החיים בלעדיו

באותו יום, בשעה 14.15, בסיום טיול בכרמל עם חברים, בעלי שלומי, החבר הכי טוב שלי, התיישב לפתע על הקרקע, חייך אלי, התנצל שהוא עייף וזקוק מעט למנוחה, ועצם עיניו לתמיד. דום לב סיים שלושים וחמש שנים מאושרות

05/04/2017
מירי וורצל קבלו עדכונים ממירי
  • בדואר
  • RSS

כל אדם צריך שני דברים. שיאהבו אותו ושיאמינו בו. לי היה בעל כזה, שאהב אותי והאמין בי. עד בלי די.

חיי נחלקים לשניים. חלק א' עד  האחד למרץ 2014 שעה 14.15, וחלק ב'  החל משעה 14.16.

באותו יום, בשעה 14.15, בסיום טיול בכרמל עם חברים, בעלי שלומי, החבר הכי טוב שלי, התיישב לפתע על הקרקע, חייך אלי, התנצל שהוא עייף וזקוק מעט למנוחה, ועצם עיניו לתמיד.

דום לב סיים שלושים וחמש שנים מאושרות.

מירי וורצל

שלומי היה האדם שהוציא אותי מן הכוח אל הפועל. הוא האדם שבזכותו התשובה הקבועה שלי לשאלה מה שלומי הייתה : לייף איז ביוטיפול. על חיי העיב גמגום קל שדבק בי בגיל שנתיים. זה לא הפריע לי ללמוד משפטים,  אבל כמו צל גדול, זה תמיד היה שם.

באחת מפגישותינו הראשונות שאלתי את שלומי האם הדבר ה"זה"  מפריע לו. הוא צחק. "כל עוד יש לך מה להגיד" אמר  "ויש לך, זה לא משנה איך את אומרת את זה".

אני מופיעה בבתי משפט, מעבירה הרצאות, לרופאים וסתם לקהל מתעניין, (בתחום שלי, רשלנות רפואית), ונהנית מכל רגע. היה מישהו שגרם לי להאמין שאני מסוגלת לעשות זאת, גם אם מדי פעם גמגום קל וחינני עוצר לרגע את השטף. שני סרטנים, הוצ'קינס ב-2009  ושד ב-2011, לקחתי בקלות, אבל דיכאון שתפס אותי בשל תרופה שניתנה ללא הדרכה מתאימה הפיל אותי חזק לקרשים.

האיש שהחזיק לי את הראש מעל המים חצי שנה, עד שהתגלתה הסיבה והדיכאון חוסל, היה שלומי. וככה אני מוצאת את עצמי  בלי האיש שהיה שם תמיד בשבילי.

קמנו משבעה, ולפני עמדו שתי אופציות. להתרסק, או לזכור שיש לי שני ילדים, ואני חייבת להמשיך. את האבל  בחרתי להטביע בעשייה.

חברים של מירי וורצל

שלומי ניהל כל השנים חברת פרסום שפרנסה אותנו ברווחה גדולה. בשנים האחרונות החברה החלה לדעוך כחלק משינויים כלכליים גלובליים. ידעתי שהחברה במצב לא טוב,  שלומי שיתף אותי, אבל גם הוא לא ידע  עד כמה המצב חמור.

את הר החובות בחרתי לסלק, למרות שלפחות מחלק מהם ניתן היה לחמוק בחסות האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, שהחובות היו שלה. שפכתי לבור החובות את כל חסכונותינו, ומעולם, גם כשהחשבונות שהגיעו הוסיפו לתפוח כבצק שמרים עשוי היטב, לא הצטערתי לרגע על ההחלטה, כי זה היה הדבר הנכון לעשות. אנשים הגונים מסלקים את חובותיהם, ושמו הטוב של שלומי נותר ללא רבב, כפי שהיה כל השנים. את החברה סגרתי.

מירי וורצל

שלומי אהב מאד את הוריו. כל  שישי נהגנו  להתכנס לארוחת בוקר במקום קבוע. גם אם כל השאר היו עסוקים, שלומי ואביו נפגשו תמיד. אנו ממשיכים את המסורת, לצערי גם ללא  חמותי, הסופרת אסתר שטרייט וורצל, שנפטרה חודשיים וחצי לפני שלומי, ויתהפך העולם, על שישי בבוקר לא מוותרים.

את הלילות הבודדים והסופשי"ם הארוכים  העברתי בכתיבת סדרה על רשלנות רפואית, משהו שרציתי לעשות זמן רב אך  מעולם לא מצאתי פנאי לכך. ומשזו לא התקבלה בשבעה ימים ( לא פחות, לשם הועדתי אותה) החלטתי לכתוב ספר שיקדם את ההכרה בי, וכך נולד ספרי הראשון.

עטיפה לא תאמינו

אני מוקפת אהבה. שני ילדים, חתן ונכדה מופלאים, משפחה וחברים עוטפים ומחבקים, אבל אני בודדה.

ידעתי זוגיות אחת נפלאה, ואני רוצה עוד אחת.

 מהתבוננות בשטח, וממעט הניסיון שצברתי, הבנתי שההסתברות  הסטטיסטית שהגבר הנכון הבא יהיה גם פנוי עומדת על אפס, אבל תמיד הייתי גרועה במדעים מדויקים, אז אולי אני טועה?

** "הכותבת היא מירי וורצל, עורכת דין שמתמחה ברשלנות רפואית וסופרת. ספר הביכורים שלה “תאמינו או לא”, יצא בימים אלה בהוצאת "ידיעות ספרים".

העלילה עוסקת במפגש מקרי בין שתי דמויות הנמצאות בשני קצות הסקלה החברתית, עורך דין מבריק ויפה תואר וכלבויניקית במשרד בו עבד בעבר שואב את שניהם לפענוח סוד אפל מהעבר. תוך כדי כך הם גם לומדים כמה דברים לא צפויים על עצמם. סוף שנות ה-80' בתל אביב, הנסיכה סטפני ממונקו היא הסלב מספר אחת, מוזיקה שומעים מקסטות ו"אפרופו" הוא בית הקפה הכי לוהט בעיר. זוהר בר, צעירה אטית ומשונה, עובדת זוטרה במשרד עורכי דין, מתמוטטת במזנון של בית המשפט. כמו בסיפור סינדרלה מודרני, לעזרתה נחלץ עורך דין יפה תואר בשם מיקי ומקים אותה על רגליה. יחדיו יוצאים האביר על הסוס הלבן והעלמה במצוקה למסע של גילויים מסעירים על אודות חייה של זוהר. בעזרת עבודה קשה ולא מעט אינסטינקטים בריאים יחשפו השניים במהירות מסחררת שרשרת של סודות, שקרים, מזימות ופשעים שיכו את עולם המשפט בתדהמה, בפרשה שתזכה לכותרות בעיתונים ותכונה "סקס, שקרים וטייפ רקורדר".

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה