הישרדות הודו, שבוע 2

התל אביבית הנמרצת חורשת את הודו ומחפשת את הנאן ההודי המושלם, אבל גם מתגעגעת לנסקפה וקוטג' מהבית

07/02/2011
תל אביבית נמרצת לשעבר קבלו עדכונים מתל
  • RSS

רקע:

בשבוע האחרון הצלחתי לשרוד את הלילות הקרירים בזכות גרביים מצמר טיבטי שקניתי לי (20 שקל), הפכתי את המרפסת שלי למוקד עליה לרגל ויצרתי אחוות שכנים נעימה באמצעות בקבוק רום (10 שקל), כמה בקבוקים של קולה, כוסות, קשיות, נרות (1 שקל) וקטורות (3 שקל). הצלחתי להימנע ממצוקות עיכול כלשהן - לעומת רוב הסובבים שלי שנראים סובלים מאוד, התארגנתי על משקפי ראיה (430 שקל למסגרת בלתי שבירה מטיטניום) במקום הזוג שנשבר לי ביום של הטיסה וגם גיליתי שאיבדתי את המטען של המצלמה שלי ורכשתי טלפון הודי כפי שראוי שיהיה למטייל וותיק (120 שקל).

מטרה קולינרית:

לאתר את ה chees garlik naan האולטימטיבי. naan הוא אחד מ-10 הסוגים השונים של הלחם שיש בהודו והוא המוצלח מבין כולם. מזכיר קצת את הלאפה שלנו אך אם מוסיפים לו שום בצורה נדיבה ומפזרים מעליו או לתוכו גבינה צהובה שמותחת באפייה, זה הופך לחוויה פחמימתית כוללת מעוררת השראה. עד עכשיו כל הנאנים שטעמתי לא ענו על הציפיות והזכירו רק קצת את מה שאני זוכרת מהביקור הקודם שבו התמכרתי למאכל הזה.

נאן שומני שחום ומדיף ריח בצקי שמהול בשומיות ארומטית

עדכון משבט השקיעה:

אנשים רגילים נבלעים כאן בתוך ההמון של הפריקים הצבעוניים ואלה בתורם מתנתקים באמצעות אוזניות אלחוטיות עתידניות כדי לשדר שהם בלתי ניתנים להשגה

חידה שבועית:

לכל המסעדות בארמבול 4 פרמטרים שלפיהם אנחנו התיירים מחליטים האם כדאי לאכול שם:

1. מהירות הגשת האוכל 2. קירבה למקום מגורים 3. טעם של האוכל שמוגש בה ו-4. המחיר.

אז מה אתם הייתם בוחרים אם הייתם מגלים ש:

- יש מסעדה אחת טעימה מאוד, זולה ורחוקה מאוד.

- יש אחת קרובה מאוד מהירה מאוד, זולה מאוד וממש לא טעימה

- יש אחת קרובה מהירה וטעימה, אבל יקרה

- יש אחת קרובה, טעימה וזולה אבל לוקח שעתיים לקבל בה את מה שהזמנם

תגלית קולינארית שבועית:

קציצות שעשויות ממחית תפוחי אדמה, ממולאות בירקות ובצימוקים ומוגשות ברוטב אגוזי סמיך ועשיר. או במילים אחרות malai kofta

כמו שאתם יכולים לראות הקציצות שלי יצאו קצת יותר דומות לנקניקיות :-)

לא ידעתי אם לקבל את המחווה של הטבח כמחמאה או כעלבון אבל מה שבטוח הוא שבשביל גילוי טעמה של המנה היה ללא ספק שווה להגיע להודו.

שוס השבוע:

בכל השירותים ההודיים יש שלטים הכתובים עם טושים צבעוניים שבהם ההודים מפצירים בתיירים מערביים לא לזרוק לתוך האסלה נייר טואלט (ואם בכל זאת תנסו לעשות את זה תגלו שהוא לא יורד עם המים), ולכן יש בכל השירותים ההודיים יש פח. כאן נגמר החלק ההגיוני של השוס, כי הבעיה היא שאת הפח ההודים ממקמים דווקא בפינה הרחוקה ביותר מהאסלה- בדיוק מתחת למשתנות של הגברים.

בסוף הטיול הזה אני אהפוך לקולעת נייר הטואלט המדופלמת ביותר, מרוב ניסיונות הקליעה.

געגוע שבועי:

נס קפה וקוטג'. מתפתח אצלי מחסור דו שבועי חמור בקפה איכותי ובכמות נדיבה של סידן כי הקפה כאן לא מזכיר לא בצבע לא בטעם ולא בריח את הקפה האמיתי, וכל הגבינות ההודיות דומות יותר במרקמן ובטעמן לטופו צמיגי חסר טעם.

>> מתוך הבלוג של תל אביבית נמרצת





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך