הוא התאבד ואנחנו צריכים להמשיך

"בתחילת השבוע ה-32 להריוני אסף ישב לידי ושוחחנו בפתיחות. לפתע אמר לי שעליו לסיים משהו שהחל בכתיבתו, והלך. זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. למחרת הוא שם קץ לחייו"

05/05/2013
נועה קרן-ברכה קבלו עדכונים מנועה קרן-ברכה
  • RSS

לפני כ-11 שנים נכנסתי להריון IVF  (הפרייה) עם תאומות. זה היה חלום חיי. ההריון היה קשה מאוד, ומהשבוע ה-17 הייתי מאושפזת במחלקה להריון בסיכון גבוה בבלינסון. במשך חודשי האשפוז היו לי מבקרים רבים, אך החשובים לי מכולם היו ביקוריו של אחי הבכור אסף. הוא הקפיד להגיע אלי כמה פעמים בשבוע ותמיד עם פינוקים - כוס מיץ תפוזים טרי ושוקולד. מהשבוע ה-30  אסף עקב בדאגה אחר התפתחות ההריון לקראת השלב הקריטי שלו, זה שלאחריו הלידה תהיה בטוחה יותר. הוא הבין שחשוב לעבור את השבוע ה-32.

יומיים לפני תחילת השבוע ה-32 אסף ישב לידי ושוחחנו בפתיחות רבה על נושאים אישיים שונים. זאת היתה אינטימיות נדירה. לפתע אמר לי שעליו לסיים משהו שהחל בכתיבתו, וכי עליו ללכת. זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. למחרת אסף שם קץ לחייו.

אסף היה בן 31 וחצי. גבר מצליח, יפה-תואר, קריין ברדיו 88FM , מורה לפסיכומטרי, פסיכולוג, רב-סרן במילואים ביחידת מודיעין, סולן ומוביל של להקת הרוק "מוסיקת המקרה". מטובי הבנים. כן, קרה לנו אסון, לחלוטין בלתי צפוי. מותו פער בנו לא רק חלל עצום שאי-אפשר למלא, אלא גם רגשות אשם. ועם זה היה עלינו לחיות מעתה.

בבית החולים אסרו עלי להשתתף בהלוויה. אמרו לי: "מי שמת, כבר איננו. חבל לסכן עוד שניים". שבועיים לאחר מותו של אסף ילדתי שתי ילדות מקסימות. הן היום בנות עשר וחצי. לאחר הלידה לא התפניתי להתאבל. לא הייתי בהלוויה, לא עיכלתי את האסון, הייתי עסוקה  בחיים החדשים שנכנסו לחיי.

עברו כמה חודשים, ועדיין חשתי כי אינני מעבדת  את האובדן. גם הבנתי, שלא הולך להיות לי קל יותר. באותו זמן שמעתי על עמותת "בשביל החיים", המפעילה קבוצות תמיכה למען משפחות המתאבדים. הורי הצטרפו לקבוצת הורים, וכשנפתחה קבוצת אחים, גם אני ואחי הצטרפנו. זה היה גלגל הצלה. מעתה יכולנו לדבר על הנושא עם אנשים כמונו, שעברו אותו אסון.

במשך שנה הלכנו למפגשי קבוצת האחים, התחזקנו והמשכנו הלאה בחיינו. לימים, אחי עזב את הארץ ואני המשכתי לגדל עם אישי היקר את בנותי ולדאוג להורי האהובים. מצאתי כי יש בארץ משפחות רבות כמונו. מדי שנה מצטרפות למעגל השכול כ-500 משפחות של מתאבדים. 500 בשנה! יותר מהרוגי תאונות הדרכים, מלחמות וטרור.

הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד מנגד. נכנסתי לפעילות בעמותת "בשביל החיים" ומזה שנים אני חברה בהנהלתה. אני עוסקת בהסברה, מרצה בבתי ספר, בצה"ל ובכל מקום המעוניין לשמוע את דברי. יחד עם משרד החינוך אנחנו מכשירים בני משפחה של מתאבדים להרצות בנושא האובדנות. אני גם מארגנת כנסים בנושא זה למשפחות שכולות.

עצוב לי שבכל שנה נוספות אלינו משפחות רבות כל-כך. אבל אני יודעת מנסיוני, כי יש מה לעשות למענן. בעמותה מפגישים אותן עם משפחות כמותן ופותחים להן ערוצי ביטוי שלא ימצאו מול משפחות "רגילות". עדיין, משפחות שכולות רבות אינן מודעות לפעילות העמותה. הן מתמודדות לבד עם העצב והאובדן, ואלה, האמינו לי, קשים מנשוא. אז אם מישהו מכם מכיר משפחה ששכלה בן יקר, אב, אח או אחות, שהתאבדו - אנא ספרו לה על עמותת "בשביל החיים". כך נרחיב את מעגל האנשים שאנחנו יכולים לעזור להם.

_____________________________________________________

נועה קרן-ברכה, אחותו של אסף קרן, שהתאבד לפני כ-10 שנים וחצי.

ב-6 ביוני יתקיים אירוע "צועדים על מנת למנוע אובדנות" בתל-אביב, בין השעות 19:30 ל-23:00. מטרת הצעדה לעורר מודעות להיקף תופעת ההתאבדות בישראל ולהעלות אותה לסדר היום הציבורי.

עמותת "בשביל החיים" מסייעת למשפחות שחוו אובדן ומבקשת לצמצם את תופעת ההתאבדות באמצעות הפעלת קבוצות תמיכה למשפחות שיקיריהן התאבדו, קיום כנסים ופעילויות הסברה ופיתוח תוכנית לאומית למניעת התאבדות בישראל.

טלפון לתרומות ולפניות של בני משפחות שיקיריהן התאבדו: 03-9640222 (יש להשאיר הודעה במענה הקולי).

ניתן ליצור קשר גם דרך אתר העמותה או עמוד פייסבוק.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה