תגובות 
» הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

»הדרה ושיוויון

צילום: מיכל פטאל

ענת הופמן

יו"ר תנועת נשות הכותל

הכותל הפך השנה לאחד הלוקיישנים הלוהטים עבור מאבקים נשיים (ותודה לאחות של שרה סילברמן על תרומת הזוהר) – וגם אם מאבק דתי בבסיסו לא מדבר לכולן, המלחמה על הזכות להיות בכל מקום שלגבר יש זכות להיות - היא חשובה מאין כמוה. ענת הופמן הבלתי נלאית כבר מבקרת בכותל מזה 24 שנים, כשהיא מובילה קבוצת נשים בתפילה קבוצתית בכל חודש. את ההקצנה של הכפייה הדתית היא הרגישה השנה לראשונה, כשנעצרה באלימות על ידי שוטרים על כך ש"קיימה טקס דתי הפוגע ברגשותיהם של אחרים", עבירה שהעונש עליה הוא שתי שנות מאסר.  "אני לא מכירה פרובוקציה שמחזיקה מעמד 24 שנים", אמרה ל"הארץ", "זה לא פרובוקציה. זו תנועה שלא מוכנה לקבל את זה שהכותל הפך לבית כנסת חרדי". עד שלא תקבל את מבוקשה, יש להניח שהופמן תמשיך לשלם את המחיר באומץ לב, וללמד אותנו לא מעט על כוחה של התנגדות אזרחית.

צילום מסך nana10

שירה גרינבוים

שחקנית כדורסל בליגת הקט סל


הדרת נשים מתחילה בהדרת ילדות. שירה גרינבוים בת ה-10 בסך הכל רצתה לשחק עם הקבוצה שלה, במשחק ליגה של נבחרת הקט-סל מול אליצור רעננה, ואז גילתה שהיא לא יכולה. הבנים של רעננה לא רצו לשחק מול בת, ומתברר שהתקנון מחייב את הקבוצה השנייה לתת אישור בכתב לשחק מול ילדה. למה? משהו שקשור למרחקי נגיעה, אנחנו מניחות, ושרק ממחיש את הטירוף שבעירוב הדת במדינה ובחינוך. המאמן של שירה לא הסכים לשחק בלעדיה (כל הכבוד לו!), מה שנגמר בהפסד טכני של אליצור, אבל חשוב מכך: בחשיפה עניינית ורהוטה של שירה ואמה התומכת בתקשורת, מה שהוביל לבדיקה של משרד החינוך וכנראה שינוי הנהלים. אל תפסיקי לשחק, שירה!

צילום מסך mako

טניה רוזנבליט

סטודנטית,  גיבורה בעל כורחה

ממש כמו בקלישאה ש"בסך הכל רצה להגיע הביתה בשלום" - טניה רוזנבליט בסך הכל רצתה לנסוע מביתה באשדוד לירושלים, לשכונת גבעת שאול. הגברים החרדים על האוטובוס, בדרכם לשכונות חרדיות בירושלים – התעקשו כי זהו "קו מהדרין" (דבר שרשמית לא קיים באגד), ולא הסכימו שהאוטובוס יסע עד שהאישה תשב מאחורה, כפי שלדעתם מצופה ממנה. רוזנבליט יכלה פשוט להסכים ולעבור – והיא לא הסכימה, והדגימה התנגדות לא אלימה וחזקה, בדיוק כמו רוזה פארקס לפניה. העניין המשיך עם צעקות, מהומות, שוטר שהובא כדי לנסות לשבור את רוזנבליט (!), אבל בשלב מאוחר יותר-  דיון ציבורי הכרחי על הדרת נשים, ופגישה בעניין עם שר התחבורה. השנה, כשחרדים ניסו להעביר אחורה אישה אחרת, נועה קנטמן - השוטר כבר הובא כדי לעצור אותם ולא אותה. גם זה משהו.

 

צילום: סימי אברן

אסתי שושן

פרסומאית חרדית, בעלת עמוד הפייסבוק"לא בוחרות, לא נבחרות"

היא לא נראית כמו אישה חרדית רגילה, לא מדברת ומתנהגת כמו אישה חרדית רגילה וכנראה לא הצביעה כמו אישה חרדית רגילה – אבל אסתי שושן לחלוטין  רואה את עצמה כחלק מהקהילה, ושם היא רוצה לעשות את השינוי. המחשבה שנשים חרדיות לא יצביעו לש"ס ויהדות התורה היא כמעט דמיונית, אך זו המטרה של שושן, שפתחה את עמוד הפייסבוק "לא נבחרות, לא בוחרות", וקראה לנשים להפנות גב למפלגות שלא מאפשרות להן להתמודד במסגרתן. היא זכתה לאלפי לייקים ולחשיפה תקשורתית, כשבצד השני של המתרס יש רבנים זועמים ונשות רב צייתניות ייצוגיות כמו יפה דרעי וציפי ישי - אבל ככה מתחילות מהפכות.

צילום: דוברות בית המשפט

השופטת מרים נאור

המשנה לנשיא בית המשפט העליון

רבות כבר נכתב ונאמר על הדרת נשים בשפה העברית – או שאולי בהקשר זה צריך לאמר שרבות נכתבה ונאמרה? כן, עברית שפה קשה, ובין אם מירב מיכאלי תצליח לשנות אותה או לאו – הבדלים קטנים בתרבות הדיבור יכולים להשפיע על הדרך בה כולנו חושבים וחושבות על מגדר. כך, כשמונתה השופטת מרים נאור למשנה לנשיא העליון, היא ניצלה את ההזדמנות כדי לפנות לאקדמיה ללשון עברית בשאלה אם ניתן לקרוא לה משנה עם קמץ מתחת לנון, בלשון נקבה. לאחר שקיבלה תשובה שלילית לא ויתרה, פנתה לנשיא האקדמיה ללשון תוך כדי שהיא מגייסת את חברותיה למקצוע – והתוצאה הייתה אישור הבקשה שלה, והחלטות חשובות נוספות – לפיהן אפשר לאמר "ראשת מפלגה" ו"ראשת ממשלה". במערכת בחירות כששלש נשים עמדו בראש מפלגה, השינוי התודעתי התחיל  - ואם אנחנו יודעים להגיד ראשת ממשלה, אולי הגיע הזמן שתהיה לנו אחת?

מתוך הבלוג של אל-מהדי

עליא אל-מהדי

בלוגרית מצרייה

"החלטתי לפרסם את התמונה משום שאני לא מתביישת שאני אישה, בחברה שבה נשים מושפלות באופן יומיומי, מוטרדות על ידי גברים שלא יודעים דבר על סקס או על חשיבותה של אישה" – צריך לא מעט אומץ כדי לעמוד מאחורי מילים כאלה במצרים היום, וכדי להצטלם בערום מתריס. אבל בגיל 20, לעליא אל-מהדי יש את האומץ הזה. אל מהדי פרסמה את תמונת הערום בבלוג שלה כדי לחנך לאהבה חופשית, למחות על הדרתן של נשים מהאביב הערבי, להתנגד לרצונם של האחים המוסלמים להפוך את השרעיה (החוק הדתי) לחוקת מצרים. מאז היא נחשפת לאיומים יום יומיים על חייה, אבל גם לתמיכה בינלאומית – שכללה גם צילום של גברים ערבים ברעלה, ואפילו תמונת ערום משותפת של נשים ישראליות שתומכות בה ובמאבקה.

 

 

צילום: gettyimages

מלאלה יוספזאי

תלמידה פקיסטנית

הסיפור של מלאלה יוספזאי ממחיש אולי יותר מכל עד כמה הרצון של נשים להתפתח, להשכיל, לצבור כוח וידע - מפחיד את העולם הישן. הנערה המבריקה בת ה-14, לא הסתירה את הרצון שלה ללכת לאוניברסיטה ולהפוך לרופאה או פוליטיקאית, משפט שלא נאמר הרבה על ידי נערות בעיירה שלה, שנפלשה על ידי הטליבאן והוטלו שם איסורים חמורים על נשים. כתב בי.בי.סי תעד את חייה של מלאלה, היא הפכה לסמל של מאבק, והוענק לה פרס השלום הלאומי של פקיסטן - עד שמחבלים טאליבנים ניסו לשים לכל זה סוף אכזרי. באוקטובר השנה ניגשה חבורת חמושים לאוטובוס מלא בתלמידות, ביקשה לזהות את יוספזאי  וירתה בה מטווח קרוב, בראש ובצווארה. מיליונים סביב העולם התפללו לשלומה בחודשים האחרונים, ובפברואר היא התעוררה מהתרדמת שהייתה שרויה בה, ועברה לשיקום. בשבילנו, היא גיבורה אמיתית.

 

צילום מסך פייסבוק

דיאלא חידר, וילדה יונס, פרח ברקאוי וסאלי זוהני

יוזמות קבוצת הפייסבוק the uprising of women in the arab world

ארבע נשים – חידר, יונס וברקאו המתגוררות בלבנון (ברקאוי פלשתינאית במקור) וזוהני המצריה; הצליחו לגייס יחד לא פחות מ-100 אלף תומכים בקמפיין חד, נוקב ואינטליגנטי. בעמוד הפייסבוק שפתחו, הארבע קראו לנשים וגברים בכל העולם לצלם את עצמם עם דף שעליו כתוב למה הם תומכים בהתקוממות הנשים בעולם הערבי – התוצאות סחפו זו את זו, ונתנו תחושה שהנשים הערביות הן חבית של אבק שריפה, אשר בכל רגע עלול להתלקח. הנשים מצטלמות ללא רעלה וחיג'אב, מספרות על החוקים הדכאניים בחברה שלהן, מתלוננות על דת, אלימות, בורות, והדרה מהמחאות. הן מגיעות מלבנון, ירדן, סוריה, ערב הסעודית, תימן, מצרים, תוניס – כן כן, לזה יקרא אינתיפאדה נשית!

פוסי ריוט

להקת פאנק רוסית

זה התחיל רועש, מצחיק וצבעוני ונגמר עצוב, מפחיד וקר. נכון לזמן כתיבת שורות אלו, חברות להקת הפאנק נדייז'דה טולוקוניקובה ומריה אלויחינה מרצות שנתיים מאסר בגולאג קפוא בסיביר, בעוד חברת הלהקה השלישית, יקטרינה סמוצביץ', שוחררה על תנאי. חברות הלהקה הפמיניסטית והרדיקלית נכנסה לפני שנה לקתדרלת "ישו המושיע" במוסקבה, שם נערכה פרובוקציה מכוונת בדוגמת "תפילת פאנק" כשהשלש קוראות למריה הקדושה להפוך לפמיניסטית ולגרש את פוטין. מעצרן הוביל למה שרבים סביב העולם מכנים "משפט ראווה"  - מיצג כוח של פוטין והכנסיה, ואיום מכוון לכל מי שינסה לערער על ההגמוניה הזו, גם אם זו להקת פאנק לא מזיקה, שאוהבת להופיע עם כיסויים על הראש. באמנסטי אינטרנשיונל הכריזו על פוסי ריוט כאסירות מצפון, ומחאות סביב העולם תומכות בהן, ומחכות ליום שחרורן המיוחל.

רמה בורשטיין

במאית "למלא את החלל"

גם אם רמה בורשטיין לא התכוונה, סרטה "למלא את החלל", זוכה פרס אופיר, הוא אחת היצירות הפמיניסטיות ביותר של העת האחרונה, וללא ספק אחת המפתיעות שבהן. הבחירה של בורשטיין לחשוף את העולם החרדי דרך עיניים נשיות היא משמעותית ביותר, ובמקום שבו בדרך כלל מספרים לנו על הקורבנות הנשית, הפעם ניתן גם לא מעט מקום לשליטתה של האישה מאחורי הקלעים, לרגשותיה, מאוויה, התלבטויותיה, והכל עם לא מעט חן והומור. בורשטיין חשפה אותנו למשחק המצוין של הדס ירון ועירית שלג, ובעקבות הדיון הציבורי בסרטה - גם לעולם שלם של יוצרות חרדיות, שרבים מאיתנו לא ידעו שקיים.

עוד בפרויקט:

>> הנשים שמתגייסות למאבקים חברתיים

>> הנשים שנלחמות באלימות

>> הנשים ששומרות על בריאותנו

>> הנשים שמעצימות אותנו כלכלית

>> הנשים שעשו לנו רע


« נהנית? הירשמי לניוזלטר של סלונה

בחזרה למעלה