ארץ נהדרת: העם רוצה הומור שמבינים

נונה ד. מצפה מארץ נהדרת להיות השופר האחרון של חופש הביטוי, אבל מרוב רפרנסים לתכניות טלוויזיה נישתיות היא חוששת שכל השנינות תלך לאיבוד. ותודה לאל על יובל סמו

25/12/2012
נונה ד. קבלו עדכונים מנונה
  • RSS
» מחכה להכרעת האקדמיה לגבי ה"גנבה". סמו כרגב (מתוך mako)

לא יודעת מה אתכם, אבל על אף הסיום המבריק בניצוחו של יובל סמו השאיר אותי פרק פתיחת העונה של "ארץ נהדרת" כשחצי תאוותי בידי. נתחיל בפתיח מרהיב בהשראת הסדרה "משחקי הכס", ובהמשך - כדי להבין את כל הטייק-אופ'ס והרפרנסים שעשו שם לסדרות טלוויזיה אחרות, חייבים הצופים להיות מחוברים בווריד לשידורי הערוצים המסחריים ושל חברות הכבלים והלווין בו זמנית ולהפגין בקיאות בשעטנז הדמויות שצצו בזאת אחר זאת.

ההברקה נותרה בדיחה פנימית והפתיח המושקע בו ציפי לבני היא הנסיכה קאליסי ושאול מופז הוא ה"אימף", אחיה נמוך הקומה והמגלומן של המלכה, הצחיקה רק את את צופי ערוץ yes oh – אחרת, כמו רבים אחרים, לא היה לכם מושג במה מדובר. לך תבין שכשפיניש עושה את אורן זריף הוא מתכוון ל"גולסטאר" של hot, ושהרוקר הפאטתי סטייל אליס קופר שייך ל"לה-לה לנד", ורק אלוהים יודע מאיזו תוכנית הביאו את "הפרויקט של רביבו" שלועסים גת בין מחרוזת שירים לשיחה בטלה -  בתום החידון הטלוויזיוני הנרחב הזה, נרשמה כאן תחושת בורות קשה – מזל שלפחות זיהיתי את הבכיינית עם הכוויה והדוסית עם הפאה הבלונדינית הגרועה מ"מאסטר שף".

הקץ לקיציס

בימי בחירות, בהם מרוב ייאוש מהמדינה ומהמועמדים שמתאווים לנהל אותה, וכשהנאמנות והדבקות של צפייה בחדשות הוחלפו לטובת עדכונים שוטפים מהכותרות שהעלו חברים שלך בפייסבוק (והס מלהזכיר את על משדרי התעמולה שכבר לא מעניינים כמעט אף אחד), יש לתוכניות הסאטירה כוח לא מבוטל לגרום לאדם זה או אחר לגבש החלטה על הפתק שישלשל בקלפי. שלי יחימוביץ' למשל, שמיטיבה להבין את כוחה של סאטירה, העלתה סטאטוס שמתחיל כרגיל ב"היי זאת שלי..." עברה ללקיחת קרדיט על ההתפקדות של אייל קיציס למפלגתה ופרסמה את הכרזה מהתוכנית שמסתלבטת עליה.

אין להתפלא מהסטטוס הזה: כל יועץ תקשורת זוטר (שלא לדבר על שועלת תקשורת ותיקה) ימליצו לח"כית מתחילה עם אספירציות מרחיקות ללכת על הומור עצמי כקידום לקמפיין. רק חבל שקיציס, בדיוק כמו ציפי לבני, הצליח לגייס כריזמה שהספיקה בקושי למונולוג הפתיחה, ומשם נוכחותו הזחוחה על המסך גרמה גירוי לא נעים לעצביי הרגישים – האם לא הגיע הזמן שאנשי ההפקה יתחילו לחשב את קיצו של קיציס?

שימו סמו בקלפי

ככל שהמצב נהיה יותר גרוע וקיצוני כך אמור להיות גם ההומור, אז למה למרות הגיחוכים ופרצי הצחוק הייתה תחושה של החמצה? יש כאן מקרה קלאסי של החלקים שעולים על השלם: משום שפתיח מזהיר ביופיו האומנותי + השקעה מטורפת באיפור של שלל דמויות פוליטיות + כמה יציאות תסריטיות מעולות + אסי כהן אחד שגורם לנו לחייך בערגה כשהופיע בהפתעה בדמותו של ליברמן – חיקוי על שרק הדגיש את הביצוע האפור שאלי פיניש הצליח לגייס לטובת יאיר לפיד וסחט מאיתנו דקות ארוכות של פיהוקים והתמתחויות משועממות.

למזלנו, גם בהפקה הבינו שזה מה שיצא להם ושמרו את התענוג הצרוף שנקרא יובל סמו לשני השיאים הבודדים בתוכנית, איש קטן ענק שבכישרון גאוני ביצע את החיקוי הקאלטי של מירי רגב, ללא ספק החיקוי הטוב ביותר בתוכנית, ובסיום הביא אלינו שוב את הישראלי המכוער שנדחף ויורה בוולגאריות מילולית את כל מה שרצינו לומר רק הפכנו לפוליטקלי-קורקטים מדי - כמו יצירה מושלמת מעלה סמו לגבהים את השוונג הטקסטואלי שלו עד לשיאים שהובילו אותי בין פרצי צחוק רועמים עד נחנקים, לבין איבוד מוחלט של שליטה על הסוגרים, עד כדי שקילה רצינית של מעבר לשימוש בטיטולים לגיל השלישי.

אמא רוסיה שותקת מאוד

לסיום, האייטם בכיכובה של עלמה ז"ק על מצבה העגום של העיתונות החופשית ועל "העיתון של ביבי" שמחולק חינם והופך לנקרא ביותר בישראל, צלצל שוב כמו פעמוני אזהרה לכולנו: אם רק לפני עשור ליברמן נראה לנו כמאבטח רוסי עילג שקצת מפחיד בדעותיו הקיצוניות, אבל לא מאיים עם מפלגת הנישה הקטנה שלו על שגרת חיינו, ולבטח אין שום סיכוי שיהפוך לשר בכיר, היום כמעט שאפשר לכתוב מראש תסריט עתידי לא רחוק כל כך על האיש שבמופעי אימים ותעמולת הפחדה יעקוף כל מועמד, יהפוך לראש ממשלתנו ויחסל בשיטות של הגוּלאג הסובייטי את הברדק הזה שנקרא דמוקרטיה ותוצרי הלוואי שלה, כמו למשל עיתונות חופשית ותוכניות סאטירה.

אז למרות העובדה ש"ארץ נהדרת" נעדרת מעודף שנינויות או שהרחיקה לכת עד למביני הומור נישתי בלבד, כדאי שנאמץ אל ליבנו את הרגעים האחרונים של חופש הביטוי.

>> לכל הפוסטים של נונה ד.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך