המאבק על הטיפול בילדים חולי סרטן

הסיפור של הדסה עין כרם הוא מוזר, חסר הגיון, עם תוצאות מחרידות שככל שמבינים אותו יותר כך מבינים אותו פחות. בשורה התחתונה ילדים חולי סרטן לא מקבלים טיפול חיוני

14/06/2017
תהלה פרידמן קבלו עדכונים מתהלה
  • בדואר
  • RSS

אחרי שהמון אנשים שאלו אותי מה בעצם הסיפור עם הדסה ולמה תפסתי צד ומה העניין.

הנה סיכום הסיפור מבחינתי:

המאבק סביב טיפול בילדים חולי סרטן וסביב הנעשה בהדסה עין כרם מגיע בימים אלו ממש לישורת האחרונה שלו. זה סיפור מוזר, חסר הגיון, עם תוצאות מחרידות שככל שמבינים אותו יותר כך מבינים אותו פחות.

תקציר האירועים לטובת מי שאיכשהו פספס- לפני חצי שנה התגלעה מחלוקת חריפה בין קבוצת רופאים מומחים לטיפול בסרטן ילדים, לבין מנהל בית החולים שלהם. המחלוקת סבבה סביב מספר הילדים בו רופא יכול לטפל באופן אחראי וסביב הרצון של בית החולים להשתיל מח עצם לילדים במחלקה משותפת עם מבוגרים, דבר שמבחינת הרופאים היה ייהרג ובל יעבור כיוון שלדעתם, המגובה במחקרים, הוא מעמיד בסכנה את הילדים.

אל מול הרופאים ניצב מנהל בית החולים, שהובא על מנת לשקם ולהציל בית חולים שקרס כלכלית. זה ביקש ליצור לבית החולים מרכז רווח באמצעות טיפול והשתלות בילדים חולים ממדינות אחרות, שמשלמים לבית החולים סכומים גדולים שיכולים לסייע בשיקומו ולכן העלה באופן דרמטי את מספר המטופלים. הוא גם ביקש למנוע מהרופאים לעזוב כאיש אחד אל בית חולים אחר, מחשש, שוב שהדבר יוביל לאנרכיה בבית החולים ולקריסתו.

מכאן ואילך קשה מאד לעקוב ולהבין מה בעצם קרה. לא בגלל חוסר באינפורמציה. הדברים סוכמו על ידי בית הדין לעבודה שגיבה את תום הלב שבהתפטרות הרופאים ואישר שהם אכן פעלו מכוח מחויבותם ל״שבועת הרופאים״ ולאמונתם המקצועית והמוסרית. הדברים גם נחקרו בתחקירים תקשורתיים מהימנים.

 

בית חולים שדה לילדים חולי סרטן  (צילום: אלון מור)

קשה מאד לעקוב כי לא ברור איך, ממחלוקת עניינית שאפשר לכאורה לפתור אותה באמצעות הקשבה וגמישות, או התערבות משמעותית של משרד הבריאות, הגענו עד הלום: מחלקה שנותרה ללא רופאים, ילדים חולי סרטן שנותרו ללא מטפלים ופוזרו לכל רחבי הארץ באופן שכשלעצמו פוגע קשות בבריאותם. רופאים מומחים שיושבים על הדשא בגן סאקר במקום להציל חיים ושכניסתם לבתי חולים על מנת לסייע בטיפול בילדים שהם מכירים נמנעת כחלק מהמאבק בהם. רופאים מחליפים שלוקטו מכל מיני מקומות לעשות תורנויות וכנראה לא יכולים להתמודד עם החולים שנותרו. אחיות שקורסות ומאיימות בעזיבה בגלל טעויות מסכנות חיים בטיפול שניתן לילדים שנותרו במחלקה. תבערה גדולה. פיקוח נפש.

מבט אל תוך בית חולים שדה לילדים חולי סרטן  (צילום: אלון מור)

המשבר הזה אמור היה לעורר את נציגי הציבור הנבחרים, הפוליטיקאים, לפעילות תזזיתית. אם לא לשם הצלת הילדים החולים, אז לפחות לטובת הרווח הפוליטי. אחרי הכל מי לא רוצה לזכות באהדה הציבורית שבהצלת ילדים חולים? אז נכון, הדבר נמצא בתחומי אחריותו של שר בריאות, איש בעל עוצמה פוליטית שמרתיעה את כל האחרים מלהתקרב, אבל כעת כשהכל קרס וילדים נמצאים בסכנת חיים, מצופה היה שרבים נוספים יתגייסו למאמץ. ושוב, גם כאן- ההיגיון הרגיל לא עובד. דממה פוליטית. לא ראש העיר ירושלים שנותרה ללא מענה לילדים חולי סרטן, לא שר האוצר שמכוחו מבוצע תהליך ההבראה בבית החולים ובטח לא ראש הממשלה. אף אחד.

אל המקום הזה, בו נכשלו המערכות המנהליות, הרגולטוריות וגם הפוליטיות נכנס בשבוע האחרון הציבור הרחב.

תושבי ירושלים שהבינו, גם אם באיחור, שלמרות כל ההבטחות וההתחייבויות של שר הבריאות ומשרדו- אין בירושלים מענה רפואי לילדים חולי סרטן. בניגוד לגוש דן בו יש שלוש מחלקות שכאלה, למיליון האנשים הגרים בירושלים וסביבה, אין ולו אחת וזאת בשל סירוב משרד הבריאות לאשר לבית החולים השני בעיר לאפשר לרופאים לטפל בילדים חולי הסרטן.

המחאה הציבורית מתעוררת (צילום: אלון מור)

מחאה ציבורית מתארגנת בימים אלו בעיר, מגובה במעקב התקשורתי אחרי הפרשה. תושבים הזורמים אל המאהל שהקימו המשפחות בגן סאקר. עצרת תמיכה שתתקיים היום במתחם תחנת הרכבת שבעיר, עצומות, צעדות, הפגנות, רבנים וראשי קהילות המנסים להשמיע קול, מחאה. אלו עדין צעדים ראשונים ומהוססים. הקושי בלהבין מה בדיוק התרחש, חוסר ההיגיון ורמת המותשות והייאוש של ההורים לילדים החולים שאחרי חצי שנה של מאבק נמצאים בקצה גבול היכולת שלהם לפעול- הופכים אותה לקשה להנעה.

המחאה הזו מנסה לפרוץ את האדישות הפוליטית ולגרום למערכות למלא את תפקידן הבסיסי- לדאוג לאזרחים. אם תצליח המחאה הציבורית תהיה זו דוגמא נוספת לכח של איכפתיות וסולידריות חברתית להצליח במקום שבו הפוליטיקה הממוסדת נכשלה. דוגמא שאולי תחזיר לנו את האמון בעצמינו וביכולת של חברה דמוקרטית באמת להיות של האזרחים, באמצעות האזרחים לטובת האזרחים. אם היא תכשל יהיה הדבר עדות נוספת לעומק השבר שבין הציבור לנבחריו ולמידת חוסר התפקוד של המערכות האחראיות על הדבר הבסיסי בחיינו-הצלת החיים עצמם.

בואו להרים קול. לא להשאיר את הילדים החולים והוריהם לבד. לא להניח לחברה שלנו להפוך לג'ונגל בו אדם מופקר לבד לגורלו.

להיות רשת הביטחון אחד של השני.

בואו.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה