החברה החילונית שלי: שיחה טרנס-אטלנטית על כוס יין וכביסה

חרדית מבני ברק וחילונית מתל אביב יושבות לשיחה טלפונית שבועית ומדברות על הכל. הן לומדות להכיר זו את זו ויוצרות חברויות המגשרות על עולמות שנראים קצת פחות רחוקים

02/08/2017
ריקי סיטון קבלו עדכונים מריקי
  • בדואר
  • RSS

אחרי “בילוי” של כמעט שבוע שלם יחד בבית החולים, נפרדנו ילנה ואני. “שברת לי את כל הסטיגמות, את כל כך נקיה ואינטליגנטית” ניגשתי למראה והסתכלתי על עצמי, איך אני אמורה להיראות כחרדית? זבת חוטם? אנאלפביתית? המשפט הזה גרם לי להישאר עוד שעה בבית החולים ולהשלים את כל מה שלא הספקנו לדבר במשך שבוע. שיחה על סטיגמות, על הצורה בה אנחנו תופסים אנשים שלא נראים כמונו, שיחה מהלב, שיחה אל הלב. ואם כבר מדברים על סטיגמות, סכמה ילנה, את יודעת איך מתייחסים אלינו הרוסיות – אז אנחנו תיקו.

השיחה האמיתית הזו היא רק דוגמה אחת מתוך רבות שכולנו במרחב הציבורי חוות, כולנו שומעות את המשפט: את חרדית אחרת, אם רק היו עוד חרדיות כמוך…” ואז  כל כך מתחשק לי לצעוק: אני לא אחרת, אני חרדית הארד-קור, ומה זה בכלל חרדית? ומה זה אחרת?

בדיוק בשביל זה קיים פרויקט חברותא של איילת השחר. כדי שנכיר, לא דרך אלנבי 40 ולא דרך אסתי וינשטיין, בגובה העיניים. אחת של השניה, אחד של השני. 10,000 נשים ו-8,000 גברים חרדיות וחילוניות, חרדים וחילונים, עושים את ההבדל. דרך הטלפון נוצרות חברויות מדהימות, מצחיקות ולגמרי לא קשורות. סוף סוף אנשים מדברים, רק בלי אמנון לוי על הקו.

את אורנה, החברותא שלי, הכרתי לפני 4.5 שנים בסיור לצוות הבכיר של ידיעות אחרונות בשמורת הטבע החרדית בבני ברק.

במהלך הסיור ביקרנו בבית עם 9 ילדים (היום כבר עם 11), בית תוכנה ייעודי למתכנתות חרדיות, סמינר (תיכון+סמינר), ובית החלמה לנשים אחרי לידה. בסוף הסיור סיפרתי על חברותא, והזמנתי אותן להצטרף, אורנה הסכימה בתנאי שאני אהיה החברותא שלה. הסכמתי, היתה לי ברירה? יצאנו לדרך, כל יום שני ב-8:30 בערב, ישבנו לשיחה טרנס-אטלנטית בני ברק ותל אביב על הקו. אורנה עם רגלים על הספה וכוס יין ביד ואני מצוידת בערימה של 6 מכונות כביסה לקיפול. היא היתה מעצבנת, מאתגרת, מעניינת, מתריסה ומתעניינת. הכביסה עפה לי מתחת לידיים. באיזה שהוא שלב קראתי לכביסה אורנה. למדנו יחד על מעמד האישה בכלל וביהדות בפרט. אני לא יודעת לשים את האצבע על הרגע בו זה קרה, אבל מזמן חצינו את השלב בו אנו רק לומדות בחברותא והפכנו להיות פשוט חברות. טובות. בשבוע שעבר כשאושפזה השביעית (מתוך 8) שלי, היה כל כך טבעי שאורנה החליפה אותי בתורנות.

חברה חילונית על הספה עם כוס יין (צילום: שאטרסטוק)

בשנים האחרונות פרויקט חברותא הטלפוני התרחב לפרויקטים נוספים בחינוך, באקדמיה ובקהילה, למעשה מדובר בחברותא פנים אל פנים. מפגשים של נשות חינוך, סטודנטיות, נשים בקהילה והדבר החדש “חברותא צועדת” בפארק הלאומי חרדיות וחילוניות מוזמנות לשיחה + הליכה.

הסיפור על פרויקט חברותא  כמו סיפורים אישיים ופרויקטים חינוכיים וחברתיים מובא על ידי פורום דב לאוטמן למדיניות החינוך שמקדם חיבורים ואת הקשר של שיתופי פעולה עם אנשים טובים באמצע הדרך שהם מקפצה לעשיה חינוכית.

פורום דב לאוטמן הוא פורום שבו שותפים קרן לאוטמן, האוניברסיטה הפתוחה ועיריית רעננה. פורום של אנשי חינוך ועשייה המקדם ברמה הציבורית במה למיזמים ופרויקטים חינוכיים ואף סיפורים אישיים במטרה להעלות את המודעות לחיים משותפים בחברה סובלנית ומכבדת. באינטראקציה עם פורום דב  לאוטמן גילינו את הכח של עשיה משותפת, שהיא עצמה משקפת את הרעיון של חברותא.

שאלנו פעם את הרב שטיינמן האם וכמה צריך להשקיע בעשיה מסוג זה. תשובתו היתה אם יהודי אחד ישנא פחות יהודי אחר, זה שווה. אני מרגישה ממש בת-מזל על הזכות להוביל ולקחת חלק עשיה מבורכת זו.

רוצה להכיר את הדוסית שלך? התקשרי אלינו 073-2322222 [email protected]

ריקי סיטון (צילום: ברק הלוי)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה