הפגנת הפליטים: די לחקיקה האכזרית

ח"כ מיכל רוזין שצעדה אתמול בהפגנת הפליטים, טוענת: "לאף אדם לא מגיע היחס שמדינת ישראל מעניקה היום למבקשי המקלט שבה. איך אפשר לכלוא אדם שבורח מאסון הומניטרי?"

29/12/2013
ח"כ מיכל רוזין קבלו עדכונים מח''כ מיכל
  • RSS
» ח"כ מיכל רוזין: "אפשר למצוא פתרונות". צילום: גלעד בר שלו

אתמול בערב התרחש אחד מאותם רגעים היסטוריים, שיום אחד עוד אספר לילדיי ולנכדיי בגאווה שלקחתי בהם חלק. הזעקה המפלחת "Freedom" הדהדה על קירות הבתים משני צידי שדרות רוטשילד, חוזרת ועולה, קורעת את הלב. הנרות האירו בחושך, גם את השלטים שעליהם כתובות "אנחנו פליטים" ו"No More Prison", וגם את האפילה שמסביב - החקיקה האכזרית, ההסתה המתמשכת, הגזענות.

בכל אחד מהימים האחרונים הועמסו על אוטובוסים בדרום תל אביב עשרות בני אדם שנלקחו מביתם לבית כלא בנגב, כשהחטא היחיד שלהם הוא שסירבו לחכות שרצח העם והמשטר הדיקטטורי במולדתם יכה גם בהם. איך אפשר לכלוא אדם שבורח מאסון הומניטרי? איך אפשר לכלוא פליטה שציפתה שאנחנו, כן, דווקא אנחנו, נגן עליה מסכנת מוות, רעב, עינויים?

לאף אדם לא מגיע היחס שמדינת ישראל מעניקה היום למבקשי המקלט שבה. הדרך היחידה של הממשלה להסביר את היחס הנפשע כלפיהם, היא לשכנע אותנו שהם לא בני אדם. וזה אכן מה שהיא עושה. לכן הוגש השבוע לבית המשפט העליון מסמך שבו מבקשי המקלט שישראל כולאת ללא משפט לפרק זמן בלתי מוגבל אינם נקראים בשמותיהם, אלא במספרים. דווקא האקט המחריד הזה הזכיר לרבים כאן את הימים שבהם נזקקנו אנחנו לרחמיהם של זרים - וכמה קשה וכואב היה להיות אלה שאינם רצויים, שהדלת נטרקת בפניהם, שמופקרים בודדים לגורלם.

התרגשתי לראות לצידי הערב, מפגינים עם מבקשי המקלט, ישראלים שלא מוכנים שמעשים כאלה ייעשו בשמנו. תפקידנו, כאזרחים טובים ומסורים לארץ הזאת, הוא להתגבר על הפחד מהאחר, ולזכור את הימים שבהם אנחנו היינו הזרים, המצורעים, המספרים. הימים שבהם היינו אנחנו מושא ההסתה והגזענות, אלה שחששו ממה שהעתיד יביא להם - ולא יכלו לעשות דבר.

ולמי שמעדיפים לדבר מהראש ולא מהלב: יש 53,000 מבקשי מקלט בישראל. רובם המכריע מאריתריאה וסודן. אריתריאה הוכרזה על ידי האו"ם כאסון הומניטרי, בסודן מתחולל רצח עם. אל שתיהן לא ניתן להחזיר היום מבקשי מקלט שיצאו ממנה. כמעט 80 אחוז ממבקשי המקלט מאריתריאה במדינות מערביות אחרות – הוכרו כפליטים. המסקנה :בני האדם האלה כאן. אם נבדוק אותם ואם לא נבדוק אותם - רובם המכריע פליטים. בניגוד למה שגדעון סער טען, גם אין הסכם מול מדינה שלישית שתסכים לקלוט אותם שם. אז מה עושים?

בשלב ראשון - בודקים את בקשות המקלט, כדי לדעת מי פליט ומי לא. מי שאינו פליט יוכל לחזור לארצו. מי שיוכר כפליט יצטרך להישאר כאן, עד שיימצא פתרון אחר. בחקלאות, בבניין, במסעדנות, בניקיון חסרות עשרות אלפי ידיים עובדות. אם הממשלה רק תרצה, היא תפתור גם את המחסור בעובדים בתחומים נדרשים אלה, וגם את מצוקת מבקשי המקלט, באחת. תושבי דרום תל אביב יוכלו באמת לנשום לרווחה, כיוון שתעסוקה בתחומים האלה אינה מתבצעת בתל אביב, ותביא לפיזור אמיתי של מבקשי המקלט ברחבי הארץ. כשתהיה להם עבודה, אפשרות לפרנס את עצמם, לשלם ביטוח לאומי וביטוח בריאות, ולא להתגלגל ברחובות - גם פשיעת ההישרדות תפחת. כולם ירוויחו.

זה כמובן לא פתרון אידיאלי. אבל לפחות הוא פתרון ולא מצג שווא ואחיזת עיניים כמו שקיבלנו מהמדינה עד היום. המצב הנוכחי הוא שהממשלה ממשיכה להטיח ולשסע את תושבי דרום תל אביב במבקשי המקלט, כשהיא מתעקשת, כמובן, לא להשקיע שקל באף אחד מהם. לטובת המדינה שלנו, הכבוד שלה לזכויות האדם, המחוייבות שלה לחוק הבינלאומי, צלם האנוש שלנו, אנחנו חייבות וחייבים להחליף את ההנהגה הזאת. ועד אז – לצעוק, להדהד, להאיר.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה