המילואים של הנשים

הגברים יוצאים למלחמה והנשים נשארות בבית עם הילדים, החרדות, המזרנים הרטובים מפיפי, והקריירות שנדחקות הצידה: מי ישלם להן על העבודות השקופות האלה, ועל ימי העבודה שהן מפסידות?

19/11/2012
בילי מוסקונה-לרמן קבלו עדכונים מבילי
  • RSS
» בילי מוסקונה לרמן. צילום: טל אטרקצי

אורח החיים היומיומי של נשים מעצב את הפרקטיקות לדרישות הפוליטיות החברתיות והכלכליות שלהן, או במילים של סימון דה בובאר: "האישי הוא הפוליטי". מהרגע שהתחיל מבצע "עמוד ענן" בדרום, הניחו הנשים מהיד את כל מה שהיה להן ונשאבו לתוך המרחב הביתי. גם בשביל לטפל מבחינה רגשית בכל הההפרעות שצפות למעלה עם הישמע האזעקה הראשונה וגם בגלל העובדה הפשוטה, שברגע שהגנים ובתי הספר לא פועלים הופכות הנשים להיות בייביסיטריות של כל המרחב הביתי. תשאלו, "מה לא בסדר פה? הרי זו מלחמה. הרי זה מצב חירום. הרי זה ברור מאליו!". והרי לכם המשוואה: הגברים יוצאים למילואים והשכר שמחושב להם מתכתב עם ימי העבודה האזרחית; הנשים חוזרות למרחב הביתי מתוך אוטומציה שגם איש לא מערער עליה, גם הן עצמן לא מוחות עליה, וגם אף אחד לא מעלה על דעתו לחשב את חזרתן הביתה בעיתות חירום כעבודה משולמת.

הסיבות לתופעה הזאת נדונו על ידי אין ספור מחקרים פמיניסטיים. אחד ההסברים הוא שנשים מחונכות ומתובנתות לפעול, לעבוד, לבשל, לכבס ולעשות קניות, לטפל ברמה הפיזית והרגשית תחת המושג "אהבה". נשים אוהבות את בני ביתן, ילדיהן ובני זוגן ומקום שפועל מתוך אהבה ואיכפתיות לא מבקש כסף עבור מעשיו. ב2005 הוציא מותג הבגדים  "קום איל פו" חוברת לא דקה תחת הכותרת עבודות שקופות ובה נוסחו ואויירו כל תפקידי הנשים במרחב הביתי החל משטיפת כלים, דרך איסוף גרביים, ועד ייעוץ רגשי ומכוון לבן הזוג והילדים בחייהם מחוץ לבית.

פעם שמעתי מפי מרצה פמיניסטית את הסצנה הבאה: תארו לכם חייזרים יורדים לכדור הארץ ומגלים שחי שם זן של בני אדם. הם יוצאים בבוקר לעבודה שעבורה הם מקבלים ניירות שניקראים "כסף", שממנו הם חיים. על כל הכדור הנוסחה הזאת עובדת חוץ מאשר לגבי עוד תת סוג של בני אדם שמכונה נשים, הנשים על הכדור עובדות עבור מושג שבני האדם קוראים לו "אהבה" שעליו הן לא מקבלות כסף.

אגב, ההתניה הזו, שנשים עובדות בחינם, כל כך חזקה שהיא גלשה כמובן גם למרחבי שוק העבודה, שם נאלצות נשים רבות לעשות בחינם חלקים גדולים מעבודתן בגלל הזליגה של מה שנחשב טוב לב, או אכפתיות כלפי הבוס. אחת הסיבות שלנשים אין עוז ואומץ לבקש משכורות גבוהות יותר היא האמונה העמוקה בבסיס התרבות שעבודת נשים נעשית בחינם. ואת האמונה הזאת נשים כרגיל ראשונות לאמץ.

נחזור ל"עמוד ענן" ששיתק את כל הדרום וממלא את ידיהן של נשים בטיפול בילדים ובמבוגרים. נשים שהיו עד אתמול מורות, מנהלות מפעל, מזכירות, מוכרות במישרה מלאה ועוד עשרות סוגי מקצועות.

ב31 לאוקטובר 2000 קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה המכירה בעובדה שנשים הן המפתח ליצירת תהליכי שלום וסיום סכסוכים אלימים. בהחלטה נקבעה חובת המדינה לשלב נשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות ובייחוד באלו שעוסקים בסוגיות של שלום וביטחון. 37 מדינות בעולם, כולל ישראל  אימצו את תוכנית הפעולה הכוללת הזאת הנקראת החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם. על פי ההחלטה, הצורך לשלב נשים נובע מכך שנשים הן אלה שתדענה מה המשמעות של תקיפה כזאת, מבחינת הילדים, מקומות העבודה, ארגון הבית על כל שלוחותיו, גם זאת הכלכלית  בעת יציאה למבצע. וכשנשים תתחלנה לשבת בישיבות מבצעיות, תעלה מול הטיעונים לצאת או לא לצאת למבצע העובדה למשל שמחיר מבצע צבאי הוא מזרונים רטובים מפיפי של ילדים מוכי חרדה, כמו שורת המזרונים שראיתי בנחל עוז בבוקר שלאחר התקפת טילים. ותעלה גם העובדה שנשים לא משולמות על הפסקת עבודתן, ויעלו עוד עובדות שיחברו בין אורח החשיבה הפונקציונאלי לאורח החשיבה האזרחי.

הרגע הזה, כשיקרה, יהיה חצי הדרך לגאולה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה