הנוער של סדרת "נעורים": לא פראיירים

הם לא דור תש"ח והם לא פראיירים ובטח לא טיפשים. אפשר לזהות אצלם את התמימות שביקשה להתארח עוד קצת, ושהמציאות הישראלית סילקה לטובת שאלות גדולות ומסובכות ללא תשובה

17/09/2017
שירלי ברקוביץ קבלו עדכונים משירלי
  • בדואר
  • RSS

כשפנו אלי מהתאגיד לפני חצי שנה ל​ביים סדרת כתבות על דור המייסדים, אלה שחצו את התשעים, נלחמו בפלמ"ח ובאצ"ל כדי שהמקום הזה יקרה והיו מוכנים לקחת בחשבון שזה בסדר גם למות, הבנתי שמדובר באנשים שעשויים מחומר שכבר כנראה לא נראה כאן לעולם. תוך כדי העשייה התאהבתי בדור שלם שהולך להיעלם, נפגשתי עם חמישה אנשים שחלקו איתי זיכרון יפה ושדיברו איתי כמו שגיבורים אמיתיים עושים, אחד מהם, יוסף שר שלום, נפטר ארבעה ימים אחרי הריאיון. ראיינתי איש בן 93 שבוכה מהתרגשות כשהוא מדבר על ארץ ישראל. כשהסדרה הסתיימה והדיבור עליה חלף. חשבתי לעצמי מה יכול להיות מעניין כקונטרה לדור​ ההוא.

אומרים שהדור הבא שלנו שותל את עיניו בוואטסאפ, ושזה דור מפונק ​ושאנחנו הולכים להיות במקום ממש גרוע עוד כמה שנים אם אלה האנשים שינהלו את המקום הזה.

צעירים סדרה "נעורים" (צילום מסך)

​יצאתי לבדוק אם הדיבור הזה נכון ופגשתי שמונה נערים ונערות, שנולדו במילניום ושהרגישו לי כמו הגירסה הפוסט מודרניסטית שלי ושל כל ילדי שנות ה-70.

החבר'ה האלה חדים, מבינים את הבעיות של המקום הזה ומציעים גם פתרונות, מטריד אותם כבר בגיל 16 וחצי שלעולם כנראה לא תיהיה להם דירה משלהם והם גם מוסרים לביבי שכדאי שיגיע לפעולה שלהם בשבט ויראה את מה שהם עושים בקטן (מבחינה התנדבותית לחברה) וייקח את הרעיון הזה ורק יעשה אותו ביותר גדול.

מתוך צילומי "נעורים"

 הסדרה "נעורים" בודקת איך זה מרגיש להיות נער/ה היום בישראל, כשהם מסתכלים לך ישר בפנים ומניחים את הלב על השולחן. כמו שאמר לי ג'וני מחבצלת השרון: "עברתי הרבה מאד דברים שבדרך כלל אנשים לא עוברים בגיל 17, בגדו בי פאקינג 8 פעמים בחיים, התחברתי עם איזה בחור שסיפר לי שבזמן שאני והאקסית שלי היינו יחד אז גם הוא היה איתה יחד", וכך מתחיל הפרק על האהבה, הם מצליחים לנתח את הקיום העתידי שלהם עם בן/בת זוג, היות וחלקם ילדים להורים גרושים ומבינים שהמוסד הזה הוא תעלומה וזה לא בטוח הולך לעבוד. כמו שאמרה לי תמר מירושלים, "לחשוב על זה שאהיה בזוגיות, אבל אתאהב במישהו אחר, זה לא נראה לי מוזר".

וגיא מכרמיאל מספרת "כשהייתי בת 8, ההורים שלי הושיבו אותנו לשיחה ואמרו לנו שהם מתגרשים ואני זוכרת שאני ואחי צעקנו יש!"

אם פעם ילדים להורים גרושים היו חריגים, היום לחצי מהנערים שראיינתי, יש בצרור מפתחות לשני בתים.

הנוער שמתבגר לתוך תרבות פיגועי הדקירה יושב מולי ומחשמל את החדר בפחדים, תמר הירושלמית אומרת לי שברירת מחדל שלה היא לחשוד ושהיא לעיתים הולכת ברחוב בירושלים ו"כן זה אפשרי שמישהו יבוא מאחורה וידקור אותי, אנחנו חיים במקום משוגע".

וכשמדברים איתם על הצבא גיא אומרת לי "שמעבר לפגיעות הפיזיות שיכולות להיות לה, היא מאד מפחדת שתיפגע לי הנפש", היו לה מחשבות להיות קרבית, אבל זה הולך ונעלם.

 דניאל מדבר על אלאור אזריה ואומר "זה יוריד להרבה אנשים להתגייס אחרי שהם ראו שמכניסים חייל לכלא" ויובל משוהם עונה שהוא הולך להיות הרמטכ"ל הדתי הראשון ושהוא מפחד למות בטירוף אבל שצה"ל צריך להתחזק ושהוא לא רואה שום מצב אחר אפשרי חוץ מזה שאנחנו נשלוט פה.

גוני הכדורגלנית מכפר סבא מספרת שצוק איתן הייתה המלחמה הראשונה שלה ושאשכרה היא הרגישה שהיא בסכנת חיים.

הטיל נפל ליד חני (מאשדוד) וההדף גרם לגוף שלה להתרומם מהריצפה.

צעירים סדרה "נעורים" (צילום מסך)

פרלה הבחורה הערביה שלנו מנצרת שהיא קסם מהלך ושחולמת להיות שחקנית מספרת שהיא כאבה במלחמה הזו כי ראתה את בני עמה נהרגים. היא גם סיפרה לי שהיא מידי יום רואה יהודים הולכים ברחוב ומדברים ביניהם, אבל "אף פעם לא ישבתי עם היהודים וקיימנו שיחה, ושעכשיו כאן בצילומים, זו הפעם הראשונה שאני יושבת לדבר עם יהודים". ואני רציתי שהאדמה תפתח, התביישתי כל כך בשביל עצמינו והתחלתי לזוז באי נוחות בכיסא, איפה אנחנו חיים? ולמה אנחנו לא יכולים להצליח שזה יהיה אחרת?

ואז באה גיא הבחורה שמצהירה על עצמה 'הלסבית השמאלנית היחידה לדעתה בכרמיאל' ואומרת "ברגע שאני שומעת כל החיים שלי מוות לערבים ומשפטים גזעניים, אז אני אומרת לעצמי אם אני לא רוצה שייתיחסו אלי ככה כי אני לסבית ואני במיעוט אז למה שארצה שיתייחסו ככה לאחרים?"

מתוך צילומי "נעורים"

ולמרות שזה מקום שקשה להיות בו תמר מירושלים מוסיפה, "יש בזה משהו נורא רומנטי להיות במקום הכי קשה ולהישאר בו, זה קצת כמו סיפור אהבה, על מישהי שנשארת עם מישהו למרות שקשה ולמרות שכואב בגלל האהבה".

כשמגיעים לפרק על הכסף ועל זה שיש הבדל קיצוני בין העשרים לאלה שאין להם זה מעצבן אותם ממש, וגיא מכרמיאל אומרת לי שאין לה מושג איך תוכל להשיג כסף כדי לקנות דירה או לשכור דירה ושנראה לה "שאצטרך להמשיך לגור עם אמא שלי עד שאני אמות או משהו כזה."

 ובפרק על החינוך הם אומרים לנפתלי בנט, שפרבולה כנראה לא תעזור להם בחיים, בשום מצב, הם רוצים ללמוד איך מוצאים כרטיס אשראי והם לא יודעים איך עושים את זה? מה זה משכנתא ואיך מצליחים לחסוך כסף לדירה? הם מבינים שמהרגע שנגמר בית הספר הם לבד .חלק מהם חולם על לונדון וחושב על פתרון במקום אחר. רק יובל (משוהם) שלומד בישיבה תיכונית מספר לי על שיעור שנקרא בח"מ - בית, חינוך, משפחה ושהמחנך שלו מדבר איתם על דיני גירושים ודני נישואין ומה זה תקשורת טובה בין בני זוג והוא ממש מקבל טיפים לחיי משפחה ורוצה להמשיך לחיות בארץ הזו שהיא שלנו ושאין לנו שום דבר יותר יקר מזה.

 מתוך צילומי "נעורים"

לסיכום, החברה האלה הם לא דור תש"ח ואני לא סגורה על כמה הם היו הולכים למחתרת מחר, אבל הם לא פראיירים ואי אפשר לקחת מהם את החכמה שלהם, מה שבטוח שמיד אפשר לזהות את התמימות אצל כולם, התמימות שביקשה להתארח עוד קצת, אבל המציאות שלנו בישראל גרמה לה לפנות את המקום לטובת שאלות גדולות יותר ומסובכות יותר שלא בטוח שתהיה להם תשובה.

 וכמו בכל סוף טוב יש גם תודה, לכל מי שעשה את הסדרה הזו, איש אחד מסור שעמד מאחורי הרעיון הזה האמן דורון סולמונס, התחקירנית- אורין רוזנר, דור קשלס הצלם המוכשר, עומרי וייס העורך התותח ואימא סימה המפיקה הכי קולית בתאגיד.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה