המהפכה התחילה

מחאת הקוטג' מתרוממת, וסלונה מגישה לכם 7 קישורים לטורים שהם חובת קריאה, הם הדלק שמנתח ומזין את המחאה הציבורית העצמאית, אפילו ג'ודי מוזס מצטרפת

20/06/2011
מערכת סלונה קבלו עדכונים ממערכת
  • RSS
» צילום: ThinkStock

זה למעלה משבוע שכמה אזרחים הרימו פה מאבק הידוע בשם "הקוטג'" שמזין את המדיה במאמרים צודקים ורושפי אש. סלונה מתכבדת להציע לכם רשימת קריאה של טורי הדעה היותר נשכניים ומוצדקים שפורסמו בעיתונות הרשת ובבלוגים:

רוח הבלהות של בעלי ההון - דרור פויר

"כשזוג צעיר עובר לגור אצל ההורים כי אין לו כסף למשכנתא או לשכר דירה, והעשיר קונה מטוס פרטי; כשאני מהרהר בתוגה אל מול גביע קוטג' בסופר בעוד אלה מתחרים על עוד נכס ציבורי שהופרט - איך לא אקנא? כשהם מוגנים במקלטי המס שלהם, ולנו אפילו גן הילדים לא מוכר כהוצאה מוכרת - איך לא נקפוץ את האגרוף?" (גלובס)

הקוטג' הוא דלק בגלגלי המחאה - תמי זנדברג

לייק לקוטג' לא בא במקום שום מחאה ציבורית אחרת. הוא מבטא עניין ציבורי המוני בנושא פוליטי מסוים, וזו התחלה. יתכן שמחאה זו תתרחב ותגלוש לנושאים פוליטיים נוספים, ויתכן שתישאר קוריוז נקודתי ותו לא. בכל מקרה, אי אפשר לזלזל ברגע ציבורי בו כמות גדולה מאוד של אנשים עוברת פוליטיזציה ומחליטה לנוע לפעולה, ולו סמלית. גם אם זו מחאה טריוויאלית או מובנת מאליה, יש חשיבות לאופן ולעיתוי שבו היא פתאום מוגדרת ומקבלת חיים. (מהבלוג: "עבודה שחורה")

המחירים גבוהים? זה השכר הנמוך, טמבל - מירב קריסטל, ynet

"שכר המינימום והקצבאות, לעומת זאת, הם אחידים וכלליים. אם וכאשר הם יעלו, הם יגררו למעלה את כל החצי התחתון של סקאלת השכר. במגזר העסקי טוענים שהעלאת שכר תגרום לסגירת מפעלים, אך זאת טענה שקרית ודמגוגית: רוב העובדים במפעלים היצרניים, בתעשייה ובהייטק, משתכרים הרבה יותר מהמינימום; רוב העובדים בשכר רעב מועסקים במגזר השירותים, בחברות השמירה ובסופרמקרטים שמוכרים את הקוטג'". (ynet)

תעשיית קוטג'ים - דובי קננגיסר

הסיפור הזה הוא קיצוני, אבל הוא אנקדוטה נאה כדי להדגים את מה שאני חושב שניצב בלב הסוגיה: בישראל נוצרה תרבות של ביקושים קשיחים. או, בביטוי הנפוץ יותר, תרבות של מגיע לי. ברגע שאדם מתרגל לרמת חיים כלשהי, או לצריכת מוצר כלשהו, הויתור על המוצר הזה אינו סתם כורח בלתי נעים, אלא פגיעה מהותית בכבודו ובזכויותיו של אותו אדם. כמו אותם סיפורים על נשים שדרשו להמשיך לקיים את סגנון החיים הראוותני שלהן אחרי גירושין מבעל עשיר, כך גם הצרכן הישראלי חושב שזה שהתנאים השתנו לא צריך לגרום לשינוי באורח החיים שלו"....."תרבות האוברדרפט שפושה בקרב חלקים מסויימים באוכלוסיה נכנסת לאותה קטגוריה. כך גם מחירי הדירות המאמירים והאנשים שמוכנים להכנס לחובות אסטרונומיים כדי לרכוש דירה, כי אי אפשר בלי. אינני יודע מה הסיבות לתרבות הזו, ועד כמה היא באמת יחודית לישראל (אני מניח שלא ממש). אבל המצב הוא שאנשים מתייחסים לכל מוצר שהם רגילים לצרוך כאל מוצר שהערך שלו עבורם גבוה מאוד, מבחינת המחיר שהם מוכנים לשלם עבורו". (מהבלוג: "לא שומעים").

הממזרים שינו את הכללים - ניתאי פרץ

"חרדי צעיר מבני ברק בשם איציק אלרוב הצליח לעשות מה שהשמאל מנסה ללא הצלחה מאז גוויעת מחאת הפנתרים השחורים: לגבש את הכעס שהאזרח חש על יוקר המחייה ולהפוך אותו לתנועת המונים. בעלי ההון נתפסו עם המכנסיים למטה: מוזי וורטהיים, שרכש את מחלבות טרה בציפייה לעוד שנים רבות של קרטל מכניס, מרגיש שהוא קם בבוקר מרוח בקוטג', כדבריו. מסכן, הממזרים שינו את הכללים". מהבלוג: "הרהורים של אבא".

דיאטת קוטג' - דפנה הראל כפיר

האם מישהו טרח להרים את הכפפה? האם מישהו שם באמת בדק איך ייתכן שכל היצרניות מעלות מחירים בתדירות כה גבוהה ובסמיכות כה גדולה? האם מישהו שם באמת בדק אם חומרי הגלם באמת התייקרו וכמה אנחנו משלמים בהשוואה לחו"ל? אז זהו, שלא. אבל לא מאוחר מדי, וזה הזמן להכות בברזל בעודו חם. (גלובס)

המלחמה האיומה על הגבינה - תיקון עולם

מסתבר שאם יש דבר אחד שמאחד את תושבי פיסת האדמה המסוכסכת הזאת, היא העובדה שכולנו אוכלים קוטג'. הרופאים כורעים תחת העומס? אני בריא כרגע, זה לא צריך להטריד אותי; העובדים הסוציאליים לא מצליחים לגמור את החודש? מעולם לא ביקרתי בלשכת הרווחה, שהם יתמודדו עם זה בעצמם; משרד האוצר לוקח כסף מניצולי השואה כדי לכסות את הגירעון של הרשויות המקומיות? סבתא שלי, שברחה מגרמניה ב-33', נפטרה לפני שנים, היא כבר לא צריכה את הכסף הזה. העיקר שאני אוכל להמשיך לקנות גבינה עם גושים בפחות מ-8 שקלים. (אהרון מהבלוג "תיקון עולם").




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה