המילה חמלה לא גרה כאן יותר

משהו גדול ורע מאוד קורה אצלנו בחברה- ריקבון מתפשט ומשתלט, מוסר מתפורר, פשיעה משתוללת. כן, זו החברה שלנו, ואני מפחדת לגדל כאן את הבנות שלי

05/06/2012
מאיה רענן קבלו עדכונים ממאיה
  • RSS
» מאיה רענן

בוקר אחד התעוררנו למציאות הזויה. היא לא הייתה שם קודם, היא צצה ברגע אחד ואיימה לערער את יסודותיה של מדינת ישראל היהודית. יום אחד החליטו אויבינו לפתוח חזית נוספת נגדנו- הם שלחו עשרות אלפי אנשים,אפריקנים, לא סתם, במטרה להציף את מדינתנו הקטנה, הנאבקת לשרוד, ולהשחית את תושביה.

זה מה שיכול היה לחשוב זר שהגיע בימים האחרונים לארץ ועד כה היה מנותק מכל ידיעה חדשותית. הוא כנראה לא יודע שהאנשים הללו הגיעו ממדינות מוכות מלחמה, עוני, רעב ומחלות. הוא לא יודע שכדי להגיע לכאן הם עברו גיהינום וחלקם הגדול נחטף ועונה בדרך. הוא לא יודע שהם האמינו שהם מגיעים למקום שבו יש רסיסים של חמלה, למקום שבו קדושה ואהבת אדם הן מנת חלקם של התושבים, עם ההיסטוריה שלנו והבסיס היהודי אפשר היה לצפות שזה מה שהם יחשבו. הוא לא יודע את הפרטים הללו משום שהוא נחשף למציאות אחרת. הוא נחשף לאווירה שהמילה חמלה כלל לא שוכנת בקרבתה, גם לא הבנה, הזדהות, עזרה ויחס אנושי לכל אדם באשר הוא אדם. את המילים הללו הוא לא מכיר. הן נמצאות פה, בשוליים, מקוימות על ידי קומץ אנשים שמואשמים בנעיצת סכין בלב האומה בשל היותם חומלים.

אבל לא, זה לא המצב. לא התעוררנו בוקר אחד למציאות ההזויה הזו, היא מתרחשת ונבנית מזה מספר שנים, בעידוד של השלטון בתקופות מסוימות, בעצימת עין של השלטון בתקופות אחרות ובהדחקה של מרבית האזרחים עד לרגע שבו מישהו הבין שמשהו גדול ורע קורה פה. לא בהכרח בדרום תל אביב.  משהו גדול ורע מאוד קורה אצלנו בחברה- ריקבון מתפשט ומשתלט, מוסר מתפורר, פשיעה משתוללת. כן, זו החברה שלנו, אנחנו. חייבים לעצור את זה, אבל בשביל לעצור את זה צריך למצוא אשמים, צריך לפעול, צריך לשנות, צריך לעשות ואנחנו לא כאלה. לא ייתכן שאנחנו אשמים. לא ייתכן שמערכת חינוך רקובה וממשלה מסיתה באמת אשמים במצב הזה. חייב להיות אחראי אחר, הרי אנחנו יהודים, העם הנבחר. לא ייתכן שאלה אנחנו, אלו חייבים להיות אחרים, רק זרים יכולים לזרוע פשיעה בחברה התמימה והזכה שלנו. הם ולא אחרים.

הצלחנו להסיט את האשמה מהאשמים האמיתיים, הרי זה יושב בול- יש זר, הוא במקרה גם כהה עור וחריג במראהו, הוא אומלל, הוא חי ברחוב, הוא בא ממדינה אכזרית וידע זוועות רבות, ברור שהוא אשם.

א-ב-ל. כן, תמיד יש אבל.

הצלחנו להסיט את האש ומצאנו אשמים לכאורה. בעצם המעשה הזה אנחנו פוגעים בדור הבא שלנו יותר מבכל פעולה אחרת. אנחנו מביאים ילדים לעולם ומחנכים אותם לחמלה, לאהבת אדם, לכך שכל בני האדם שווים, אבל אנחנו לא באמת מאמינים בזה ויותר מכך- אנחנו מתעלמים לחלוטין מהבעיות האמיתיות שיישארו גם כשהפליטים יעזבו- מערכת חינוך רקובה ואלימה, חברה ששליטיה אינם אנשים מוסריים והם מנחילים את המוסר הרקוב שלהם למאמיניהם, חברה שמחפשת אשמים בכל תחלואיה.

הבאתי ילדות לעולם ומאז אני עסוקה בחינוכן לאהוב את האדם באשר הוא, לחמול את הסובל והאומלל, לקחת אחריות על טעויות, להיות אנשים טובים. אני מחנכת אותן על ברכי הטוב והאהבה ואני מרגישה כמו מיעוט הולך ונעלם, אני מרגישה שהערכים שלנו ארכאים ולא תואמים את האקלים החברתי.

ואני מפחדת.

עוד בסלונה נגד גזענות

>> רונית הבר, עורכת סלונה, קוראת לבלוגרים להשמיע קול נגד גזענות

>> נעמי רמתי מכפר שלם על השפה של ההסתה

>> סמדר סלומון על הטעות האומללה של פרופ’ רפי קרסו כי מהגרים מפיצים מחלות

>> ספיר סלוצקר-עמרן על הטרמפיסטים שנזכרו מאוחר מדי בתושבי השכונות

>> רותם אילן על ליל הבדולח הישראלי: לילה בלי תקווה

>> דובי קננגיסר על הפיקציה התקשורתית הקושרת בין מסתננים לאונס




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה