הם אונסים לא רק בחניונים

מיכל רוזין, מנכ"ל איגוד מרכזי הסיוע, על האונס המזעזע בחניון ב"גן העיר" בתל אביב: אסור שהוא יגרום לנו לשכוח ש-50% ממקרי הפגיעה המינית קורים בכלל בבית

13/05/2012
ח"כ מיכל רוזין קבלו עדכונים מח''כ מיכל
  • RSS

תחושת הביטחון האישית של כולנו מתערערת לנוכח הפרסומים הרבים לאחרונה על מקרים של אלימות בכלל ואלימות מינית בפרט. בסקר שנערך בהובלת הועדה לקידום מעמד האישה של עיריית תל אביב ביחד עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מרכז הסיוע בתל אביב ואתר כצעקתה, הראה כי 83% מהנשים שנסקרו, חוו פגיעה מינית במרחב הציבורי. נתון קשה המעיד על חוויה קשה של ביטחון אישי מופקר של מרבית מנשות העיר תל אביב. לתחושת חוסר הביטחון האישי מצטרפים המקרים הקשים של אי היענות המשטרה לקריאת האזרחים בעת מצוקה: נאנסת שחייגה למוקד 100 והמוקדנית אמרה לה ש"את לא נשמעת לי שאונסים אותך עכשיו", המקרה החמור והמכוער של חבורת הנערים שהשפילו, ביזו ופגעו באישה בחוף הים בבוגרשוב, ומקרי אלימות אחרים שלא נענו בזמן והסתיימו באסון.

כל אלה - חווית הפקרת הביטחון האישי, היעדר היענות המשטרה, סגירת תיקים וקלות הענישה, הם חלק מההסבר לכך שאחוז נמוך מהנשים בוחרות להגיש  תלונה במשטרה. שיעור הנשים המגישות תלונה במשטרה על אלימות מינית מקרב הפונות למרכזי הסיוע, עומדת על כ-20% בלבד.

האונס המזעזע שאירע בחניון גן העיר בתל אביב בליל שישי נוגע לכולנו בפחדים העמוקים ביותר ומעורר את סיוטי הלילה האכזריים ביותר עליהם גדלנו וחונכנו באגדות הילדים ובסרטים ההוליוודיים. מרכיבי עלילת האונס כוללים בדרך כלל את הלילה, החושך, הלבד, איש זר, אכזר... כל אלה הם לרוב חלק מהתסריט שעולה בדמיוננו כאשר אנו שומעים על אונס. הפעם המציאות תאמה את המיתוס במובנים מסויימים, אבל זה עדיין לא הופך את המקרים האלה לרוב.

צריך לזכור שמכל המקרים המדווחים למרכזי הסיוע מדי שנה רק 12% מהפוגעים הם זרים לנפגעת או לנפגע. השאר, מוכרים לנפגעים ולעיתים קרובות הם האנשים הקרובים להם ביותר- בני משפחה, בני זוג, מנהלים במקומות עבודה, וכד'. מנתוני מרכזי הסיוע עולה כי כ-50% מהמקרים של פגיעה מינית קורים בבית (של הנפגע/ת או הפוגע) ולאו דווקא כפי שהרוב נוטים לחשוב במועדונים, גינות ציבוריות, חניונים ושאר מקומות אפלים, צדדיים ושוליים.

האירוע המחריד גם מאיר את עינינו עד כמה שפת החוק ומערכת המשפט אינה יכולה תמיד להכיל את מורכבותם של מקרי האלימות המינית. על פי שפת החוק היבשה הנערה, היא שנאנסה. אך במציאות שניהם נאנסו – הנער והנערה. שניהם אולצו לקיים יחסי מין תחת כפיה, באיומים ובאלימות. קיום יחסי מין שלא בהסכמה היא הגדרתו של המושג 'אונס'. בשניהם בוצע פשע של חדירה שלא ברצונם, מעשה של השפלה וביזוי. שניהם חוו טראומה קשה וזקוקים לשיקום והחלמה.

הפגיעה המינית מתרחשת בכל קבוצות האוכלוסייה, על כל גווניה בחברה הישראלית. היא אינה פוסחת על אף קבוצה באוכלוסיה - ללא הבדל בין הרמות הסוציו-אקונומיות השונות, במרכז כמו בפריפריה, בקרב מיעוטים אתניים, בעלי אמונה דתית או נטייה מינית.

הכרה בעובדה כי פגיעה מינית מתרחשת על ידי אנשים מוכרים ובמקומות מוכרים אין בה כדי להרגיע את הציבור ולנסוך בו ביטחון אישי במרחב הציבורי, כי אם ההפך מכך. על הציבור ורשויות אכיפת החוק להיות ביקורתיים ונחרצים, לא רק כלפי אונס בידי אדם זר, אלא גם, כלפי מקרי אלימות המתרחשים מאחורי דלתות סגורות, בבתים או במקומות עבודה, בין אם מדובר באב האונס את בתו או להבדיל בראש עירייה שאונס את העובדת הכפופה לו.

>> הכותבת היא מנכ"ל איגוד מרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

קווי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית:

לנשים 1202 לגברים 1203

לנשים דתיות 02-6730002

לגברים דתיים: 02-5328000





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה