הסיפור האמיתי מאחורי ”צלילי המוזיקה”

לרגל חגיגות 50 שנה לסרט ”צלילי המוזיקה” יוצא בארץ ספרה של אגתה פון טראפ, הבת הבכורה של המשפחה המפורסמת, שבו היא מציגה את הגרסה שלה לסיפור

02/03/2015
תרבות קבלו עדכונים מתרבות
  • בדואר
  • RSS

צלילי המוזיקה

בדיוק החודש לפני 50 שנה, יצא הסרט “צלילי המוזיקה”, שסחף מיליוני צופים ברחבי העולם ואפשר לצפות בו שוב ושוב, גם היום.

לטובת קוראינו שהגיעו מהמאדים, נזכיר שמדובר בסיפורה של משפחת פון טראפ האוסטרית, ובסיפורה של האומנת שלהם (בגילומה המופלא של ג’ולי אנדרוז), נזירה כושלת שמגיעה לטפל בשבעת ילדי המשפחה, ומחזירה את המוזיקה והשמחה לחייהם, כל זה על רקע עליית הנאצים.

הסרט (והמחזמר שקדם לו) מבוסס על ספרה האוטוביוגרפי של מריה פון טראפ, האומנת, אלא שבמעבר לבמה העלילה התרחקה קצת מהמציאות. זה כנראה הפריעה לבת הבכורה של המשפחה, אגתה פון טראפ (שבסרט קוראים לה ליזל), שכתבה ספר בשם “כל הר וגבע – זיכרונות לפני ואחרי צלילי המוזיקה”, ובו היא מספרת את סיפורה האמיתי של המשפחה.

לרגל יציאת הסרט בעברית יתקיים אירוע השקה מיוחד בהשתתפות נכדת המשפחה, קרלה פון טראפ הנטר.

באירוע, שיתקיים ביום שלישי הבא, 10.3, בשעה 20:00 במרכז סוזן דלל בתל אביב, ישתתפו גם מבקר הקולנוע יאיר רוה, שכתב אחרית דבר לספר, הזמרת אופיר בן שטרית, שתשיר שירים מתוך הסרט, ושגריר אוסטריה בישראל, ד”ר פרנץ יוזף קוגליש. להזמנת כרטיסים לחצו כאן.

ועד אז, אתם מוזמנים לקרוא את ההקדמה שכתבה אגתה פון טראפ לספר: 

עטיפת הספר "כל הר וגבע - זיכרונות לפני ואחרי צלילי המוזיקה"

*    *    *    *    *

בכל פעם שאנשים שאני פוגשת מבינים שאני בת למשפחת פון טראפ האמיתית, שקורותיה שימשו השראה ל”צלילי המוזיקה”, אני מוצפת בשאלות: “מי את בסרט?”, “הסרט והמחזה נאמנים לאמת?”, “נמלטתם מהנאצים דרך ההרים?”. אחר כך מבקשים בני שיחי לדעת הכול אודות משפחתי וחיינו לפני התקופה המתוארת ב”צלילי המוזיקה” (ההצגה והסרט) ואחריה. העניין שהם מביעים אמתי ונוגע ללבי.

אבל איך אוכל לספר את סיפורה של משפחתנו הגדולה וההרפתקאות שעברו עליה במרוצת למעלה ממאה שנים בשיחה של דקות ספורות? סיפור חיינו כבר סופר, תועד ועובד מאז שהגענו לראשונה להופיע באמריקה ב-1938. רבים מכירים אותנו כ”זמרי משפחת טראפ” מהקונצרטים שלנו, מהתקליטים, מהמחזה שהועלה בברודווי ומסרט הקולנוע שהתבסס על חיינו. אחרים התוודעו אלינו דרך הספרים שכתבה אמי השנייה, מריה אוגוסטה פון טראפ. אלפים פקדו את מחנות המוזיקה שלנו או ביקרו באכסניית משפחת טראפ, הפועלת עדיין בסטואו, ורמונט.

סיפורנו גם עוות לפרקים, ולא רק משום שיוצרי “צלילי המוזיקה” התירו לעצמם חירות אמנותית לא מעטה, אלא גם בשל כתבות שונות שבהן הוצג מידע שגוי על המשפחה. ומאחר שאמי השנייה הצטרפה למשפחה לאחר ששבעה מאיתנו הילדים כבר נולדו, ספריה אינם משקפים את ראשית ימיה של המשפחה, לא את עברם המרשים של אבינו וסבנו, ולא את תפקידה החשוב של אמנו הראשונה. כמו כן, הספרים המבוססים על סיפורה של מריה לא מספרים את שאירע אחרי פטירתה ב-1987.

אכן, מעטים בלבד יודעים על חיינו לפני ואחרי “צלילי המוזיקה”, שהיה אחד הסרטים המוזיקליים הפופולריים ביותר בכל הזמנים.

כבתם הגדולה של גאורג ריטר פון טראפ ואשתו הראשונה אגתה וויטהד פון טראפ, זה זמן אני חשה צורך לענות על השאלות הרבות שהוצגו למשפחתנו במרוצת השנים ולתת מענה לביקוש הרב לָדעת יותר על אודות סיפורנו ששבה לב רבים.

פעמים רבות נתבקשתי להעלות על הכתב זיכרונות מתקופה לא מוכרת בחיינו – מלחמת העולם הראשונה, והתקופה שאחריה – כשהתגוררנו בביתה המוגן של סבתנו מצד אמנו. במבט לאחור אני אסירת תודה על שהתאפשר לנו לעשות את צעדינו הראשונים בעולם באחד המחוזות היפים באוסטריה, לחוף אגם מוקף הרים נישאים.

בספר זה אספר על שנותינו הראשונות, על הפלישה לאוסטריה והשפעתה הדרמטית על חיינו, על החיים באמריקה, על סיבובי ההופעות כזמרי משפחת טראפ, על יחסי ל”צלילי המוזיקה”, ואספר מה עלה בגורל אחי ואחיותי. אני מבקשת להדגיש שאלו הזיכרונות שלי, ומטבע הדברים אחי עשויים לזכור אירועים אלה או אחרים בצורה שונה, שהרי בני אדם עשויים לחוות את אותו אירוע בדרכים שונות. כבת הגדולה, זכיתי לחוות יותר היסטוריה משפחתית מאחי ומאחיותי.

בני משפחתי חוו כמה מהאירועים הקשים ביותר של המאה העשרים אך לא זנחו את עקרונותיהם ואת אמונתם. תכופות, כשניצבנו בפני מכשולים שהטילו עלינו מורא ונדמו בלתי עבירים, לפתע השתנו הנסיבות לטובה ויכולנו להמשיך במסענו. יש שיכנו שינויי נסיבות חיוביים שכאלה “צירופי מקרים”, אך אני לא רואה זאת כך. בשנות המלחמה הסוערות ובצוק העתים, אהבת האל וידו המכוונת הם ששמרו עלינו מכל רע.

                                                                                                אגתה פון טראפ

                                                                                                בולטימור, מרילנד, 2002




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה