"המחלה היא מתנה גדולה שקיבלתי לחיי"

''יום אחד פקחתי עיניי וראיתי שאני לא רואה בעין אחת''. רחלי בהרל חושפת את התמודדותה עם טרשת נפוצה ומזמינה אתכם לתמוך בפרוייקט שלה: שני ספרי הדרכת תזונה ומתכונים להורים ולילדים

29/01/2018
גוף ונפש קבלו עדכונים מגוף ונפש
  • RSS

מאת: רחלי בהרל על מחלת הטרשת הנפוצה

לפני כ-20 שנה, כשהייתי בת 27, התעוררתי בוקר אחד, באמצע שנת הלימודים, לעוד יום כמורה לתיאטרון בחטיבת הביניים בה עבדתי. פקחתי עיניי וראיתי שאני לא רואה בעין אחת. בקול רועד ביטלתי את הגעתי לבית הספר ופניתי לרופאת המשפחה. זו העבירה אותי לחדר המיון באיכילוב, והם בתורם שלחו אותי למחלקת עיניים. בשלב הזה הייתי מוכנה לעשות כל מה שיגידו לי. שלושה ימים שכבתי מחוברת לאינפוזיית סטרואידים. ההטבה הייתה כמעט מידית. עם תום האשפוז פצחתי במסכת בדיקות ואת האבחנה: טרשת נפוצה, קיבלתי בטלפון ציבורי, באמצע בדיזנגוף סנטר.

ההלם היה גדול. הרפואה הקונבנציונלית הציעה לי טיפול ארוך טווח בזריקות או אינפוזיות. אך משהו בתוכי סירב להאמין שזהו גורלי מעתה. הייתי נשואה טרייה, מלאת מרץ לעבודה במקצוע שלי, בבימוי והוראת תיאטרון ופתאום הכל עצר. הייתי בחורה מאוד קונבנציונלית אבל הייתי במאבק על חיי. חיפשתי דרכים אחרות. גוגל לא היה זמין אז. שכרתי את שירותיה של סטודנטית מאוניברסיטת תל אביב והפכתי אותה למנוע חיפוש אנושי.

רחלי בהרל אלבום פרטי

אמרתי לה "תמצאי לי כל מה שאת יכולה על ריפוי טבעי מטרשת נפוצה". היא עשתה זאת, ועולם חדש ומרתק נפתח בפניי. גיליתי שהרבה נעשה בעולם וגם בארץ בתחום הריפוי הטבעי של מחלות מכל הסוגים. למה אף אחד לא דיבר איתי על זה? תהיתי ביני לבין עצמי. בביקורי אצל הנוירולוגית העליתי בפניה את השאלה, ותשובתה המתפתלת הייתה עבורי אור ירוק לחיפוש שלי. בשלב הזה אמרתי לא לתרופות ויצאתי למסע חיי. הדרך לא הייתה פשוטה. חוויתי התקפים רבים ביניהם בעיות ראייה, חוסר תחושה בגפיים, זרמים חשמליים בעמוד השדרה, סחרחורות קשות ועוד תופעות שונות. פעמים רבות נעתי בין תקווה לייאוש, אבל גיליתי שאחרי הייאוש והפחד אני יכולה תמיד לחזור ולבחור בעשייה, ובזה אני טובה. מהר מאוד הגעתי לנושא התזונה והתעמקתי בו.

רחלי במטבח

ניסיתי, אני חושבת את כל שיטות התזונה שנקרו בדרכי – מיקרוביולוגיה, תזונה לפי הרפואה הסינית, ההודית, תזונה לפי סוג הדם, פלאו, טבעונות ובטח יש עוד. הבנתי גם שלמצב הנפשי שלי יש השפעה משמעותית על מצבי הגופני. התחלתי לתרגל סוגים שונים של התעמלות וכן הרפיות, מדיטציות ודמיון מודרך. הבנתי שגם אם הרבה אנשים אומרים לי "יוגה זה טוב", למשל, עליי לבדוק את הדברים על עצמי.

למדתי המון במסע על עצמי. פגשתי בו את הפרפקציוניזם שלי בגדול. אותה אנרגיה בלתי מתפשרת, שכוללת אי הקשבה למה שהגוף והנפש שלי צריכים, שהיא זו שעזרה לי ליצור את המחלה. וכן, אני אומרת שאני יצרתי אותה, לא בכוונה, מתוך תמימות, אבל ברור לי שזו לא הייתה "מכה משמיים". ההבנה הזו, עם כל הקושי לקבל אותה, היא גם זו שעזרה לי להירפא.

"אם את מאמינה שאת יכולה לקלקל, תאמיני שאת יכולה לתקן" (פרפראזה על רבי נחמן מברסלב). הפרפקציוניזם שלי פגש אותי גם בחיפוש הבלתי מתפשר אחרי פתרון יחיד ומוחלט אחרי "נוסחת הבריאות המושלמת". עם השנים הבנתי שבעצם אין מקום בו אוכל לקבל תשובה מתמטית לאיך להשאר בריאה, אלא מדובר בחיים מתוך הקשבה לעצמי, ומדובר על שטחים שונים שבהם כדאי לי תמיד לשאוף לאיזון: תזונה, מערכות יחסים, שינה ומנוחה, ניהול מתחים, פעילות גופנית, בריאות מחשבתית (וכתוצאה מזה רגשית) ותפישה רוחנית.

רחלי בהרל צילום אלבום פרטי

התזונה הפכה להיות כלי מרכזי עבורי בטיפול בעצמי. יצרתי לעצמי תזונה שאני מכנה אותה 'טבעית', המבוססת בעיקרה על הצומח, ומטרתה לאכול אוכל בצורה הטבעית שלו וכמה שפחות ארוז, מעובד וקפוא.

כשנולדו הילדים שלי (היום בני 15 ו-17) גילתי את האתגר המורכב של להאכיל משפחה בתזונה בריאה, כשהאוכל בחוץ כל כך שונה. הבנתי שאני צריכה להיות אטרקטיבית. הייתי הרבה שעות במטבח בניסיון ליצור מאכלים  טעימים ופשוטים, כדי שלא נרגיש חוסר או געגוע לטעמים התעשייתיים. חיפשתי ספרים שיעזרו לי בכל השאלות שהיו לי בנוגע לניהול בית בריא, וכשלא מצאתי ספר כזה החלטתי לכתוב אותו. כבר 10 שנים שאני בתהליך של כתיבת ספר תזונה ומתכונים להורים, ועם הזמן הצטרף אליו עוד ספר שכתבתי עבור ילדים, שבו יש מתכונים למאכלים שילדים אוהבים, אבל בגרסה הבריאה הוא מלווה באיורים וחרוזים בנושא אוכל.

רחלי בהרל אלבום פרטי

כשהבנתי שהספר שלי להורים הוא לא רק ספר מתכונים, חברתי לזהורית שייחי, תזונאית קלינית שהספרים הקודמים שלה כיכבו אצלי במטבח. יש בי תחושת שליחות, מתוך ההבנה שלי שתזונה כל כך משפיעה על הבריאות.

היום, כשאני בת 47, אני מרגישה שאני חיה עם הכותרת של המחלה בשלום, וללא סימפטומים (טפו טפו טפו למען הזהירות), והתזונה הטבעית שאימצתי משחקת תפקיד מרכזי בשמירה על בריאותי. בשלב כלשהו הבנתי שהמחלה היא מתנה עבורי. מסע ההחלמה קרב אותי לעצמי ודייק אותי בכל ההתייחסות שלי לחיים. היום אני מורה של מורים לתיאטרון במסגרת "תכנית קרב למעורבות בחינוך", ואני מרגישה שאני מביאה רחלי אחרת מזו שלפני המחלה. אני הרבה יותר רגועה היום, ולמרות שאני מורה לדרמה, אני כבר לא עושה דרמה מכל דבר".

** הכותבת, רחלי בהרל, כתבה עבורנו במיוחד על מחלת הטרשת הנפוצה כדי לעורר מודעות ומזמינה אתכם לתמוך בפרוייקט שלה בהדסטארט

הספרים שלי יוכלו לצאת לאור רק אם אגיע ל 100% מימון בהדסטארט. אתן מוזמנות (ומוזמנים כמובן) להיות שותפות, להיכנס לקישור, לבחור לכן תשורה מהשפע שאנו מציעות ולתמוך בפרויקט 

דוגמאות לחרוזים מספר הילדים:

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאָמַרְתִּי טָעִים, אֶת זֶה אֲנִי זוֹכֵר.

אֲבָל הַיּוֹם פִּתְאוֹם, יֵשׁ לְזֶה טַעַם אַחֵר.

אֲנִי מוּכָן לֶאֱכֹל כִּמְעַט כָּל דָּבָר,

בִּתְנַאי שֶׁמּוֹסִיפים לוֹ קְצָת-הַרְבֵּה סֻכָּר.

גַּם אִם תַּגִּידוּ מֵאָה פְּעָמִים "הָאֹכֶל כְּבָר עַל הַשֻּׁלְחָן",

זֶה לֹא עוֹזֵר, כִּי הָרָעָב שֶׁלִּי עֲדַיִן לֹא מוּכָן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה