הסיפורים שמספרת סבתא-גן לילדים שלנו

סבתא-גן, מתנדבת מטעם עיריית תל אביב מספרת לילדי גן ממלכתי בצפון העיר סיפורים לקראת הפסח, אבל למי שמקשיב היטב למסרים שמאחורי הסיפור, יש סיבה לדאגה

29/03/2018
ד''ר מורן גאם הכהן קבלו עדכונים מד''ר מורן
  • בדואר
  • RSS

"השמרים גורמים ללחם לתפוח והתפיחה היא כמו גאווה, כמו איש שמלא בעצמו - אני הכי עשיר, אני הכי טוב... המצה, היא כמו היהודים, סמל לענווה, לצניעות. אנחנו צריכים לעשות את כל הדברים בשקט, שאף אחד לא ידע, למה? כי לפי האמונה היהודית אם אנחנו עושים את הדברים הטובים בשקט אז הקדוש ברוך הוא, אלוהים, אוהב אותנו יותר. ואז הוא גם נותן לנו כל מיני דברים טובים… והוא לא אוהב אנשים שהם גאוותנים, למה? כי מי שהוא גאוותן הוא לא חושב על החבר שלו, על מי הוא חושב? רק על עצמו, ואנחנו צריכים כל הזמן, כמו המצה, להיות ענווים, לחשוב על החברים שלנו".

אלו היו דבריה של "סבתא - גן" (מתנדבת בגני ילדים, מטעם עיריית תל אביב) בפתיחת פעילות שהכינה לקראת חג הפסח, באחד מן הגנים הממלכתיים בצפון תל אביב, שבו הסטודנטיות שלי ערכו את ההתנסות המעשית שלהן, לקראת הפיכתן לגננות.

"סבתא-גן" מספרת סיפור (צילום:  Tyler Olson, שאטרסטוק)

"סבתא-גן" בחרה לפתוח את הפעילות שלה לכבוד חג הפסח (הקראת הספר: "הפרשה מספרת לי – שמות", מאת הרב י' הופקוביץ) עם ההשוואה שבין ה"לחם" לבין ה"מצה", כך בעוד שהיהודי, המזוהה עם המצה, מוצג כצנוע, עניו וכבעל מידות אמוניות, שיזכו אותו באהבה ובהטבות מאת הקב"ה, משתמע כי כל מי שאינו יהודי, כלומר גוי, מזוהה עם ה"לחם" ומוצג כגאוותן, נפוח, חומרי וסוציומט.

פתיחה שכזו לסיפור על "משה בתיבה", שסיפרה מתוך ספרה לאחר מכן, חוטאת לאחד המסרים המובהקים שניתן להפיק ממנו, שכן דווקא ה"זר" וה"אחר", הוא זה שמסייע ל"הולדת" הגיבור, המושיע הלאומי הראשון של עם ישראל, שלימים יקרא העם היהודי, הלא הוא "משה רבינו". קחו למשל את המיילדות, שיכול מאוד להיות שהיו מצריות שבחרו להפר את צו המלך פרעה ולא להמית את ילדי העברים, ובכך סיכנו את חייהן - זאת בניגוד לקביעה הנחרצת בספרה של "סבתא – גן", כי היו אלו "יוכבד ומרים המיילדות היהודיות". קחו למשל את בת פרעה שבחרה ללכת כנגד צו אביה, להציל את אחד מילדי העברים, לאמץ אותו ולגדל אותו כבן בית בארמון המצרי, זאת תוך שיתוף פעולה מלא עם המינקת העברייה הלא היא יוכבד, אמו של משה - זאת בניגוד לסיפורה של סבתא-גן, שבו נקבע כי היה זה נס אלוהי שגרם לבת פרעה להצילו. וקחו למשל את משה שלמרות שהתנ"ך לא מספר לנו דבר על השנים האלו, בילה, ללא צל של ספק, את שנות ילדותו, בארמון פרעה, שם התעצב והתחנך כנסיך מצרי, יחד עם משפחתו המצרית המאמצת.

הצלתו של משה, נס או שיתוף פעולה? (איור: שאטרסטוק / Dawn Hudson)

כמו אצל משה גם לעם ישראל שורשים "זרים", שורשים "מצריים". זהו חלק מהד.נ.א שלנו כישראלים, מהגרים, בני מהגרים, בני בני מהגרים. זה מה שבהכרח יכול וצריך להפוך אותנו לבני אדם מכילים, אמפטיים וסובלניים יותר. זה מה שבהכרח יכול וצריך להפוך אותנו לחברה מוסרית וצודקת יותר.

אך את כל זאת לא נוכל להשיג, כל עוד לא נשאל את עצמינו איזה סיפור אנחנו בוחרים לספר לילדים שלנו בכל שנה בפסח. האם נמשיך לספר את הסיפור במטרה ללבות את השנאה כלפי ה"זר" ולהעצים את האתוס היהודי הקורבני, או שמא נשכיל להבין שאפשר גם אחרת ושאת אותו סיפור בדיוק, אפשר לספר במטרה לטפח ערכים אחרים, מצמיחים הרבה יותר, כמו חמלה אנושית, כמו תקווה.

הרווח בצילה של הבחירה השנייה הוא "רווח נקי" שלנו, של ילדינו, של כלל החברה בישראל והוא לגמרי בהישג ידינו. אך עד שאנחנו נכריע, תמשיך "סבתא-גן" כזו או אחרת לעבור מגן ממלכתי אחד למשנהו ולספר את הסיפור במטרה שונה לגמרי, זאת כפי שאפשר לראות בבירור בכתוב המתנוסס על כריכת הספר, שממנו הקריאה את סיפורה: "אנו מקווים שבעז"ה נשיג את המטרה-להרבות תורה ויראת שמים בלב ילדי ישראל וזה יהיה שכרנו" ("הפרשה מספרת לי: שמות").

ד"ר מורן גאם הכהן

** הכותבת היא ראשת החוג למקרא ותרבות ישראל בפקולטה למדעי הרוח והחברה של מכללת סמינר הקיבוצים



תגיות: , ,

מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה