המסע של חיי עם סרטן השד

הבדיקות האחרונות הראו שחלה החמרה. קירה הרגישה כישלון, והתביישה לשתף בתוצאות. עד שנזכרה למה החלה את המסע לשיתוף במחלתה: כדי להעלות את המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד

26/11/2012
קירה דורון קבלו עדכונים מקירה
  • RSS

מזה כשלוש שנים אני משתפת את עם ישראל במסע של החיים שלי עם מחלת סרטן השד. כתבתי על הרגעים הקשים של החיים, על הרגעים היפים, על ההישגים והפחדים שבין בדיקה לבדיקה ובין טיפול לטיפול. התאהבתי בכח הזה שהקהל נתן לי. כל לייק גרם לי לחייך עוד, כל תגובה חיממה לי את הלב, וכשאנשים זרים פנו אליי ברחוב כי זיהו אותי מתוכניות או מהרשת עשתה לי כל כך טוב.

עם כל ההישגים והבדיקות שהראו סימנים של נסיגה למחלה, התמכרתי לתמיכה ולאהבה שכל האנשים שמסביבי, הן הזרים והן הקרובים אליי, רק המשיכו להרעיף ולתת. כמו ששחקן מספר בהתרברבות על אודישן שהצליח לו, כמו ילד שמספר להורים על ציונים גבוהים, חייל שמספר סיפורי גבורה, גם אני סיפרתי על הנצחונות שלי.

הרגשתי שאיכזבתי את עצמי

הבדיקות האחרונות לא הראו שיפור... הבדיקות האחרונות אף הראו שיש אצלי סימנים חדשים בכבד. נשמתי נעתקה. כאילו נכלמתי מהתוצאות. ולא שיכולתי באיזושהי צורה להשפיע על התוצאות, אך הרגשתי כמעין כישלון.

שמרתי את התוצאות כסוד לעצמי מזה כבר כמה שבועות. הרגשתי שאיכזבתי את עצמי... פחדתי שאני מאכזבת גם את הקוראים שמצפים כל כך לרגע שבו אכריז שהמחלה כבר איננה בגופי. עד שנזכרתי, למה בעצם אני משתפת את כל עם ישראל בסיפור שלי.

דוקא בגלל האכזבה הזאת.

אישה שמגלה את מחלת סרטן-השד בזמן עוברת תקופה לא קלה. אבל היא מחלימה. ישנו תמיד את הפחד שהמחלה תחזור וגם אחרי שהיא בריאה היא ממשכיה להיות במעקבים שבודקים שאין חזרה של המחלה. עם החודשים והשנים, המעקבים פוחתים והופכים להיות אחת לשנה כמו אצל כל אישה "נורמלית". אבל כשאישה מגלה את מחלת סרטן-השד בגילוי מאוחר, היא חיה את כל חייה כתקופה אחת גדולה וארוכה כקשה. היא לעולם לא מחלימה. ובין לבין ישנן הבדיקות שבתוכן את מפחדת שיתברר לך שיש איזושהי החמרה במצבך.

מצב סטטי זה מצב מצויין. אם יש נסיגה של המחלה זה בונוס.

המחלה היא רכבת הרים

כחולה בסרטן כרוני, המחלה היא כמו רכבת הרים. את יודעת שיש עליה, את נהנית ממנה, תקופה של רגיעה, את מרגישה בהיי. אבל את שוכחות שבסוף העליה יש ירידה. הירידה היא תלולה. את חוטפת שוק. את לא ציפית לזה והפחד משתק אותך. אבל בסוף הירידה, את צריכה לזכור – יש רגע של רגיעה ואחריה תהני שוב מהעליה.

בחודש האחרון הרגשתי שאני בירידה... משותקת, חוששת, מבוהלת, לחוצה ואף מבויישת.

נכשלתי.

איכזבתי.

בעיקר את עצמי.

עכשיו אני שוב מרימה את עצמי.  זוכרת שזה לא סוף העולם. שיש עוד תרופות, שיש עוד הרבה מה לעשות. ואני חוזרת לעבודה... העבודה שבחרתי לעצמי לפני שלוש וחצי שנים: להעלות את המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד. כדי שנשים לא תצטרכנה לחיות בפחד הזה מגרורות. מהחמרות. כדי שנשים יוכלו לחזור לשיגרה של חייהן אחרי שנה-שנתיים של טיפולים. אני שוב לוקחת את עצמי כדוגמה קלאסית לגילוי מאוחר של סרטן השד.

כי לא תמיד הכל זוהר והכל יפה.

מחכה לתרופות החדשות

נכון לעכשיו החליטו שהטיפולים הכימותרפים שקיבלתי עד לפני כחודש כבר לא מועילים. הקו הנוכחי עשה את שלו ואין צורך לתת לי להמשיך לסבול את כל תופעות הלוואי. אני נהנית מתקופת רגיעה וחוזרת לתרופות ההורמונליות עד ששוב יהיה שינוי ואז אתחיל שוב טיפול כימותרפי מסוג שונה.

אני אומרת תודה על כל יום שבו אני חיה, מתפקדת, מאושרת.

מסתגלים למצבים.

מקווים להתפתחויות.

התרופה לגרורתיות נמצאת מעבר לפינה.

אבל עד שזה יקרה, אישה יקרה, לכי להיבדק!

-------------------------------------------------------------------------------------------------

פוסטים נוספים של קירה דורון




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה