הלוחמות האמיצות ואימהות

לשרת בקרבי אינו מובן מאליו לאף צד במשפחה וגייסנו לשיחה כנה 3 לוחמות אמיצות שחושפות את ההתמודדויות, הקשיים והשיקולים שלהן לצד אימהותיהן

09/08/2018
מערכת סלונה קבלו עדכונים ממערכת
  • בדואר
  • RSS

הצד שלהן

"ברגע שהתחלתי לחשוב על הצבא, ידעתי שאני רוצה להיות לוחמת".

 ברוח גיוסי הלוחמות, תפסנו לשיחה שלוש לוחמות ושלוש אימהות על בחירה קרבית אחת.

נופר וסקר וליאת אטלי רווה

נופר וליאת צילום אלבום פרטי

הבחירה של סרן נופר וסקר להתגייס ללוחמה הגיעה כבר מילדות, נופר גדלה על ערכי התרומה למדינה, וחשיבותו של שירות צבאי משמעותי. האנשים הקרובים ביותר לנופר- שני הוריה ואף בן זוגה משרתים בשירות בתי הסוהר.

על הבחירה להתגייס נופר מספרת: "רציתי להתגייס לקרבי מאז שהייתי קטנה. רציתי לתרום למדינה ולהוביל. על הערכים האלו חונכתי בבית. התחלתי את השירות כמפקדת מחלקה וכסגנית מפקד פלוגה בגדודי מעברים, גדוד תעוז פלוגת איתן, משם התקדמתי לתחום הכליעה וחזרתי לתפקיד מפקדת פלוגה. לאורך כל התפקידים בחרתי להיות בצד המשפיע שמעורר את השינוי. בעלי משרת גם הוא בשירות בתי הסוהר, מה שיוצר שפה משותפת בינינו."

הכוח שלי להמשיך בדרך הזו נבע מאמא שלי ומהמשפחה. היא תמיד כיוונה אותי להישאר בצד הלוחם המשפיע והמשמעותי, וללכת עם הלב. הערך המוביל שלי הוא הטיפול בפרט. מדובר בפלוגה של כ-80 לוחמים, אני משתדלת ליצור קשר אישי, ולחנך את חיילי על ערכים ועל מקצועיות. אני מאמינה בכל ליבי שלפקודים שלי יש תפקיד מכריע בשמירה על המדינה".

מה היו החששות והציפיות שלך מהגיוס לתפקיד לוחמה?

"היו לי המון חששות אבל ידעתי שאני רוצה להיות מפקדת. אני מאוד מתחברת לתחום של עבודה מול אנשים, חניכה והדרכה".

את האמא ליאת, אשר הובילה את נופר במהלך מסלולה הצבאי שאלנו אם אי פעם חשבה שהבת שלה תהיה לוחמת? "מאז שנופר קטנה, עוד כשהיתה בגן היא ראתה את ההורים במדים ולשם חינכנו אותה, היא בחרה בקריירה צבאית ומבצעית כי זו שליחות בעינינו. דאגנו להנחיל את הדוגמא האישית והאחריות. אני משרתת בשירות בתי הסוהר מזה 25 שנים. אני עובדת במפקדה במחוז צפון כרשמת בכירה. מדובר בתפקיד עם המון אחריות, במסגרתו אני אחראית לטפל בעצירים שירצו את עונשם, ויגיעו לאוכלוסייה החיצונית מוכנים להתחיל את החיים האמיתיים בצורה הטובה ביותר. בעלי גם הוא קצין שם. זה ארגון בעל ערכים גבוהים ואחריות לפקודים שלנו. בצבא שירתתי בחיל האויר וכבר אז ידעתי שאני רוצה לחזור למדים. מהעבודה בשב"ס לקחתי את תחושת האחריות ומוסר עבודה, היה לי חשוב להעביר ערכים אלו גם לילדים. לאורך השירות נופר בחרה בתפקידים משמעותיים. היא רצתה להוות מודל לחיקוי ולהשפעה, ולכן בחרה להיות בגדודי המעברים. עוד מתקופת התיכון התנדבה נופר והייתה פעילה בתנועת נוער ובמחויבות אישית. יש לה רקע של אכפתיות סביבתית".

הקשר ביניכן מעורר השראה, איך אתן שומרות על קשר במהלך השבוע?  "אין יום שאנחנו לא מדברות, השעות הן שעות שונות מאם ובת רגילות, אמא יודעת לחכות אפילו עד לשעות הקטנות", נופר מספרת, "אחרי שבוע מאוד מאתגר, עם הידיעה שיש לי המון אחריות על הכתפיים, כיף לדעת שיש מישהו שאפשר לפרוק אליו את הבעיות. אמא מבינה את האתגרים שאני חווה כי היא נמצאת במערכת דומה".

"הקשר ביני לבין הילדים תמיד היה חזק", מוסיפה ליאת, "הילדים תמיד מספרים ומשתפים הכל בבית. זה ממשיך לאורך הדרך, אנחנו חוות הכל ביחד, בכל סוף יום אנחנו מדברות ומשתפות. אני תמיד אמא שלהם, עם או בלי המדים ואני תמיד דואגת לילדים ומחכה לטלפון לשמוע שהכל בסדר. אני מאוד גאה בילדה שלי, על הערכים היא מגלמת בדרך שלה, אני גאה בה שלקחה ממני ומהבית את הרצון לעשות ולתרום למדינה".

קארין ואילנה אברהמי

קארין ואילנה צילום: אלבום פרטי

הקשר החזק בין סמל קארין אברהמי ואימה, אילנה, רק הולך ומתעצם לאורך השירות הצבאי של קארין. קארין, לוחמת ומפקדת בגדוד קרקל אשר מתפקדת כאמא ללוחמים שתחתיה, מנהלת קשר צמוד עם אמה האישית אשר תומכת, מלווה ומסייעת לה.

על הבחירה להתגייס מספרת קארין: "אני אוהבת דברים פיזיים, אני לא מפחדת מהאתגרים התגייסתי בנוב' 15 לקרקל. בתקופת צוק איתן ראיתי כמה אנשים תורמים למדינה, והבנתי שאני מוכנה לסכן את החיים שלי למען מטרה טובה, וככה התחלתי להתייעץ והתעקשתי מאוד לקבל מיון לוחמות."

את האמא אילנה שאלנו אם אי פעם חשבה שהבת שלה תהיה לוחמת? "לא ציפיתי מראש שקארין תהיה לוחמת קרבית, זה לא קל לשלוח ילדה להיות קרבית, כי יש בזה הרבה סיכונים. אבל היום אני מאושרת בשבילה. רציתי שהיא תגיע למקום שהיא הכי רוצה ושיעשה לה טוב". קארין מחייכת ומדגישה: "אמא תומכת בבחירה, הכל היה בעצתה ובשאלתה".

על החששות והציפיות של קארין מהגיוס לתפקיד לוחמה היא מספרת "צפיתי לאתגרים, אני מודה על כל חוויה שעברתי בשירות. כור ההיתוך שחווים בצבא, ההיכרות עם אנשים מגווני אוכלוסיה שונים הייתה חוויה ייחודית בשבילי".

הקשר הקרוב ביניהן ריגש אותנו מאוד והתעניינו איך הן שומרות על קשר במהלך השבוע? "אנחנו מדברות כל יום. אני מרגישה שהשירות הצבאי חיזק את הקשר בינינו. אני בת שהגיעה אחרי שני אחים ואני רואה ומעריכה את הדאגה העצומה של אמא. תמיד הרגיע אותי לדעת שיש מי שמצפה לי, עם ארוחה חמה ומילה טובה. כמפקדת קיבלתי הרבה טלפונים מאימהות והבנתי את הדאגה של אמא.", קארין מספרת.

"כאמא אני משתדלת להיות מעורבת ככל האפשר", מוסיפה אילנה, "אני רואה את הכח של אמא במעורבות בשירות הצבאי".

אביב ונטי לוי

נתי ואביב צילום אלבום פרטי

עוד לפני שסמל אביב לוי התגייסה להיות לוחמת בתותחנים היא לא נרתעה מנורמות חברתיות והייתה הנערה הראשונה שהצטרפה לקבוצת הכושר הקרבי. נטי לוי, אימה, מלווה אותה מהבחירה בתפקיד, לאורך ההכשרה ועד היום, בתפקידה כמפקדת בגדוד 334.

 על ההחלטה להתגייס אביב מספרת: "ברגע שהתחלתי לחשוב על הצבא, ידעתי שלוחמה זה הכיוון שלי, לא הייתה לי התלבטות ולא חשבתי על תפקידים אחרים. בתחילת י"ב חיפשתי קבוצת כושר קרבי להתאמן בה. ראיתי הודעה בבית ספר, דיברתי עם המאמן, והוא הזמין אותי לאימון. ניסיתי לחפש מישהי שתבוא איתי וכשלא הצלחתי הלכתי לבד. בהמשך הצטרפו עוד בנות לאימונים.

"אני זוכרת עוד נקודה משמעותית שגרמה לך להינעל על שירות קרבי", מוסיפה נטי, "בגדנ"ע שעברתם בבית הספר".

"בגדנ"ע כששאלו כל אחד איפה הוא רוצה לשרת אמרתי שאני רוצה להיות לוחמת בקרקל", אביב נזכרת בהתרגשות, "בסוף המסע שעשינו בגדנ"ע היה מקטע של זחילה על אבנים. כל השכבה ירדה לזחול, זה היה קשה מאוד, היינו מותשים. ברגע שעמדתי לוותר המפקד ירד לידי, התחיל לזחול ולדרבן אותי. שם הבנתי שאני יכולה לעשות הכל ולהגיע לאן שאבחר".

״בהתחלה לא כיוונתי דווקא לתותחנים, אבל יש פה שילוב מיוחד בין לוחמה כבכול הגדודים לבין התמקצעות בתותחנות. זה תפקיד מעניין מאוד. בסיום מסלול ההכשרה יצאתי ישירות לקורס מפקדים יצאתי לקורס מפקדים כי רציתי להיות זאת שמשפיעה. משם הגעתי להיות מפקדת בגדוד 334״.

את נטי שאלנו על היציאה של ביתה לקורס מפקדים "אביב מגיעה מתחום ההדרכה. היא היתה חזקה מאוד בצופים ואפילו ריכזה שבט. הייתי בטוחה שהיא תתגייס לתפקיד הדרכתי בהתחלה ניסיתי לשכנע אותה לרדת מהרעיון של קרבי, אבל היא היתה מכוונת מטרה. אבא של אביב הוא חרדי, זה לא ברור מאליו שיכיל כזה דבר. הרצון של אביב לתרום ולעשות משהו משמעותי היה חזק וגם אני וגם אבא שלה ידענו שהיא נחושה כי אלו הערכים שהיא גדלה עליהם. היום אני יודעת שהמסלול מאתגר מאוד אבל הוא נותן לאביב הרבה כלים לחיים, היא יוצאת עם חוזק ויכולת התמודדות. כל הבנות שבוחרות להיות בקרבי, צריכות לבחור את זה מהלב ובאמת לרצות ולהאמין בתפקיד".

שאלנו את אביב על החששות והציפיות שלה מהגיוס לתפקיד לוחמה? ״חששתי בעיקר להיות לבד. עד שהתגייסתי, בבית הספר ובצופים, היו לי חברים שהכרתי במשך הרבה שנים. פחדתי שבצבא אני לא אצליח להתחבר ולא אמצא אנשים שיוכלו להיות קרובים אלי״, אביב משתפת, ״בשבוע הראשון התחושה שלי היתה שאין בנות שמתאימות לסגנון שלי, אבל עם הזמן הכרתי את כולן ומצאתי חברות שאני בטוחה שילוו אותי כל החיים. ככל שעוברים יותר חוויות ואתגרים יחד החיבור מתחזק. החברים הם אלו שמחזיקים אותי ברגעים הקשים. גם החברות בבית תומכות ואומרות שהן לא היו יכולות לדמיין אותי בשום מקום אחר, שאני עושה משהו משמעותי ושהן גאות בי״.

 על שמירת הקשר ביניהן הן מספרות לנו: ״בהתחלה היינו מדברות כל יום, נטי מספרת, ״היה לי קשה מאוד כשאביב יצאה מהבית. עכשיו התדירות קצת ירדה כי אביב עסוקה מאוד. אני יודעת שהשירות משנה ומעצב אותה, הוא נותן לה הרבה משמעות. התפקיד מבגר בבת אחת וזה השפיע גם על מערכת היחסים ביננו. אני לא אשכח את מסע סוף המסלול של אביב. הצטרפנו, ההורים, לצעוד עם החיילים את אחד הקילומטרים האחרונים. אחרי קילומטר היינו אמורים להפסיק אבל החלטתי שאני לא פורשת. אני צלמת במקצועי וכשהמצלמה ביד אני לא מוותרת. המפקד אישר לי להמשיך איתם, רצתי אחריהם ותיעדתי עד הקילומטר האחרון. זה היה יום חם, וכשראיתי את אביב עם אלונקה וקסדה בקושי זיהיתי אותה, לא האמנתי שזאת הבת שלי. זה גרם לי להעריך ולהעריץ אותה עוד יותר. הבנתי כמה חוזק יש בה. רק לראות אותם במסע אפשר לי להמשיך״.

אביב מוסיפה בחיוך: ״אני זוכרת את אמא רצה לפנינו, מצלמת וגורמת לכולם לחייך״.

״אני הייתי בצבא בתפקיד משרדי״, נטי משתפת, ״אביב מגשימה את כל מה שאני רציתי להיות״.

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה