המסך ירד

ערוץ 2 נוקט באסטרטגיה של טיפול בהלם: בעוד גופי תקשורת אחרים מתפתלים למוות לפני קיצוץ של מילה כתובה או צילום של דקה, ערוץ 2 עשה זאת באבחה אחת והורידה תכניות אקטואליה חשובות, לצד קיצור המהדורה המרכזית. כיצד מסבירה זאת יו"ר חברת החדשות תמי רווה? ראיון

19/12/2012
סמדר סלומון קבלו עדכונים מסמדר
  • RSS

כרעם ביום בהיר ומלווה במנגינה ששייכת לקטגוריית סרטי האימה עלתה אתמול בערוץ 2 השקופית שזו לשונה: "שינויים בלוח השידורים: בעקבות מדיניות הממשלה נאלץ דירקטוריון חברת החדשות לקצץ בתקציב חברת החדשות. כתוצאה מכך, מהיום המהדורה המרכזית תקוצר והתוכניות "שש עם" ו"פגוש את העיתונות" לא תשודרנה." בנוסף, את ההודעה הזו הקריאו שדרי החדשות בסוף כל מהדורה בערוץ.

התגובה הראשונית שלי, בעודי אוחזת בקפה ומחכה לדייט היומי שלי עם עודד בן עמי, הייתה "אתם צוחקים עלי, נכון?" תחילת השידור של "סברי מרנן" כבר הזימה את הקונספירציה שהקדימו את אחד באפריל. ובכל זאת במונחים קליניים מדובר במוות פתאומי, אף אחד לא הכין אותנו להחשכת המסך (יסלחו לי יוצרי סברי מרנן). בניגוד למאבק המתמשך בערוץ 10, ערוץ 2 נתפסה כעוגן בטוח, כרשת ביטחון שאליה תמיד נוכל ליפול. אז מה קרה? הספורט הלאומי להאשים את הממשלה בכל מה שקורה במדינה כולל חלקיק האבק שנכנס לי לרשתית העין, הוא פעמים רבות מוצדק, אך התחושה שלי אתמול הייתה קשה ולא נוחה. הקפה כבר איבד מטעמו כיון שכעיתונאית התחלתי להבין מה קורה פה ואכן הבוקר דברים החלו להתבהר.

הרי שערוץ 2 כמו ערוץ 10, הם ערוצים מסחריים וקיימים למטרות רווח, בימים הטובים לא זכור לי שאיש חילק דיבידנדים לציבור. ערוץ 2 הוא כמו כל עסק שצריך להתנהל נכון, אז מה קשורה כאן מדיניות הממשלה?

תמי רווה,  יו"ר חברת החדשות בערוץ 2, מגיבה לעניין: "ההחלטה שהתקבלה אתמול אינה קשורה לממשלה ולמדיניותה. חברת החדשות שהיא חברה עצמאית הממומנת דרך הרשות השנייה על ידי הזכייניות רשת וקשת נקלעה לקשיים כלכליים ונאלצת בימים אלו לקצץ 20 מיליון שקל מהתקציב, מאחר ולזכייניות אין את הכסף הדרוש להעביר להמשך פעילות.

אם כן, מדוע בשקופית נכתב כי הקיצוץ בתוכניות החדשות נובע ממדיניות הממשלה?

"השקופית היא לא של חברת החדשות, אלא הועלתה ע"י רשת שזו הפרשנות שלהן למצב. אני לא מבקשת כסף מהממשלה ולכן קיצצתי בבשר החי, אשמח אם יהיה כסף לזכיינים".

התחושה העיקרית היא שערוץ 2  נוקט באסטרטגיה של טיפול בהלם, אסטרטגיה טיפולית ידועה שננקטת בעיקר כשרוצים לזעזע מישהו. למרות שתמי רווה הזימה את תחושתי זו במילים "פשוט צריך לקצץ" הרי בעוד גופי תקשורת אחרים מתפתלים למוות לפני קיצוץ של מילה כתובה או צילום של  דקה, ערוץ 2 עשה זאת באבחה אחת וזה הצליח! המסך ירד, והמדינה רעשה.

אם נניח לרגע בצד את רגשות האמפתיה או חוסר האמפתיה שיש לחלקכם לערוץ עצמו, הרי שערוץ 2 הינו בבואה של מערכת התקשורת כולה הנמצאת כמו מערכות רבות במדינה במצב של חולי מתקדם. ומה שקרה אתמול קורה כמעט מדי יום בגופי תקשורת רבים רק כשהגזע שלהם נכרת הוא אינו משמיע הד, ומבחינה זו ערוץ 2 עושה לנו שירות.

לצערי, בניגוד למערכות אחרות כגון הנמלים או האחיות נחיצותה של גוף תקשורת בריא לא תמיד ברורה לציבור הרחב. לכולנו ברור למה אנו זקוקים לאחיות, לכולנו ברור מה יהיה ההפסד הכלכלי כשיסגרו נמלי ישראל, אך לא לכולם ברור למה צריך תוכנית חוקרת? למה אסור שעוד עיתון ייסגר? אלו לא ברורים לכולם.

נכון, המאבק על הענף עליו יושב ענף התקשורת  נוגע במישרין לאנשי התקשורת רבים שבימים אלו מאבדים את מקור פרנסתם, לאנשי תקשורת ששכרם נשחק לאורך השנים האחרונות, לאלו שהמילה הכתובה היא נשמת אפם וכעת בבורסת המילים הכתובות מנייתן צונחת ונצבעת מדי יום בצבעים אדומים כהים מקודמיהם ביום אתמול. אבל לא פחות מכך המאבק על ענף התקשורת נוגע לכולנו, לכל אחד מכם. תקשורת אינה רק עוד תוכנית אינפורמטיבית, היא המקום שבוא המרחב הדמוקרטי בא לידי ביטוי. כעיתונאית שחיה מדי יום את השחיקה הזו ועדיין נאחזת בדבר שאני הכי אוהבת לעשות - לגלות את האמת - אני יודעת שהעיתונים יוצאים בזמן, אך אני מסתכלת בעיניים כלות אחר אובדן התקציבים לעיתונות חוקרת, על עיתונים שהפכו למגזינים ופחות למקור מידע חדשותי בעל ערך ומעורר מחשבה בקרב הציבור. תפקיד העיתונות הוא לקלף את השכבה העליונה מעל המתרחש בחברה, בפוליטיקה, בבריאות, ברווחה ולהביא לנו את הגרעין האמיתי ממנו עשויים הדברים.

ואני דואגת, אני דואגת מפני תקשורת שתהיה בנויה מסיפורי יחצנות ולא בנויה מסיפור האמת. ומבחינה זו הסיפור של ערוץ 2, של ערוץ 10, מעריב ועוד גופי תקשורת רבים שנמצאים בקשיים כלכליים הוא העניין של כולנו.

אתמול שוחחתי עם חברה בטלפון שלא הבינה מדוע אני מזדעקת מהקיצוץ בתוכניות החדשות כאשר האחיות אשר עושות ימים כלילות בעבודה מפרכת שובתות וזה יותר חשוב. לשאלתה עניתי: מאבקן מוצדק מאין כמוהו, ואני אפילו די מתקנאה בהן, גם אנחנו העיתונאים צריכים אילנה כהן אחת שתצעק שלא מספיק לתת לנו דמי חנוכה כדי שנעבוד. שכדי לקרוא מילים איכותיות  צריך לשלם יותר. מועצת העיתונות בישראל, האם שומעת? עבור.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה