החיים שאחרי המוות

מדינת ישראל היא מעצמה בתחום הפוריות ומובילה בתחום ההפריה מזרע אדם מת. היכולת להתערב במעשה הבריאה מעניקה לרבים תקווה אך מעלה גם שאלות מורכבות שאין עליהן תשובה אחת נכונה

14/08/2017
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

בסדרת כתבות חדשה של תאגיד השידור כאן, מוצגת בפנינו המציאות המורכבת של ילודה באמצעות תרומת זרע. הפרק הראשון בסדרה, ששודר אמש, עסק בשאלות הכואבות במיוחד של הפריה מזרע של אדם מת.

כותב אלון שרביט:

ישראל היא מדינה שמקדשת את החיים והילודה. עוד מהציווי המקראי של פרו ורבו ועד המענקים של בן גוריון למשפחות ברוכות ילדים. לכן מובן מדוע מצפים מכל אישה להיות אימא וכיצד הפכה ישראל למעצמת פוריות, שגם מובילה בעולם בתחום ההפריה מזרע של אדם מת.

במהלך צילומי הסדרה, נחשפתי לילדים שמחפשים דמות אבהית, זהות ושייכות לאחר שנולדו מתרומת זרע. ולהורים שאיבדו את בנם ממחלה או מנפילה בעת שירות צבאי ומבקשים להיות סבא וסבתא לנכד מהזרע של בנם שנפטר. מצד אחד, הלב יוצא אליהם ולכאבם להיאחזות שלהם בתקווה בפיסת החיים שעוד נותרה. מצד שני, אתה חושב על העובדה שאותו ילד ייוולד מראש יתום ועל ההשלכות הכואבות של המציאות המאוד מורכבת הזאת.

הסדרה מציפה את המורכבות האתית, הרפואית ואולי גם הפילוסופיות של המתח ביין החיים למוות וההתערבות שלנו, אם תרצו, במעשה הבריאה, ביצירת החיים שלאחר המוות. שאלות שלא היו קיימות עד לפני כמה שנים ומונחות היום על שולחננו עם התקדמות הרפואה. החיים והמוות שני צדדים של אותו מטבע. בסיפור הסדרה שלנו אנחנו למדים שהמציאות מורכבת מהרבה יותר צדדים ממה שאולי נדמה לנו.

הפרק הראשון בסדרה:

בהמשך השבוע נביא כאן את סיפורה של דוריאל קובלנץ, שנולדה מתרומת זרע.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה