ומאבקים מונחים לפתחינו ולא תמיד יש לנו אנרגיות לעוד חזית אבל ברצינות, חברות, באמת בא לנו להנציח מסורת של אלימות ואונס?

כשאני שומעת את הבדרנית החביבה עלי עדי אשכנזי נותנת הוראות הפעלה לרווקים וממליצה להם קודם כל להיות גבוהים ואח"כ עשירים, לא סתם עשירים - שוחים בכסף! אני צוחקת, ברור. היא מצחיקה כי היא מגחיכה את המציאות. והמציאות היא שכל פעם שאני פותחת את הרדיו מתנגנת לה פרסומת של חברת תכשיטים שמציגה את הנשים כגרידיות מניפולטיביות חובבות יהלומים ואת הגברים כניאנדרתלים קשי תפיסה. זה ממש לא נתפס אצלי כהומור. וכשאני רואה הוראות הפעלה לגברים לט"ו באב בסגנון "שוקולד זה לא מתנה, תלוש לזארה זה מתנה", והמוני נשים מוחאות כפיים, זה נתפס אצלי כירייה ברגל של הקייס הנשי ואפילו לא מתקרב להגדרה שלי לאהבה. רבאק, בא לך יהלומים? בא לך שמלה בזארה? לכי תקני.

יודעות מה? רוצות לחגוג אהבה, צאו מחר עם האהובים או האהובות שלכן לצפות בליקוי מלא של הירח. עדיף בהרבה על ליקוי המאורות הזה של ט"ו באב.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה