המסע שלי להודו שהוביל לדבר מופלא

רנה ורבין מתארת במיוחד ל"סלונה" על המסע בהודו שהוביל אותה לפתוח הוצאה משלה "ערבי נחל" ולספר "אביב באיליריה". "הודו החזירה אותי בסופו של דבר אל הספרות", חושפת ורבין

30/10/2017
רנה ורבין קבלו עדכונים מרנה
  • בדואר
  • RSS

"ליידי קילמייקל מיהרה להתיישב במקומה ברכבת היוצאת מתחנת ויקטוריה אל הנמל, פתחה את הטיימס והתחבאה מאחוריו. כשנוסע נוסף נכנס אל הקרון היא הציצה בו בגניבה לבדוק מי הוא – אבל זה היה רק איזה כומר בעל חזות כנסייתית, זר גמור, והיא שקעה שוב אל מאחורי הטיימס בתחושת אשמה קלה. נשים בשנות הארבעים המוקדמות לחייהן, שהיו רעיות ואימהות למעלה מעשרים שנה, נידונות לסבול מתחושת אשמה קלה בכל פעם שהן עוסקות בפעילות שאין לה שום תכלית מלבד סיפוק עצמי; אבל ליידי קילמייקל שאפה להימנע במסעה מעיניהם של מכרים מסיבה טובה מזו. היא עוזבת את ביתה, את בעלה ואת משפחתה – כנראה לבלי שוב."

לפני שנה, קצת אחרי סדנת ויפסנה בהימלאיה וקצת לפני שברחתי מאיזה גורו מטורלל בקרלה, שכבתי על מיטה קשה יותר מהחיים עצמם ולא הצלחתי להירדם במשך לילות בחדר העבודה של חברה שלי מניו דלהי, ננדיטה, עורכת ספרים במקצועה. הייתי באותו זמן שקועה ברחמים עצמיים ואכזבה קיומית, בשל כל אותן סיבות נפוצות שגורמות לנשים לעזוב את חייהן ולנסוע למקום זר ורחוק כדי למצוא שם משהו.

רנה ורבין

ליידי קילמייקל, בת 42 בתחילת המאה ה-20, בעלת משפחה לונדונית מהמעמד העליון, עוזבת את חייה ונוסעת לאיליריה – אזור החוף שבין ונציה לדרום קרואטיה של ימינו. אני, בת 42 בתחילת המאה ה-21, רווקה תל אביבית ממעמד הביניים, טסתי להודו. ליידי קילמייקל מוצאת במסע שלה צייר בריטי צעיר שמתאהב בה ומשקם את הביטחון העצמי שלה, ופילוסוף וינאי מבוגר שעוזר לה לעבור תהליך של התבוננות עצמית ומחזיר לה את תחושת החופש והעצמאות. אני, למרבה היאוש, העברתי את רוב המסע שלי בתחושה שאני דווקא לא מצליחה למצוא בהודו את מה שבאתי לחפש שם.

ורבין בהודו

עברה שנה עד שהבנתי שבהודו כמו בהודו, המשאלה שלי אמנם התגשמה, ואפילו די בתחילת הדרך, רק לא באופן שציפיתי לו. בעצם נסעתי להודו כדי למצוא שם מדריך רוחני, או לפחות שיטה. עברתי מדרמקוט לרישיקש, לוורקלה, להאמפי, לגואה, למומביי. תרגלתי יוגה, מדטתי, הכרתי אנשים מרחבי העולם, ראיתי נופים יפהפיים, טיפסתי על הרים ושחיתי באגמים אבל לא הצלחתי להשתחרר מתחושת הכבדות הריקנית שהעיקה עלי. חזרתי ארצה אחרי שלושה חודשים מאוכזבת מהחיפושים.

אני חושבת שאם ליידי קילמייקל מייצגת את סוג הנשים שכמהות לחופש, לשחרור מעול של בעל וילדים שמתייחסים אליהן כמובנות מאליהן ומזלזלים בהן, אז אני הייתי מסוג הנשים שכבר יש להן חופש אבל חסר להן כיוון למקום שכדאי לעגון בו.

ורבין הודו

מה שבכל זאת מצאתי בחדר העבודה היפה, גדוש ארונות הספרים, של ננדיטה היה מדריך עב כרס שכתבה קבוצת עורכים ספרותיים הודים, ובו הם מנו מאות המלצות, בהתאם למצבי חיים ורגש שונים: ספרים שמתאימים למשבר גיל שלושים ולמשבר גיל שבעים, להתמודדות עם קנאה, בגידה, נטישה, הזדקנות, שכול, תשוקה יוקדת, אהבה נכזבת, וביניהם לא מעט ספרים שמעולם לא שמעתי עליהם, שכתבו סופרים שנשכחו מזמן, ורק תולעי ספרים מהקולוניה הכי גדולה לשעבר של האימפריה הבריטית עדיין זוכרים להם חסד נושן. החזקתי בידי אוצר בלום.

בלילה האחרון בחדר העבודה של ננדיטה שלחתי ווטסאפ הססני לבוס שלי לשעבר בידיעות ספרים, דובי איכנולד. מה דעתו שכשאחזור לארץ אפגש איתו לבדוק אפשרות של הקמת הוצאת ספרים משלי, בשותפות. התחרטתי מיד אחרי ששלחתי. מה אני, משוגעת? איזה אדם שפוי בדעתו מחליט להשקיע את כל כולו בספרים, בעידן שאנחנו חיים בו? אבל הוא ענה תוך פחות מחמש דקות – כן.

ורבין הודו

את הספר הראשון בהוצאת ערבי נחל (שזה פירוש השם ורבין ברוסית) דווקא לא מצאתי במדריך ההודי, כי הדרכות מיסטיות לא יכולות להיות כל כך פשוטות וגורואים הם תמיד מעצבנים. כשחזרתי ארצה קראתי את כל הספרים המומלצים שהזמנתי מאמזון אינדיה ואף אחד מהם לא היה בדיוק מתאים. התעקשתי על משהו מאד מסוים, ספר שיעודד וישמח וירומם את הנפש, שארצה לעגון בעולם המתואר בו במשך חודשים ארוכים של תרגום ושהקריאה בו תהיה מענגת גם בסיבוב השישי, בהגהות האחרונות. זה היה חורף קר וקשה וחסר השראה.

אבל יום אחד עלה בדעתי לעבור על הרשימות בסוף הספרים שהזמנתי, אלה שמונות ספרים נוספים שיצאו באותן הוצאות, ובאחת הרשימות האלו הסתתר "אביב באיליריה" של אן ברידג'. חוף מבטחים ספרותי, מגולם ברומן יפהפה שכל כולו אמונה בחשיבותן של אמנות ושל תרבות יפה, בכוחה של אהבה, במשמעותה של מחויבות. ובנוסף לזה – כיף טהור.

וכך קרה שהודו החזירה אותי בסופו של דבר אל הספרות, השיטה האחת שתמיד השיטה אותי. ככה זה במסעות. כל אחת מקבלת את מה שהיא מחפשת באופן שמתאים לה.

עטיפת הספר

** הכותבת, רנה ורבין, יצאה לדרך עם הספר הראשון פרי ההוצאה אותה פתחה – "ערבי נחל" – ובתרגומה - "אביב באילריה" מאת הסופרת אן ברידג'.

על הספר: ליידי גרייס קילמייקל, אשת החברה הגבוהה, יפהפייה בשנות הארבעים לחייה, ציירת בעלת מוניטין, מחליטה לעזוב את ביתה ואת משפחתה – את בעלה הכלכלן המבריק שמזלזל בה ובעיסוקה ומגלה עניין באישה אחרת, את שני בניה הבוגרים האדישים לה ואת בתה המתבגרת, בבת עינה, שלאחרונה החלה גם היא להתנכר וללעוג לה. גרייס חומקת מלונדון בחשאי ויוצאת לבדה למסע באיליריה, אזור החוף של קרואטיה.

בדרכה היא פוגשת את ניקולס האמפריז, בחור אנגלי צעיר בשנות העשרים לחייו שנאלץ לוותר על חלומו להיות צייר ופנה ללימודי אדריכלות במצוות אביו הגנרל. ככל שמתפתחת ומתהדקת ידידותם, בין היתר סביב אהבתם המשותפת לציור, ניקולס, הצעיר העוקצני והמדוכדך, צומח ומשתכלל באמנותו, ואילו גרייס משתחררת רגשית. הם עוברים מסע משנה חיים. תובנותיהם ורגשותיהם מתחדדים אף יותר בעקבות מפגשם עם "הפרופסור", פילוסוף אוסטרי נבון ומעמיק ראות, שעוזר לשניהם להבין את מעמקי נפשם ולהתמודד עם תשוקותיהם, עם חרדותיהם, עם בני משפחתם ועם הקשר החדש והמסעיר שמתפתח ביניהם.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה