המרוץ הוא רק ההתחלה

מהרגע ששמעתי על הפרויקט של סלונה ו-adidas ידעתי שאני חייבת להשתתף בו ולחזור לימי הריצה שלי מהילדות. באימון השלישי התחילה לכאוב לי הברך. בדיעבד זה היה כנראה הדבר הכי טוב שקרה לי

09/02/2016
מיכל יפה קבלו עדכונים ממיכל
  • RSS

adidas_michaly_run4ran_650

בגיל עשר הייתי רצנית. זה היה אחרי שפרשתי מלימודי הפסנתר כי החלטתי שחוג אתלטיקה יהיה לי יותר כיף. לא לגמרי ברור מאיפה הגיעה המחשבה הזאת, כי מעולם לא הייתי ילדה ספורטיבית במיוחד, אבל באופן מפתיע דווקא הסתדרתי שם לא רע.

הי, גם אז לבשתי אדידס, אם כי אין ספק שהקולקציה של היום הרבה יותר יפה

מהר מאוד התברר שריצות קצרות לא מתאימות לי, כי אני לא יכולה לעשות שום דבר מהר, אבל בריצות ארוכות גיליתי ניצני כישרון. אמנם לא הייתי מאלה שמגיעות תמיד ראשונות, אבל הצלחתי בכמה מירוצים להגיע למקום השלישי והמאוד מכובד.

מירוץ שהתקיים בדיוק ביום הולדתי ה-10. יופי של דרך לחגוג יומולדת

זה לא נמשך הרבה זמן, כי אני לא מצליחה להתמיד בשום דבר, אבל מהרגע ששמעתי על הפרויקט של סלונה ו-adidas ידעתי שאני חייבת להשתתף בו ולחזור לימי הריצה שלי.

זה מצחיק, כי בגיל 10 מה שנקרא ריצה ארוכה היה 1,000 מטר, כלומר קילומטר אחד, אבל חשבתי שזה יהיה קלי קלות.

אז חשבתי.

באימון השלישי התחילה לכאוב לי הברך. בדיעבד זה היה כנראה הדבר הכי טוב שקרה לי. למה? תכף אגיע לזה. מה שקרה אחר כך זה שרני (רן אלתרמן בשבילכם, המאמן של הקבוצה שלי בפרויקט findyourmore) נתן לי תרגילים לחיזוק הברכיים, תרגילים שאותם הקפדתי מאז לבצע באדיקות כל יום.

אני עושה תרגילים בעבודה

תוך שבוע עברו לי הכאבים. אבל זה לא נגמר שם. מתברר שב-35 השנים שחלפו מאז ימי חוג האתלטיקה ההוא, הרגליים שלי כבר לא קלות כשהיו, ומה שהיה קל לחברות האחרות הקבוצה, הלך אצלי הרבה יותר קשה.

שוב קיבלתי תרגילים כשיעורי בית ושוב עשיתי אותם מדי יום ולאט לאט התאוששתי. אני מודה, באמצע הדרך היה לי משבר, כשהבנתי שאני הרחק מאחורי כולן. אני לא רגילה להיות בסוף וזה היה מבאס רצח.

שלא תבינו לא נכון, לרגע לא חשבתי להפסיק לרוץ, זה רק שעלו בי הרהורים קיומיים האם יש בכלל טעם שארוץ עם הקבוצה, כי הרי אני סתם אעכב אותן. זה כמובן היה קשקוש, כי למרות שהאימון הוא בקבוצה, זה לא אומר שבהכרח כולן רצות אותו הדבר, ולמרות שהן דיווחו שהן רצו כבר 6 ק"מ, אף אחת לא צחקה עלי כשדיווחתי שהצלחתי לרוץ 3 ק"מ. להפך. הן עודדו אותי מכל הלב ואני אסירת תודה להן על כך.

האתגר של היום הוא החימום של מחר

מאז אני רק הולכת ומתחזקת וב-26.2 ארוץ בשמחה במקצה ה-5 ק"מ. ולמה אני חושבת שהמיחושים באימון השלישי היו הדבר הכי טוב שקרה לי? כי כבר בהתחלה נאלצתי ללמוד שזה לא הולך להיות לי קל ושזה דורש ממני הרבה יותר, כולל המון תרגילים בבית. אם כל זה היה קורה בחצי השני של הפרויקט, יש מצב שהייתי נשברת, מתפרקת, מוותרת. אבל ככה לא רק שלא נשברתי, אלא שמבחינתי המרוץ בסוף החודש הוא ממש לא הסוף, אלא רק ההתחלה. כי כמו שאומר הכיתוב על החולצה – האתגר של היום הוא החימום של מחר.



תגיות: ,

מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה