הולכים אל הלא נודע

היישר מכנס הבלוגרים: מה חושבים אנשי התקשורת אלוף בן, ד"ר רונן ברגמן, טל שניידר, דבורית שרגל ואיילה צורף, על יחסי ניו מדיה עם העיתונות המסורתית?

30/07/2012
שגית פסטמן קבלו עדכונים משגית
  • RSS

האם יש באמת הבדל בין עיתונאי שכיר לבין בלוגר עצמאי שכותב על נושאים חדשותיים? האם אפשר יהיה למצוא מתישהו בעתיד הקרוב סקופ חדשותי אמיתי בבלוגספירה? והאם זה נכון שבלוגרים חופשיים מהקשר המעיק של הון שלטון או מחשש לתביעה בגין לשון הרע?

חמשת חברי הפאנל: 'מערכת היחסים בין הניו-מדיה למדיה המסורתית' בכנס הבלוגרים: עורך הארץ אלוף בןד"ר רונן ברגמן, עיתונאי "ידיעות אחרונות" ו"ניו יורק טיימס" הבלוגריות טל שניידר (הפלוג) ודבורית שרגל (Velvet Underground), איילה צורף, עיתונאית "דה מרקר" שעברה ל"תנובה" כמנהלת דיגיטל של הקבוצה - בהנחייתה של שירה מרגלית, ניסו לענות על הסוגיות האלה.

כאשר נשאלו על השוני בין בלוגרים לבין עיתונאים שעובדים כחלק ממערכת של גוף תקשורתי. אלוף בן מאמין שלא מדובר בהבדלים של יום ולילה: "בסך הכל ידיעה בבלוג היא בדיוק כמו ידיעה בפרינט", הוא אומר, "לתקשורת באינטרנט יש את המאפיינים הייחודיים שלה והיא יכולת תגובה של הקוראים ויכולת שיתוף אבל לפרינט יש ערכים משלו וזה סוג של סדר ורוגע  בקריאה ואת זה הדיגיטל לא יכול לתת. יש עוד טעות שאני רוצה לתקן - בדרך כלל אומרים שברשת קוראים רק שורה או מילה ומהניסיון שלנו בעיתון זה לא נכון. הכתבות הכי פופולאריות באתר של 'הארץ' היו של אלפי מילים. המסקנה - אנשים יקראו כל דבר אם הוא מעניין".

מימין: שירה מרגלית, אלוף בן, טל שניידר, איילה צורף, דבורית שרגל, רונן ברגמן. צילום: שלומי מזרחי

ויש גם את העניין הזה של חוק לשון הרע – גזירה שגופי התקשורת מאוד נזהרים ממנה. האם הבלוגרים מודעים לשוט הזאת שמתנוססת מעל לראשם? שרגל, בלוגרית מנוסה, בהחלט לוקחת את החוק בחשבון: "יצא לי בעבר להסתכן ואני חייבת להודות שזה ממש מפחיד אותי. אני לא סומכת על הגולשים שייתמכו בי במקרים כאלה – למשל, במימון עורך דין במקרה שתוגש נגדי תביעה. במקרים כאלה אני מתייעצת עם חברים שהם עורכי דין לפני הפרסום".

שאלה אחרת שעולה היא האם יש תחומים שבהם אין מקום לבלוגים? ברגמן לא פוסל את האפשרות הזאת: "כשזה נוגע לנושאים של סיקור בטחוני וחוסר האמון של הקהל במדיה התקשורתית וכשמביאים עוד גורמים שיש  להתחשב בהם כמו למשל שלבלוג אין מודל כלכלי, אז נראה לי שבענייני חדשות יש יכולת מועטה לבלוגרים להישאר עצמאיים בשטח".

דבורית שרגל ורונן ברגמן. צילום: שלומי מזרחי

במקרה הזה, טל שניידר יכולה לתת את הפרשנות מהצד של הבלוגרים. "אין ספק שקשה להישאר עצמאיים בפורמט הזה", היא אומרת, "אבל  לפעמים זה פשוט קורה ממקום של אין ברירה. אותי העיתונות דחפה החוצה, כך שנאלצתי להתחיל לעבוד בבלוג משלי. אבל אני מסכימה עם מה שרונן אומר באופן עקרוני ואני מבינה שאני צריכה להיות יותר חזקה מבחינת ההשפעה שלי כבלוג".

ברגמן מוסיף: "יש המון גאווה להגיד שהאינטרנט חופשי, ששם אפשר להגיד מה שרוצים אבל קחו בחשבון שיש במאפיין הזה גם סכנה לדמוקרטיה. מה גם שבדרך כלל קל לכתוב דעות אבל לבלוגרים בדרך כלל אין את היכולת התחקירית שהיא כל כך חשובה ונחוצה. קחו בחשבון שאנחנו חיים במרחב גיאוגרפי צר. בארה"ב, לעומת זאת, יש בלוגים של נישות מסוימות – גם בתחום הביטחוני ושם אפילו משלמים לבלוגרים אבל שימו לב שאפילו 'האפינגטון פוסט' מעסיק כתבים בשכר, מה שאומר לדעתי שהם חזרו למאפיינים של שהמדיה המסורתית".

אחת השאלות החשובות בתחום היא האם הבלוגרים פוגעים בעיתונאים? אלוף בן מבהיר: "לצערנו, ההנחה המובלעת היא שכדאי להעדיף בלוגרים על עיתונאים מקצועיים כי הם גם יביאו איתם את קהל הקוראים שלהם וגם העיתון יצטרך לשלם להם פחות". איילה צורף נותנת את הגירסא האישית שלה למהלך הזה: "היום נוצרו שני סוגי עיתונאים בתקשורת – הטאלנט שבכל מקום שהוא יכתוב בו הוא יביא איתו את קהל הקוראים שלו ועיתונאים כמוני שהם מומחים בתחומם אבל הם לא טאלנטים ולכן עתידם לא ברור".

עתיד לא ברור – על שלוש המילים האלה, אין ספק שכל חברי הפאנל היו מוכנים לחתום.

מנחת הפאנל, שירה מרגלית. צילום: שלומי מזרחי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה