הנשים שהפמיניזם מטאטא מתחת לשטיח

כשמישהי כותבת על רזאל ״הכי טוב שינקר את עיניו שחלילה לא בטעות יראה אישה רוקדת״ אני תוהה האם היא מכירה דתיים? או שכולם אצלה הם אותו גוש קיצוני שאינו אלא מייצג רק את עצמו?

05/12/2017
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • בדואר
  • RSS

לאורך השנים, פמיניזם נתפס בעיני כמושג מרובה גוונים. התאוריה שלי, שהתגבשה בין השאר משיעורים במדרשה לצד קורסים ללימודי מגדר באוניברסיטה העברית, גרסה שיש הרבה דרכים לבטא פמיניזם וכאישה, את חייבת לחפש את הפמיניזם שלך. יש מישהי שעבורה פמיניזם הוא רווקות נצחית ואילו מישהי אחרת, עבורה פמיניזם זו משפחה של 13 ילדים. אחת עבורה הביטוי לפמיניזם הוא לבוש חשוף ואחרת עבורה הביטוי לפמיניזם הוא לבוש מכוסה.

אחת בוחרת בקריירה ואחרת שבעה מהקריירה של אמה ועושה בחירות אחרות וכן הלאה. עד לפני מספר שבועות, האמנתי שפמיניזם הוא מסע אישי להבנה פסיכולוגית ומעמדית שלך כאישה, מסע מעצים, שנותנן גיבוש לקולקטיב קולות מגוון של נשים במאבקן המשותף בעוולות היסטוריות. אלא שקולות הפמיניזם שנחשף לאחרונה בפייסבוק והגיע לשיאו בפרשת יונתן רזאל והמסקינטייפ, חשף שהגוון הדומיננטי של נושאות הדגל הפמיניזם, הוא הצבע השליט ובזה תם הדיון.

יונתן רזאל

אלפי נשים שבחירותיהן בחיים אינן מיישרות קו עם אותה קבוצה קולנית שקבעה מהו פמניזם, מטואטאות מתחת לשטיח. כלומר, אין הבנה למהו פמיניזם שקט, אין הבנייה פנימית של תהליכים, אין הגדרת חירות עצמית אלא יש מושג ששמו ״פמיניזם״ וכולנו אוטומטית צריכות לחשוב אותו הדבר ביחס למה זה אומר לנו.

mar

כללית, אין לי שום התנגדות לקרנבלים הפמיניסטיים בפייסבוק, הם עדיפים בעיני מכל הקרנבלים האחרים וחשובים מהם פי כמה. אלא שנשים רבות, שאינן במרחב הווירטואלי, נעדרות מהם. נשים בעלות שיעור קומה ועוצמות לא יכולות להגן על הבחירות והדעות שלהן וכל דעה שונה בזירת האגרוף, תמיד תישאר בגדר מיעוט. המאבק האחרון ברזאל חשף משהו פגום בפמיניזם העכשווי והנאור, משהו מתנשא שמטפח מודל מאוד לקוי של גיוון פמניסטי. כשדתיה שהייתה במופע, אומרת שהסרת המבט של רזאל ממנה, העצימה אצלה את תחושת החירות, כולן נזעקות כאילו זו דעה חשוכה שאינה יכולה להיכלל בהגדרה היחידה של חירות. פתאום הבנתי, איך זה קורה.

מרלין וניג. צילום: הרמן נינו

מדברים כל הזמן על דיכוטומיה והדרה, מדברים בשמן של חרדיות וערביות על מעמדן החברתי, יוצאים מתוך נקודת הנחה שאם את לבושה היטב כנראה הכריחו אותך ואת מושפלת ומסכנה, את בכלל חלק ממנגנוני כפייה משומנים ולא יודעת... בסיטואציות מסוימות לא שייך לדבר על בישולים או תינוקות- זה מקטין אותך, חולשות נשיות הפכו להיות חידלון שמפר שוב ושוב את המסלול של המאבק. ועל הדרך מה? שוכחים אותך. ושאת גם אישה ושזכותך לחוות אחרת מהו הפמיניזם שלה.

מתנגדים ל״קיצוניות״ שלך אבל משתמשים בה נגדך. כשמישהי כותבת על רזאל ״הכי טוב שינקר את עיניו שחלילה לא בטעות יראה אישה רוקדת״ אני תוהה האם היא מכירה דתיים? או שכולם אצלה הם אותו גוש קיצוני שאינו אלא מייצג רק את עצמו? וחמור מזה, אני תוהה האם היא לא שמה לב, שכדרך אגב, היא לחלוטין מבטלת את הקול של האחרת? אותה אחת שהעזה ולא תעז להבא, להגדיר את תחושת החירות שלה או מהו פמיניזם עבורה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה