הטיסה הראשונה שלנו ביחד

אני, שפעם בקושי הצלחתי לעבור טיסה בעצמי לקחתי איתי ותחת חסותי אוצר קטן גדול ומאד שובב והוא היה חבר שלי פיצפון. שנתן לי יד וחיבוקים. ובזכותו קישקשתי עם השכנים

20/08/2017
שירלי טמיר קבלו עדכונים משירלי
  • בדואר
  • RSS

אני רוצה לחלוק איתכן חוויה טובה. משהו קטן שעשה אותי גאה.

אני, מהאמהות שקשה להן, כן. הייתה לי לידה קשה. החלמה קשה. והיה לי קשה להפוך לאמא. קשה להבין מה זה בכלל אומר מבחינתי להיות אמא.
קשה להתארגן מחדש על סדר העדיפויות ועל החיים החדשים. קשה למצוא את המקום של הזוגיות בתוך השלישיה. קשה לעכל את האחריות הכבדה. קשה להכיל את כובד האהבה. קשה כי כמעט הכל כבד ובכל זאת צריך להרים, צריך לסחוב.
קשה ללמוד איך בעצם לאהוב.

קשה כשכואב. פיזית, בגב, בכפות הרגליים ולפעמים גם בלב. קשה כי מעייף כל כך.
וקשה, כי זה פשוט הרבה.
הרבה שינויים גדולים, מציפים ותמידיים.
קשה שיש מציאות שאני נדרשת בה.. להרבה. להמון. וקשה להסתגל. שאני כבר לא ילדה.
ושהמבוגר האחראי הוא בעצם... אני.

שירלי טמיר

ובנוסף לכל זה, בהתחלה (שהיא הכי קשה), גם היה לי קשה להודות שקשה. מה שגורם לעוד המון קשיים בדמות חיוכים מזוייפים ורגעים מאד בודדים. כן, הרבה יותר "קל" להיכנע להרגשה הרעה. קל גם להתבצר בה. קל לרחם על עצמך במיוחד כשאת באמת זקוקה לרחמים. קל גם להפוך להיות תלויה ותלותית. וקל לאבד אמונה עצמית.

אבל אני רוצה לספר לכן משהו. סיטואציה מהחיים.

אתמול טסתי לחו"ל לבד עם הקטנציק שלי. היינו אמורים לנסוע כמשפחה אבל צץ משהו לבעלי בעבודה והוא היה חייב לדחות ביום את הטיסה. אז טסנו לבד. הוא אני. יחדיו. ואפילו שקצת חששתי מהמשימה. התרגשתי מההזדמנות לעצמאות ותחושת מסוגלות.

שירלי טמיר לבד

ושימו לב היה כיף. כן. כיף. אני, שפעם בקושי הצלחתי לעבור טיסה בעצמי לקחתי איתי ותחת חסותי אוצר קטן גדול ומאד שובב והוא היה חבר שלי פיצפון. שנתן לי יד. וחיבוקים. ובזכותו קישקשתי עם השכנים. ונכון, שהוא גם ברח לי ברגע הכי לא מתאים וגרם לי להפקיר את התיק עם הדרכונים. וגם הוא קצת שפך עלי מיץ. צעק לי באזן. ובעט לי ברגליים.
אבל. התמודדתי עם זה. והכלתי את זה. ועשיתי את זה בעצמי.
הייתי גם אמא שלו וגם פשוט אני.

וזה מרגש אותי שאני שהכל כל כך ותמיד קשה לי - עשיתי משהו "בקלות". וזה מלמד אותי שיעור על הערך בעצמאות. ועל מסוגלות.

אז, אני רוצה לומר לך, את, שנמצאת אי שם, ומרגישה שקשה לך. שקשה מאד. שקשה מידי. ואולי גם לפעמים מרגישה שזה אפילו גדול עליך. מרוב שזה ענק. מרוב שזה אדיר.

שתדעי, שזה "נורמלי" שקשה ואת לא לבד בזה. וזה "מותר" להרגיש ככה. וגם שזה לא לתמיד.

כן. את, שמרגישה עכשיו מפורקת, שבקושי מזהה את עצמך במראה, את - עוד תעשי דברים מדהימים. חזקים. ועוצמתיים. זה יקח קצת זמן. אולי אפילו הרבה. אבל יגיע היום שלא יהיה לך קשה.

** הכותבת, שירלי טמיר, פרסמה את הטקסט במקור בדף הפייס שלה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה