המרוץ של יעל נגד סרטן השד

מה עושה אישה שמגלה בגיל 30 וקצת שהסיכון שלה לפתח סרטן השד הוא 60%? ליוויתי במשך שנה את יעל רותם בדרך להחלטת חייה: ניתוח כריתת שדיים מניעתי ושחזור

03/10/2017
יפעת עמיאל קבלו עדכונים מיפעת
  • בדואר
  • RSS

יעל רותם מביטה אל האופק (צילום מסך)

ליוויתי במשך שנה את יעל רותם, צעירה בת 34 בלי זוגיות ובלי ילדים ועם סיכון של 60% לפתח סרטן שד בדרך להחלטת חייה ניתוח כריתת שדיים מניעתי ושחזור.

בית העלמין אילת, אוקטובר 2016: היא ניגשת לקבר בקצה בית העלמין, מנקה, מלטפת את ראש המצבה בעדינות. על הקבר כתוב בכתב עגול “צפי”. היא מעבירה את אצבעותיה על השם. לרגע היא נראית לי כמו ילדה שרק צריכה חיבוק מאמא שלה.

יעל רותם ומשפחתה לפני פטירת אמה (צילום מסך)

פגשתי אותה בערב סוכות בשנה שעברה, חיוך שווה לב, עיניים ירוקות טובות ועוצמה ממגנטת.

בבית קפה שכונתי היא מגלגלת את סיפורה, העשור האחרון של חייה יכול לפרנס סיפור חיים של אישה מבוגרת, “כשאמא שלי חלתה, חשבתי שיוצאים מסרטן השד” היא אומרת. שום דבר לא הכין אותה לדילמה שתהפוך את הבטן בשנים שיבואו.

ילדה בת 20 מלווה את אמה בכל שלבי המחלה, ארבע שנים מייסרות, מהגילוי של הגידול הראשון,  ועד תחושת הניצחון של הפעם הראשונה, ובכאב הנפילה עם גילוי גרורות במוח בפעם האחורנה. היא ראתה את הסרטן מכלה את אמא שלה. לפני עשר שנים אמה נפטרה.

אחרי שגם דודתה ואחותה חלו בסרטן השד- היה ליעל ברור:  “הדבר הזה שמסתובב במשפחה, עלול להגיע גם אליה”.

המסע שלה מתחיל שם – המרוץ נגד הגידול שעלול להתגלות בגופה. היא תעשה הכל כדי לא להיות עוד נתון סטטיסטי, היא תקח את השליטה מידיו של הסרטן שהפך לה את החיים יותר מידי פעמים.

יעל רותם (צילום מסך)

 

לקחתי מצלמה וליוויתי את יעל בתהליך המורכב: גנטיקאים העריכו את הסיכון שלה לחלות בכמעט 60% למרות שהיא איננה נשאית של המוטציה הגנטית BRCA שאחראית לסרטן השד.

ראיתי אותה מתלבטת, מתייעצת, מזיזה את הביקורת שהייתה לא פעם קשה, וגם תהיתי בעצמי “איך מחליטים לכרות איבר בריא? איך נכנסים לניתוח קשה כשלכל סיכון, יש סיכוי להיות בריא עד 120?”

אבל היא בשלה “לא מסוגלת לחלות, ואם יש משהו אקטיבי שאוכל לעשות, אעשה את זה”, אמרה בנחישות.

יש תור לניתוח, היא רועדת בצד השני של הקו, סוף דצמבר, והלב שלי (שהפך קרוב לשלה) החסיר פעימה.

בבוקר הניתוח, שרירי הפנים שלה קופצים בעצבנות, שעת האפס הגיעה – מציצה בפניה מחפשת את ההיסוס, אבל מוצאת שם שקט.

יעל ביום הניתוח, שקט בעיניים (צילום מסך)

היא נכנסת לניתוח מבחירה, ניתוח שעלול להתסבך, שעלול להשאיר אותה עם גוף שהיא לא מכירה וצלקת מוחשית, מזו הנפשית. הטראומה בליווי של החולות במשפחה, הרצון להמנע מהחולי, פחד המוות ,תחושת האין זמן חלחלו עמוק מידי ועכשיו כשהיא מורדמת, היד עם הסכין על גופה נותנת לה שקט.

יעל רותם, עו”ד במקצועה, בת 35 סיימה את התהליך והיום היא בריאה ושלימה ומתפנה לחיים עצמם

שאלתי אותה לא פעם בתהליך, “למה להיחשף? שהרי התהליך מורכב בפני עצמו, למה לעבור אותו מול מצלמה?” יעל אמרה לא פעם שהיא מקווה שהתהליך שלה יתן כוח לנשים אחרות שמתלבטות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה