החזייה הראשונה שלנו

הרצון להעביר לה את כל מה שאת יודעת וההבנה שזהו, הקטנה שלך גדלה והיא כבר נערה, הכל נמצא ברגע אחד קטן בתא המדידה

20/09/2016
מדור שיווקי קבלו עדכונים ממדור
  • בדואר
  • RSS

כל יום את מגלה בה צדדים חדשים (צילום: שאטרסטוק)

רק אתמול חיבקת אותה, עירסלת אותה והיא נרדמה בזרועותייך. תינוקת קטנה, שהפכה לפעוטה נמרצת ולילדה מתוקה ומלאת אהבה ותושייה. את גאה בה עד לאין שיעור, על התבונה שלה, על הבחירות שלה ועל הנערה שהיא גדלה להיות. המחשבה הזו מלווה אותך כשאת מלווה אותה בדרך לקנות את החזייה הראשונה שלה. את נרגשת וקצת נבוכה, והיא נראית שלווה למדי, יודעת מה היא רוצה. וזה לא חדש לך: מול כל הדברים שאת רוצה בשבילה יש את הרצונות שלה, את החלומות והדעות שלה. לפעמים היא משגעת ולפעמים היא מפתיעה, אבל כל יום את מגלה בה צדדים חדשים. הצורך הזה לגונן עליה, לגלות לה את כל מה שאת יודעת על העולם מתנגש עם ההבנה שלפעמים לומדים הכי טוב בדרך הקשה, אבל אין מה לעשות, הוא טבוע בך.

אתן מגיעות לחנות ואת כבר יודעת מה היא צריכה: זה צריך להיות נוח ועדין, משהו שיגרום לה לאהוב את הגוף שלה בצורה טבעית, כמו שהוא. האמת שאת יודעת בדיוק איזו – אותה אחת שמלווה אותך בנאמנות מאז שהיית בגיל שלה. היא לא ממהרת להתרשם, העיניים שלה כבר פוזלות לעבר הדגמים המנצנצים, עם הצבעים הבוהקים והמחשוף הנדיב ואת הרי רוצה להגיד לה, 'היי, חכי רגע עם הפוש אפס והגימיקים'. אבל היא בשלה – ככה יש לכולן, ככה היא ראתה באינסטגרם, וזה מה שהיא רוצה. ממתי היא הספיקה לפתח ידע נרחב בחזיות בכלל?!

מרגישה קצת שוב כמו פעם, כשהיא הייתה סוגרת לך את הסנדלים (צילום: שאטרסטוק)

אמא את לא יודעת הכל

אין הרבה רגעים מביכים כמו זה שבו את יושבת באוטו עם אמא שלך בדרך לקנות חזייה. בעולם מושלם היא כבר הייתה נותנת לך את כרטיס האשראי שלה ואת כבר היית מזמינה את החזיות המושלמות שראית בסנאפצ'ט, זה גם היה עולה פחות. אתן מגיעות לחנות והיא, בטוחה בעצמה, מציעה לך את החזייה הזאת, אמוראט. היא דווקא יפה, לא כמו שדמיינת, אבל את עדיין לא בטוחה - וכבר מתחילה לנוע לעבר הסטנד של החזיות הטרנדיות שאת מכירה.

המוכרת מציעה למדוד את שני הדגמים, לראות מה עובד הכי טוב, ואת זורמת עם ההצגה. כשאת בתא המדידה זה קצת מביך, אמא מחכה בחוץ ואת קצת מסתבכת עם הכתפיות, חושבת לעצמך האם תראי לה או שתחליטי בעצמך. אבל הכתפיות מתישות אותך ואת קוראת לה, כשהיא סוגרת לך את האמוראט ומסדרת את הרצועות על הכתפיים את מרגישה קצת שוב כמו פעם, כשהיא הייתה סוגרת לך את הסנדלים. מן תחושה כזו של שלמות שעוטפת אותך, ובא לך קצת לשים עליה את הראש, רק לרגע אחד.

הקאפים עוטפים את החזה ומשאירים מחשוף עדין, הכתפיות דקות מספיק כדי להסתדר מתחת לגופייה אבל לא דקות מדי כדי להציק, ואת מבינה מה זה אומר דגם קלאסי: היא מתאימה להכל,  נוחה על הגוף, והאמת שגם ממש מחמיאה.

מסיימות את המשימה עם הידיעה שאת יכולה לסמוך עליה, אפילו כשנראה שהיא רחוקה מדעתך (צילום: שאטרסטוק)

עד עצם היום הזה

את רואה אותה מסתכלת במראה, בוחנת את הגוף שלה, ונזכרת בעצמך ברגע הזה - כמה מוזר הרגשת עם השינויים האלה, איך בעצמך ניסית דגמים משונים של חזיות, איך הייתי יוצאת לבלות ומשאירה מאחוריך את אמא שלך עם מבט מזועזע. זה העולם, את אומרת לעצמך, ומציעה לה לקחת עוד חזייה אחת, איזו שהיא רוצה. אתן מסיימות את המשימה עם שתי חזיות ועם הידיעה שאת יכולה לסמוך עליה, אפילו כשנראה שהיא רחוקה מדעתך. בדרך הביתה את בוחנת אותה בגאווה, אישה קטנה, ופתאום בא לך כבר להגיע ליום הזה, שבו היא תיקח את הבת שלה לחנות ותגלה לה את הסוד המשפחתי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה