הגל הבא

גל מור עזב קריירה מבטיחה בynet ויצא לדרך עצמאית עם "חורים ברשת". לאחרונה גייס בצעד חסר תקדים 133 אלף שקל מגולשים

26/07/2012
כסף וקריירה קבלו עדכונים מכסף וקריירה
  • בדואר
  • RSS
» גל מור

מאת גל מור

החיים זה מה שלא קורה לך כשכולם חושבים שאתה דווקא בסדר גמור ולך יש תחושה חמוצה שהיא הפער בין מה שעשית לבין מה שיכולת לעשות אם היה לך אומץ לקום ולנסות. כמה אפשר לדחות את העכשיו, את הנקודה שבה זה יהיה מאוחר מדי? בתוכי בערה החלטה להפסיק את דיוני הסרק עם עצמי ולאלץ את עצמי לחלץ הכרעה שתתבטא במעשים ולא במילים איתן אפשר ללהטט לנצח.

אני לא בטוח אם משבר גיל 40 מוקדם או משבר גיל התבגרות מאוחר הם שגרמו לי לקום ולעזוב מקום עבודה נוח אחרי תשע שנים וללכת אל הלא נודע. החשד שלי נוטה לשני, בהתחשב בכך שאבא תמיד אמר שלא עוזבים מקום עבודה עד שמוצאים חלופה הולמת.

כשירדתי בפעם האחרונה מדרגות מבניין ynet, שם עשיתי שורה של תפקידים בהם כתב טכנולוגיה, עורך ערוץ המחשבים ומנהל פיתוח התכנים, לא ידעתי. באמת שלא. לפעמים אתה צריך ללכת לאיבוד כדי למצוא את הדרך, לא במובן הניו אייג'י החלול אלא לאלץ את עצמך לצאת מאיזור הנוחות ולבחור. ולמה אני מדבר על עצמי בגוף שני?

תמיד ניסיתי לעשות כל תפקיד על הצד הטוב ביותר וזה כלל עבודה שנמשכה אל תוך הלילה והשתלטה על מה שאנשים נורמלים מכנים "חיים". רק דבר אחד לא ידעתי: אם עשיתי את הבחירות שלי או שהן עשו אותי. אם למדתי לאהוב את מה שאני עושה או שעשיתי את מה שאני אוהב.

אומרים שלרדוף אחרי חלומות זה ילדותי וברגע שאתה מתבגר אתה מבין שהגיע הזמן להפסיק עם השטויות, להתיישב ולחיות חיים של מבוגרים. גם כשלמדתי לשלם את הארנונה בזמן (לפעמים) ולגדל ילדה בת שמונה כפרתי בהנחות היסוד האלה. וכך יצאתי לדרך עצמאית כאשר גמלה בי החלטה להפוך את "חורים ברשת", הבלוג האישי שפתחתי ב-2006, לאחד מאתרי התוכן המצליחים והפופולריים בישראל ולעשות את זה אחרת.
ההימור על עצמי נראה כמו ההחלטה הכי חשובה שעשיתי בחיים, אבל כמו שאמרה דבי אלן ללירוי ב"תהילה": "אתה רוצה תהילה? תהילה עולה ביוקר. וכאן אתה מתחיל לשלם. בזיעה". והזעתי, הו כמה שהזעתי. הלא נודע הזה התגלה כטיפוס שראוי לכל ההשמצות שמספרים עליו. בלילות לבנים של עבודה כשהראש נשמט על המקלדת, בפגישות עקרות בהן חיסלתי מאות ספלי קפה הפוך, ברגעים שנקרעתי בין בחירות קשות שכל אחת מהן תבעה ממני מחיר כבד במישור האישי.

לקום מחר בבוקר

למדתי שממקום של חוסר צומחת יזמות אמיתית, חסרת פינוק וממוקדת. אין קיצורי דרך. תמיד בדרך הקשה.המשחק האמיתי מתחיל רק כשאתה מפנה לעצמך את כל הזמן לטובת מה שאתה מאמין שתוכל להשיג, כשנגמרים התירוצים ומתחילה העבודה הקשה. הפשלתי שרוולים והתחלתי מההתחלה.

קל זה לא היה. אני זוכר את הימים הראשונים כשעטנו בשמחה על זרזיפי הלייקים בדף הפייסבוק שלנו ואיך גדלנו מאלפי מבקרים בחודש לעשרות אלפים ואחר כך למאות אלפים. בניגוד לכל מה שעשיתי בעבר, גם היום כשחורים ברשת אתר מצליח, אני זוכר את ההתחלה הקשה, את רגעי האכזבה והשבירה בהם שום דבר לא הולך. אם לא יסמין לוי, בת זוגי המוכשרת שאיתי ושותפי, דורון גז, ספק אם הייתי עובר את המבחן המנטלי הזה בהצלחה.

אחרי ששכחתי כליל למדתי להתרגש מחדש מהעשייה. מהעובדה שהצלחנו לגעת, לרגש, להצחיק וכן, אפילו להרגיז כל כך הרבה אנשים. כי אם זה לא נוגע, זה פשוט לא מזיז. ואם להזיז, למה להסתפק בגבעות ולא הרים? אחרי שהזזנו לרבע מיליון ישראלים החלטנו שאנחנו לא עוצרים ועוברים למטרה הבאה: להפוך את "חורים ברשת" לאתר חדשות חברתי, שמשלב בין תכנים מערכתיים לתוכן גולשים, ולהתחרות ראש בראש עם הגדולים.

החלטנו לעשות את זה בעזרת חוכמת ההמונים. אני מאמין ששם עתיד העיתונות החופשית. וכך יצאנו בקמפיין מימון המון (crowd funding) הגדול ביותר שנעשה בישראל, שיעזור לנו לפתח את הגירסה הבאה של "חורים ברשת" כאתר חברתי. חשבנו מה יותר טבעי לפנות לקהילת הגולשים הנאמנה שלנו כמקור גיוס כספים חלופי להשקעה של קרנות הון סיכון או אנג'לים.

מאז חיי נקלעו לסחרור. אני אוהב את האקשן, את ההודעות הנכנסות בצרורות בשלל ערוצי תקשורת, את הפשלת השרוולים וההסתערות על היעד, עקשן ככל שיהיה.

על אף שאני שנים רבות בתקשורת, מעולם לא ראיתי בעצמי אחד מהברנז'ה, לא חבר של, לא מקורב של, לא ספון על שולחנו של...על כן, הופתעתי לטובה במיוחד מהמון אנשים שאינם חברים אישיים או בני משפחה, לא חייבים לנו דבר, ורק משום שהם אוהבים את האתר, מוקירים אותי מרחוק או מאמינים ברעיון. הם ההשראה שאני לוקח עמי הלאה להמשך הדרך, כשנגדל עוד ונתחזק, תמיד לתמוך ולטפח אנשים ורעיונות שאאמין בהם.

היו גם תגובות אחרות, מעטות יחסית, שליליות, אם כי לא התאכזבתי. אנשים, אתם יודעים. הבנתי כי כאשר תשים את עצמך בחזית, תהמר על דרך מסוימת שהיא שלך, תמיד תחטוף אש. אפשר לומר על ביקורת, בהשראה ממרטין בובר, שכאשר מקלפים ממנה את פטפוטי האגו והפחדים אינה אלא התגלמות הקול הביקורתי שלך שמדבר מאדם אחר. אם ניטרלת את האגו וקילפת את הקליפה היא מתנה בשבילך.

עד היום גייסנו כ-89% מהסכום, כ-133,000 מתוך 150,000 שקל שהצבנו כיעד ראשוני, אבל זה לא הזמן לנוח על זרי הדפנה. על אף ההיענות הרבה ומחממת הלב, יש עוד מהפכה להרים והרים להזיז. הסכום הדרוש לנו עבור פיתוח ותפעול האתר בחודשים הקרובים גדול בהרבה. אני פונה לכל מי שמתחבר לחזון שלנו על עיתונות חברתית ואוהב את חורים ברשת שיצטרף עוד היום בקישור הבא ויתמוך כספית בדור הבא של האתר. אנחנו מוקירים אישית כל תומך.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה