"הבת שלי אמרה לי: אמא, זה רק שיער"

קירה דורון מתמודדת עם סרטן השד, ונאלצת לעשות קרחת, ולא בפעם הראשונה. דניאל בתה, שכבר תרמה את השיער שלה בעבר לטובת פאה עבור חולה אחרת, נחלצת לעזרה גם הפעם

21/05/2013
קירה דורון קבלו עדכונים מקירה
  • RSS
» מה קרה לצמה? צילום מהאלבום המשפחתי

אם לומר את האמת, רוב הפרקים שלי נכתבים במקלחת, כאשר המים זורמים לי בגוף וביחד איתם זורמות המחשבות. אני מקרצפת, מסבנת וחופפת. אבל בחודשים האחרונים אינני מצליחה לעלות על הנוסחה המדויקת של כמות השמפו שאני צריכה להניח על ראשי. פעם מעט מדי פעם הרבה מדי... לא קולטת את אורך שיערי, לא רוצה לקלוט.

על פי דרווין, לאדם היה שיער על כל גופו שנועדו לחמם אותו, אך עם האבולוציה האדם למד להכין לעצמו מלבוש, מה שהחליף את רוב השיערות שעל גופנו. עוד מימי התנ"ך שיער התקשר לכח בסיפור של שמשון ודלילה. כאשר ברגע של חולשה שמשון סיפר את סודו וזאת גזרה את כוחו בתספורת. בימי הביניים, בין היתר, שיער הבדיל בין נשות האצולה לשאר הנתינות. הגברים התעטרו בפיאות ארוכות ולבנות. כח השיער חזר במאה הקודמת, אצל ילדי הפרחים בשנות השישים, כאשר אלו מרדו בממשלה וכאות מחאה לא גזזו את שיערם.

בשנים האחרונות מקצוע הספרות כמעט נכחד מעולמנו ובמקומם הגיעו מעצבי השיער. בין הסרת השיער, גזירת השיער,חפיפה, קרמים, ג'לים, תלתול, החלקה, צבע, קישוטים וטיפולים. תעשיית השיער מגלגלת מליוני דולרים בשנה. ההתעסקות באותם תאים מתים מעסיקה אותנו על בסיס יומי.

מה קרה לצמה?

ארבע פעמים בחיי הסתפרתי: פעם ראשונה הייתה כשהייתי בערך בת שש. שיערי הגיע עד האגן, מכיוון שנהגתי להתרוצץ הרבה בארגז החול בגן הילדים, בכל יום אמי הייתה צריכה לשבת שעות על גבי שעות ולסרק במסרק סמיך את שיערותי ולנקות אותי מכינים. אחרי יאוש מהעבודה המפרכת הזאת,  אמי שיכנעה אותי להסתפר קצוץ.

בהתחלה הייתי גאה, אני זוכרת שעמדתי מאחורי הדלת להפתיע את אבא שלי שזה עתה חזר מהעבודה, אך באותו הלילה, התכרבלתי במיטתי ובכיתי על אותו שיער שאבד.

באותו הקיץ היה לנו מנוי לבריכה בפתח תקווה,בימי שישי התרחצו בה רק גברים. אבי הוריד את החלק העליון של בגד-הים שלי, הסיר את העגילים, ו"החליף" את שמי לנתן, כדי  שאוכל להתמזג בין אותם גברברים בבריכה.

שיערי ארך שוב, זה היה בחופש הגדול, אבי סיפר אותי מעט ואמר שישאיר לי צמה. אבל בניסיון כושל "ליישר" קיצץ עוד ועוד, עד שנשארתי עם תספורת "קסדה". מה קרה לצמה? לא לגמרי ברור.

ככל שהתבגרתי, גברו חששותי מפני המספריים. בגיל 19 שיערי היה גולש וארוך, לטפל בו היה פרויקט שאהבתי במיוחד, אבל אז עברתי תאונה דרכים קשה מאוד, עם שברים מרובים, ושהצריכו שנתיים של שיקום רק בשביל לחזור ללכת.  נאלצתי לותר על השיער הארוך. לא יכולתי לטפל בעצמי, בטח שלא בשיער ארוך. במספרה עשו לי קוקו ובהינף מספריים חתכו עד לקארה.

הפחד: לעשות קרחת

לאחר השיקום,  הנישואים, הלידה -  שוב הארכתי אותו. חזרתי לדגמן וספר אמר לי "אעשה לך קצת דירוג, גוונים, שתיראי יפה על הבמה", וצבע את שיערי בסגול. סגול!!! הפכתי לפרסומת מהלכת של חברת תקשורת מסויימת! אבל השיער שלי נגזר, באמצע הבמה. הרגשתי קור עז בצווארי ובריזה באוזניי. מאחורי הקלעים בכיתי בלי סוף. כשהגעתי הביתה, התקלחתי וקירצפתי את השיער הסגלגל כמו שמקרצפים כתם מהחולצה. שעתיים נשארתי במקלחת בזמן שמים קרים מצננים את גופי. עד שבמקום סגול נשאר רק לבן. הכל דהה.

אז איך בכל זאת לאישה שיש לה כל כך טראומה מספרים ומשיער קצר,עושה קרחת?

כשגילינו שאני חולה בסרטן, כשאושפזתי ושכבתי במיטת בית החולים דוידוף-בלינסון, נתקלתי בכתבה שהתפרסמה בשבועון על ספר אשר תורם לחולות סרטן פיאות, אלי בן-זיקרי.

ניגשתי למספרה שלו שממוקמת בבית החולים והסברתי לו שכנראה אפרד בקרוב משיער ראשי. בישיבה רגעית הוא כבר שמר לי פאה שלאחר מכן לא הזדקקתי לה. אך בתי ראתה את הכתבה באומץ ונחישות החליטה שהיא תורמת את שיערה המאוד ארוך לאלי. דניאל בתי, שבגיל שמונה מגלה שלאמא יש סרטן שממנו לא תוכל להירפא, אשר מתבגרת במהירות, מפתחת עצמאות ומשמשת כאם מחליפה ונוספת לאחיה הקטן בן השלוש. דניאל, שאיבדה כל כך הרבה אנשים בארבע שנים האחרונות,אנשים משמעותיים בחייה שבין רגע נעלמו לה. דניאל, שאיבדה חלק ניכר מילדותה כי הייתה צריכה לקחת על עצמה ועל הבית שלה אחריות.

אותה ילדה קטנה הבהירה לי, ששיער זה רק שיער, הוא יצמח חזרה, אבל אדם אחר יהיה מאושר. לאישה אחרת שתצטרך להתמודד עם אובדן השיער יהיה יותר קל בזכות הפאה שתקבל ושאולי היא אינה יכולה להרשות לעצמה.

כאב בלתי נסבל קרחת ופאה נוספות

במשך שלוש שנים למחלה, הגרורות אכלו את עמוד השידרה שלי והגעתי למצב סיעודי. לא יכולתי להכין לעצמי כוס קפה,לקום לשירותים, להתקלח. הכאב היה בלתי נסבל,  כל יום זריקות רק בשביל שאוכל לשכב ולישון כל היום.

בפעם החמישית שהסתפרתי, לא באמת הסתפרתי... אלא גילחתי את שיערי. נאלצתי לקבל כימותרפיה, לא בשביל להחלים מהמחלה, אלא רק בשביל שאוכל להתנועע קצת מחוץ למיטה,  להקטין את הגרורות, שאוכל לנשום בלי שיכאב.

איך מגלחים את השיער אחרי כל הפחד עליו?

דניאל שוב הראתה לי את הדרך: "אמא, זה רק שיער, הוא יצמח חזרה.”

אירגנתי מסיבת פרידה מהשיער. זה היה בחנוכה, ואלי בן זיקרי, הספר והבעלים של עמותת פל"א (פאה לכל אישה) כיבד אותי  סיפר אותי מול עשרות האנשים שחיזקו אותי וחיבקו אותי ברגע המרגש. רגע לפני התספורת הוא הכין מהשיער שלי צמה קטנה, ודניאל התכבדה לגזור אותה ראשונה. עם דמעות היא גזזה אותה.

אלי מצא לי את הפאה המתאימה, שתכסה את הקרחת והעניק לי עד לרגע שבו לא אצטרך אותה יותר. באותו אירוע מרגש אחזתי במכונת הגילוח וגילחתי את שיערה של אמי, אשר גם היא התחילה טיפולים ביחד איתי.

כן, גם לאמא שלי גילו סרטן שד.

בנתיים, השיער שלי גדל ובימים אלו אני מכינה לעצמי סיכות וקשתות, כדי לנסות לסדר אותו – לא קצר, לא ארוך. מחכה שיגדל ואוכל לעשות ממנו קוקו. דניאל מתהדרת כל פעם עם תסרוקת חדשה ואמי סיימה את הטיפולים אף היא. אני מקבלת טיפולים קלים יחסית,  שתופעות הלוואי שלהן קלות.

אך לפני מספר ימים עשיתי בדיקת דם, המספרים לא היו טובים אבל עדיין אין לי מושג מה זה אומר. רק יודעת שאחי הגדול מתחתן בעוד חודש, בשעה טובה, ונחגוג לדניאל בקרוב בת מצוה,  ואני רוצה לעשות לעצמי תיסרוקת יפה ולא להזדקק לפאה. חגיגת בת המצווה זה משהו שלפני ארבע שנים נראה כבלתי אפשרי, היום כל כך קרוב ומאורע שמח כפליים.

והתכנון אחרי – עוד שש שנים בר מצווה לאופק.

----------------------------------------------------------------------------------------------

לפוסטים נוספים של קירה דורון




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה